אסתר – אז והיום

הדפסה הדפסה

כפי שכבר הזכירו רבים, המגילה המגוללת את סיפור הפורים קרויה דווקא על שם אסתר המלכה. נראה שהסיבה לכך אינה רק שאסתר היא מחברת המגילה, אלא בעיקר משום שאסתר היא השחקנית הראשית בה. סיפור המגילה הוא, במידה רבה, סיפורה של אסתר – נערה ביישנית ופסיבית, הגדלה לאחר מות הוריה בבית דודה, והופכת לדמות אקטיבית ויוזמת, המצילה את עמה במו ידיה.

אנו מתוודעים לאסתר בפעם הראשונה דרך מרדכי דודה, שלקחה לו לבת. מאותה שעה, מצטיירת אסתר כנערה פסיבית, שאינה חורגת מהוראותיו של דודה-אומנה לטוב או לרע. למעשה, המגילה מדגישה את הפסיביות של אסתר בכל הזדמנות: בהרמונו של אחשוורוש אסתר אינה מבקשת דבר, היא אינה מגדת את עמה ואת מולדתה "כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד" (ב', י), וגם לאחר שנלקחה אל בית המלך – מרדכי ממשיך להתהלך לפני חצר בית הנשים, "לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה" (שם, יא).

אפילו לאחר שנבחרה להיות מלכה למלך אחשוורוש, וצפוי היה שתתבגר ותצא מדמות היתומה האסופית הגדלה בבית דודה, מעידה עליה המגילה: "ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו" (שם, יט). אפילו מינויה למלכה – תפקיד מפתח, המאפשר, אם לא תובע, עצמאות ופעלתנות – אינו גורם לאסתר להתעלות מעל אישיותה הילדותית והפסיבית.

לעומת דמותה הפסיבית בתחילת המגילה, בסוף המגילה מצטיירת אסתר כדמות פעלתנית ביותר. אסתר היא המזמינה את המלך למשתה, היא המתעמתת עם המן, והיא הנופלת לפני המלך ומתחננת לפניו להעביר את הגזירה מעל עמה. אפילו במקום היחיד שבו מופיע מרדכי בסיפור התשועה – כאשר הוא מורכב על הסוס – הוא פסיבי, ואינו פועל דבר. ניתן לסכם ולומר שסיפור המגילה הוא, למעשה, גם סיפורה האישי של אסתר, ההופכת בפרק זמן קצר מילדה מבוהלת ומפוחדת לדמות בוגרת, התופסת פיקוד, לוקחת אחריות ומצילה את עמה.

נשאלת השאלה, כיצד אירע המהפך. מהי נקודת המפנה, שבה התעוררה אסתר מתנומתה הפסיבית?
לאחר שנשלחו כתבי ההשמדה על היהודים, התיישב מרדכי בשער המלך בלבוש שק. בשעה כה מכרעת לגורלו של עם ישראל, לא התחלחלה אסתר אלא בשל לבושו של מרדכי: "ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי" (ד', ד). דומה, שזהו שיא האטימות: במקום לנסות לבטל את הגזרה, אסתר מבקשת ממרדכי לחזור לעיסוקיו, כאילו לא אירע מאומה.
מרדכי, כמובן, אינו מקבל את שליחיה של אסתר. במקום זאת, הוא מספר לה על מה שאירע: 'עם ישראל כולו שרוי בסכנה. עלייך, כאישה בבית המלך, לעשות משהו. זעקי! בקשי! התחנני! התפללי!'.
תשובתה של אסתר מדהימה באטימותה:
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך… אשר לא יקרא אחת דתו להמית (ד', יא)
עם ישראל מצוי בסכנה, אך אסתר בשלה: 'זה בניגוד לתקנון בית המלך; וכי יכולה אני לפעול בניגוד לנהלים!' בדילמה בין הסכנה הציבורית לסכנתה הפרטית, הכרעתה של אסתר ברורה.

