השגחת ה' בין יום ללילה
שיחה לזכר נופלי הישיבה במלחמה
אנו נמצאים שבוע לפני חג הפורים. חז"ל דרשו את תהלים כ"ב, 'לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר', כעוסק בסיפור פורים ובפרט באסתר, והגמרא ביומא דנה במשמעות הקשר הזה:
אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה! ניתנה לכתוב קא אמרינן. (יומא כט.)
לא ברור מה ההבדל בין נס שניתן להיכתב לבין נס שלא ניתן להיכתב. בנוסף, לכאורה יותר מתאים לומר שהשחר הוא תחילת היום ולא סוף הלילה, למרות שיש בהלכה יחס אמביוולנטי לזמן הזה.
מניסים גלוים לנסתרים
אסתר היא סוף הניסים שניתנו להיכתב. יש שתי הנהגות של הקב"ה – הנהגת הכתב, והנהגת הבעל־פה. ניסי הכתב הם ניסים שפרצו את חוקי הטבע הרגילים: מכות מצרים, מלחמת יריחו ועוד.
בנס פורים נחלקו אם ניתן להיכתב או שלא, כי הוא נמצא בתפר זה שבין הכתב לבעל-פה. אין כאן את פריצת גדרי הטבע, אך אחרוני הנביאים עוד פועלים בימי הפורים. ימים אלה הם סוף הניסים במובן זה שהם פותחים עידן חדש בהנהגת ה' את עמו, הנהגה ארצית יותר. את ניסי הפורים ניתן היה לפרש בדרך המקרה, אך זכינו לשיפוט נבואי שגילה לנו שמדובר בנס לעל דבר, ועל כן הגמרא אומרת שתקנת קריאת המגילה היא תקנת הנביאים – שגילו לנו שהיא עוסקת בנס שניתן להיכתב.
למרות שניסי הפורים נראים טבעיים יש אמירה מלמעלה שלא מדובר באירוע טבעי רגיל אלא ביד ה' שבתוך ההיסטוריה. מאז, ההיסטוריה מלאה באירועים שבהם נראה שהכל נעשה בידי אדם אך "אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן הַשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן" פועל. אורות וצללים משמשים בערבוביה. אותם ניסים שלא שייכים לניסי הכתב מביאים איתם מורכבות וריבוי פנים של ההופעה הא–להית.
איך להבין את השגחת ה'?
דומה שאירועי השנה וחצי האחרונות ממחישים כפילות זו. בשמחת תורה, ביום בו הקב"ה מבקש מפגש אינטימי נוסף עם עמו, הפך לאבל מחולנו. אני זוכר את הרגעים בבקרו של יום כשהתמונה הייתה מעורפלת והתלבטנו אם לרקוד, ואיך אפשר לרקוד. יום "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" הפך ל"וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל".
מאידך, ראינו מאז ישועות הגדולות שראינו בכל האזור כולו, בצפון ובדרום. תמיד יישארו סימני שאלה, מה מכל זה היה הסתר פנים של הקב"ה ומה יד ה' שהופיעה ועשתה עמנו ישועה ותמיד יהיה קושי להציב סימן קריאה ברור בנוגע להשגחת ה' עלינו בתקופה הזו.
בתוך כל זה, השכול הרב שפקד את עם ישראל בכלל, ובית הישיבה בפרט, אותם בחורים שכאן שקדו על התורה, בין כתלים אלו ממש. גם רבים מהמשפחה המורחבת של הישיבה שנפלו, השיקום הקשה של הפצועים, הסבל הנורא של החטופים, מדגישים את מה שמאפיין את הניסים שלא ניתנו להיכתב.
הנהגת הקב"ה בימים אלו משלבת את המעשה האנושי עם ההכוונה הא–להית. יד ה' מבצבצת בתוך המציאות הטבעית. המציאות מורכבת, והמבטים עליה משתנים כמספר העיניים המביטים בה. הפסוק בהאזינו אומר "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר", ואתגר זה נעשה מאתגר ככל שאנו נמצאים בתוך המציאו בה יד ה' כבר לא פועלת בגלוי. השאלה היא כיצד מבינים את הא–להים וכיצד מתבוננים באירועים אלו.
אפשר שזהו פשר דברי הרמב"ם בסוף הלכות מגילה:
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעיהו סה) 'כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני', ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט) 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'. (הלכות מגילה וחנוכה ב, יח)
לא רק ההצלה לא תעבור, אלא גם זכר הצרות לא יסוף מזרעם. המבטים האלו מלווים אותנו מימי הפורים ההם ועד ימינו.
בין יום ללילה
כמו שאמרתי לעיל, אסתר נמשלה לשחר, והשחר אינו רק סוף הלילה אלא גם תחילת היום. בניגוד ללילה, שבו הקב"ה פועל לבדו ו'לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר', ביום יש יותר מקום לאדם לפעול כדי לגלות את מעשי ה'. שם אנו נדרשים לבטוח אותו ולפעול: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'".
הגמרא ביומא בה פתחנו ממשיכה: …דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת? לומר לך: מה אילה זו, כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות – אף צדיקים, כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת:
אנו באים לפני ה' בהשתדלות, במעשים ובתפילה. זאת כהנהגתו של יעקב שמייצג את הנהגת הערבית האנושית. מתוך בית המדרש הזה יצאו אותם בנים שהם עדינו העצני, שמעדנים עצמם בבית המדרש ומקשים עצמם במלחמה. מתוך התבוננות זו יצאו הבנים למלחמה, ומתוך תחושה זו אנו פונים ליושב מרומים: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ: (ישעיהו נח, ח)
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בעצרת זכרון לנופלי מלחמת חרבות ברזל מבית הישיבה, אור לז' אדר תשפ"ה, סוכמה על ידי דוד נבון ונערכה על ידי שמואל ארגמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרון (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).