“והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה’ בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה’ ממצרים” וגו’(יג’,ט’)

לכאורה מה המיוחד בתפילין שהם קשורים ליציאת מצרים?
והנה למדו במכילתא מהפס’ הזה “מכאן אמרו כשהוא נותן נותן של יד תחילה וכשהוא חולץ חולץ של ראש תחילה”-וניראה שזהו רמז לקשר ליציאת מצרים-שכן מדוע קודם יד ואח”כ של ראש?-זה מזכיר את הפס’ “נעשה ונשמע” שקודם עושים-ביד-ואח”כ שומעים-באוזנים שבראש.
באמת התפילין הוקשו לתורה כמו שמצויין בפס’ “והיה לך…עיניך-למען תהיה תורת ה’ בפיך” וכן למדו כאן במכילתא “מכאן אמרו המניח תפילין כאלו קורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפילין”-שהם כמו דבר אחד-וכן נירמז בגמ’(קידושין לה,א)שלמדו שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא מפס’ זה-שהוקשה כל התורה לתפילין-מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אף בכל שאר מצוות של תורה מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות-שיש קשר עמוק בין תורה ותפילין.
ולכן כמו בתורה גדולת ישראל במעשה בקבלת התורה היה ב”נעשה ונשמע” -כך כנגדו בתפילין קודם של יד ואח”כ של ראש.

והנה כל מטרת יציאת מצרים היתה לצורך קבלת התורה וכניסה לארץ (שבה מבצעים את התורה) לכן גם בתפילין יש קשר לזה-שהתפילין כנגד התורה-וקשור גם לארץ ישראל-כמו שבהמשך נאמר “והיה כי יביאך” וגו’ -ודרשו בגמ’ (קידושין לז,ב)“ביאה דכתבה רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי?-אצטריך לכדתנא דבי ר”י…עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ”-הרי שיש קשר של התפילין עם הכניסה לארץ-ומימלא התפילין שמסמלות את התורה והארץ הם מסמלות את המטרה שלשמה יצאנו ממצרים-לכן אומרת התורה “כי ביד חזקה הוציאך ה’ ממצרים” שהתפילין כעין ראויות להעשות בשל יציאת מצרים -שלשם הדברים שהיא כנגדם-בשבילם יצאנו ממצרים,ואולי יציאת מצרים היתה “ביד חזקה ובזרוע נטויה”לכן תפילין של יד הם על הזרוע-רמז ליציאת מצרים-ומול הלב שהלב מרגיש את השמחה של יציאה לחירות-ותפילין של ראש הם רמז לתורה שבראש-ולכן מיקומם הוא “בין עיניך” בראש במקום “שמוחו של תינוק רופס”(מנחות לז,א)שהמקום שמוחו של תינוק רופס הוא המקום בראש(בתינוק)שהוא פתוח למח מהקרקפת ולכן מסמל את המח-המחשבה-התורה שלומדים בשכל-וזה יחסי בין העינים כרמז שהתורה נותנת לנו מבט לחיים איך לראות ולתפוס את החיים.
מה גם שזה כנגד מתן תורה שכל בני ישראל ראו בעיניהם את מתן תורה-לא מספיק ששמעו אלא ראו בעיניהם ממש-ולכן קודם מניחים תפילין של יד ואח”כ של ראש(ע”פ הסדר במציאות-קודם יציאה ממצרים ביד.. ואח”כ מתן תורה)ובתפילין נאמר “בפיך”.

ודרשו בגמ’(שבת קח,א)שאין כותבים תפילין אלא על עור בהמה טהורה-שזה כעין רמז להפוך את החלק הבהמי שלנו לטהור ע”י ההליכה בדרכי ה’ שבתורה(ולכן “תורת ה’-בפיך”)וזה ע”י ספיגת התורה בנו ושלמותה בנו ועשיתה -וזה נעשה ע”י זמן המדבר שהיו 40 שנה כדי שהתורה תספג בנו(כמו שמופיע במדרש)ובארץ ישראל זהו מקום הגשמתה של תורה-זהו מקום שלמותה-ולכן אחרי ששמים תפילין (של יד ואח”כ של ראש)והם משפיעים עלינו -קודם מורידים של ראש שהוא כנגד ספיגת התורה שבמדבר(שלמדוה בזמן המדבר-ולכן בראש)ואח”כ של יד שהוא כנגד שלמותה ועשיתה שמופיע בא”י (-ועוד של ראש שמים דווקא כשיש יד לפניו ואחריו כעין לומר שהוא התוכן-המח/השכל-של מעשה ידנו)וכך התפילין מסמנים את זמן הגאולה ממצרים בשלמותה-ועל ידה מגיעים לדרגות עליונות-עד שמביאים חיי אמת -שצדיקים ניקראים חיים-בחייהם ובמותם.

וזה רמוז בדרשה של חז”ל בגמ’ (מנחות לז,ב)על “בין עיניך” שזה בראש-שלמדו בג”ש “ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת” שזה עושים על מת בגובה שבראש-ובעצם מדוע אסור לעשות קרחה(חוץ מזה שמזיק לגופו..)?-ניראה שהטעם שקרחה זה הצער הגדול ביותר על המת בלי גבול עד שמזיק לעצמו ולכן אסור כיון שבעצם האדם לא מת לגמרי כ”ך-שנשמתו נשארת -ואם הוא צדיק הוא יותר נחשב כחי-ומזה למדו לתפילין שמרמז על התורה בשלמותה והצדיק שמקיים זאת(את התורה)נחשב כחי-וכל זה הגיע לעולם מיציאת מצרים..(דרך מתן תורה וכו’)ואולי לכן יש 4 פרשיות בתפילין כנגד 4 לשונות של גאולה-ובפועל היו כאחד(‘יציאת מצרים’)-לכן ביד (כנגד בפועל)זה בית אחד-אולם כל לשון היא כנגד חלק אחר בגאולת מצרים-וכדי להבין זאת יש להתעמק ולהבין מהותה של כל לשון-וזה מובן ע”י השכל שמברר-ולכן בראש מחולק ל4 בתים-וניראה יחד כאילו 5 (4 של ראש ו1 של יד)כיון שיש גם לשון של “והבאתי..”-וכל זה קשור גם לתחילת הפרשה “בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו” שתפילין של יד גם כנגד הכבדת לב פרעה -ושל ראש -שאמרו לפרעה “הטרם תדע כי אבדה מצרים” והידיעה בראש.

יהי רצון שזכות לימוד התורה יהיה לע”נ יהושע צבי בן דוד ז”ל ובתיה בת אריה ליב ז”ל(שקנו לי את התפילין…)

(נשלח ע”י יניב זילברשטיין)