בכל פעם שאני קורא את תשובתו של מרדכי לאסתר, היא מעוררת בי חלחלה מחדש:
אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות (שם, יג-יד)
איזו האשמה חריפה! מרדכי חושד באסתר שהיא מסרבת ללכת אל המלך לא מתוך חולשה, אלא מתוך שיקול דעת. כביכול, היא עשתה חשבון קר: גם אם ירד עם ישראל כולו לטמיון – אני אשאר בבית המלכות.
מרדכי יודע היטב שכל הפחדים וההיסוסים הם שוליים. מי שאכפת לו באמת, מי שגורלו וייעודו קשורים בעם ישראל – הסכנות אינן מטרידות אותו כלל. החשבונות יכולים לעלות, אם במודע ואם בתת-מודע, רק מתוך תפיסה של 'כולם ילכו לאיבוד, ואני וידידיי ננצל'.
'ולא רק שחשבונך פסול מבחינה מוסרית', מוסיף ואומר לה מרדכי, 'הוא אף אינו נכון'. האם את חושבת שכולם ירדו לטמיון ואת תינצלי האם כך מנהל הקב"ה את עולמו האמנם מי שמנער מעליו כל אחריות, מי שלא אכפת לו, מי שמעדיף את טובתו על טובת הכלל – הוא ששורד "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת – רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו!".

זוהי שעת המפנה. לאחר שמרדכי מטיח בה את ההאשמה החריפה הזו, אסתר מפסיקה לרמות את עצמה. היא מגלה שבתוך תוכה, מאחורי היסוסיה ופחדיה, אכן לא מספיק אכפת לה. היא מבינה שכאשר עם ישראל בסכנה, רק שאלה אחת היא רלוונטית: האם אכפת לה מעם ישראל או לא אכפת לה.
בשעה זו, כאשר אסתר מבינה זאת, היא מזדקפת מלוא קומתה, והופכת מאסתר של ראשית המגילה ל'אסתר המלכה' של סופה.

גם בפנינו, מי פחות ומי יותר, עומדת הדילמה של אסתר המלכה. כל אחד מאיתנו עומד בפני היסוסים ולבטים לגבי מידת יכולתו לפעול למען עם ישראל. איני רוצה לנסח את השאלה בלשונו של מרדכי, אולם כאז כן עתה, השאלה היא אחת: אילו היסוסים נובעים מחוסר יכולת ומחוסר אונים, ואילו נובעים, רחמנא ליצלן, מחוסר אכפתיות.
כל אחד מאיתנו נדרש לעשות את מה שעשתה אסתר: להתייצב מול עצמו ומול הקב"ה, ולברר: מה אני יכול לעשות למען עם ישראל? כאשר האדם בוחר לעצמו מקצוע, דרך חיים ומקום מגורים – עומדות בפניו אפשרויות טובות רבות. השאלה שעליו לשאול את עצמו אינה רק האם מה שהוא עושה הוא טוב, אלא האם הוא הטוב ביותר. ביסודו של דבר, הכל נובע מאותה שאלה: האם אכפת לנו, או לא אכפת לנו?!

כאשר נבקע ים סוף, ומלאכי השרת עמדו וביקשו לשיר שירה, אמר להם הקב"ה: "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?". אכן, השירה יפה ונפלאה. זוהי הדרך שבה עובדים המלאכים את ה', וזוהי דרכם להגשים את עצמם. אולם ישנן שעות ששירה אינה יפה להן. "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!".
הבעיה אינה שהשירה לא אסתטית, או לא מתאימה. זוהי תביעה של סדר עדיפויות: האם כאשר מעשי ידיו של הקב"ה טובעים בים, אין מה לעשות חוץ מלומר שירה
זוהי השאלה העומדת בפני כל אחד: כאשר כה רבים טובעים בים של שנאה, בורות וניתוק מכנסת ישראל – האם דווקא אתה, שמסוגל לעזור – דווקא אתה אומר שירה
זוהי השאלה העומדת בפנינו, וזוהי השאלה שהעמיד מרדכי בפניה של אסתר: כשתעמדי לגורלך בקץ הימין, ותשאלי אם עשית מה שיכולת, מה תהיה תשובתך אז או, אולי אפילו יותר חשוב: מה תהיה תשובתך היום?

(הרב אהרן ליכטנשטיין. מתוך שיחה שהועברה בתענית אסתר ה'תשס"א, וסוכמה ע"י זאב פרימר. לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון. http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • מגילת אסתר והדילמה החינוכית
  • אבל וחפוי ראש
  • ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה
  • נזכרים ונעשים–שיחה לתענית אסתר
  • דבר תורה לפורים
  • פלפול יפה בענין "סעודת אחשורוש"
  • מחצית השקל
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.