הדם והתנין
א.
ידוע פירושו של רש"י לגבי מכות דם, צפרדע וכינים – שבהן משה לא הכה את היאור או את העפר "לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְּאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַּדָּם וְלֹא בַּצְּפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן" (רש"י ז', יט). השבוע ניגש אליי תלמיד ושאל אותי מדוע, אם כן, אהרן הוא זה שמבצע את המופת עם התנין עוד טרם תחילת המכות. בשיחה זו אבקש לענות על השאלה.
אקדים ואומר שאני, בניגוד לאחרים, סובר שמדובר באותו המטה שמשה השתמש בו, ושלאהרן לא היה מטה נפרד. ולראיה מאמר ה' אל משה: "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ" (י"ז, ה). כך גם בפרשת חקת, ה' מצווה את משה לקחת את מטהו שנמצא לפני ה': "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ" (במדבר כ', ט) והמטה הזה הוא כמובן מטהו של אהרן, שהושם שם לאחר מעשה עדת קרח: "הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי" (במדבר י"ז, כה).
ב.
אתם כבר מכירים את הטענה שלי: שמכת דם לא היתה ריאקציה כימית, שבה המים שביאור נהפכו לדם, אלא אחרת: עיקר המכה היה שהקב"ה, בזרועו הנטויה ובידו החזקה, בקע לשנים את כל התנינים שביאור, וכתוצאה מהבקיעה הזאת היאור כולו התמלא בדם. אני מוכיח זאת גם מסיומה של המכה שבה נאמר: "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר" (ז', כד). משמע מפסוק זה שרק ביאור לא היה מים, אבל מסביב ליאור כן היו. כך גם מתקבל על הדעת – אם לא כן, המצרים היו נשברים כבר אחר המכה הראשונה). לפי דבריי, יוצא שהתנין של אהרן היה ההתראה המוחשית לקראת מכת דם, וזו הסיבה שדווקא הוא ביצע את המופת ולא משה.
ג.
בפרשה הבאה נקרא על מכת חושך. מכת דם – (המכה הראשונה) ומכת חושך (המכה האחרונה לפני בכורות) קשורות זו בזו באופן הדוק. היטיב לתאר זאת הנביא יואל (שבספרו אנחנו מוציאים חלק ממכות מצרים, כמו הארבה) שאמר: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (יואל ג', ד) – החושך והדם נקשרים זה בזה. נראה שמכת דם ומכת חושך מייצגות את המלחמות בשני האלים של מצרים: השמש והתנין.
התנין מייצג את הרוע המוחלט שבו אמורים להילחם. בשמחת תורה תשפ"ד, כאשר חמאס הצליח לעשות לנו לצערנו את מה שהוא הצליח לעשות, היו הרבה אנשים שעמדו ומחאו כפיים בהתלהבות לחמאס. זה לא נבע רק משנאה ואנטישמיות כלפי היהודים, אלא גם מתוך סגידה ורצון להיות חלק מציר הרשע, שהנחית מכה קשה ונחשב כצד המנצח.
כאמור, גם המלחמה בתנין היא מלחמה ברוע המוחלט. אין לי ספק שגזרתו של פרעה להשליך את הילדים היהודים אל היאור (שבוודאי נומקה בתואנה דתית שהתנין מבקש אליו את ילדי היהודים) לא התקיימה: אף תינוק לא טבע ביאור, משום שהתינוקות לא הספיקו להגיע ליאור עד שהתנינים בלעו אותם.
מלבד המלחמה בתנין, אל הרוע המוחלט, ישנה מלחמה גם באל הטוב – אל השמש. אם נצטט את ביאליק: "השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט שחט"; כלומר, יש תביעה מוסרית גם מהשמש, המאפשרת שחיטה והרג. בדיוק כמו שהקב"ה תבע מהאדמה את בליעת דמו של הבל – כך גם כאן הקב"ה תובע מהשמש את דמם של היהודים. במילים אחרות: יש צורך להילחם גם בטוב, משום שהטוב הטהור לבדו לא מספיק – צריך שהטוב יתגלה בעולם, וזאת רק על ידי יצירת צדק ומשפט.
בהקשר הזה, אני אצטט את הרב זקס, שטען שהבריאה איננה של הקב"ה בלבד – אלא האדם וא-להים שותפים יחד במעשה הבריאה. כך גם עולה מן הפסוקים בפרשת בראשית: וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּטַּע ה' אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר… וַיְצַו ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. (בראשית ב' ו-ז, יד)
ד.
ברצוני לעמוד על נקודה נוספת.
ידוע לנו כי המצרים הצליחו להגיע בצורה מדהימה לשלושת אלפים מעלות חום בתנורים שלהם. למה זה חשוב? אנחנו יודעים שהמצרים שעבדו את המדינים במכרות נחושת (בין היתר) כדי לבנות את כלי המלחמה שלהם. מי שרוצה לראות כמה תעשיית הנשק של אז היתה תלויה בנחושת יכול להבין זאת מהתיאור כלי המלחמה של גולית.
עם הנחושת אנחנו נפגשים בסיפור נוסף: במעשה נחש הנחושת, שבו משה מכין שרף מנחושת ותולה אותו על נס, כניסיון לגרום לעם ישראל להסתכל למרומים. כך גם במטה של משה שעולה ויורד במהלך המלחמה בעמלק, וכך גם בקרינת פניו של משה.
משה היה האדם שהראה שקרינת עור פניו, הנחש והמטה הם לא בזכותו אלא מאת ה'. כך נלמד גם אנחנו, ונתפלל שיתקיים בנו מקרא שכתוב: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיהו כ"ז, א)
(הרב יעקב מדן שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בסעודה שלישית בשבת פרשת וארא תשפ"ה, סוכמה ע"י הלל כהן ונערכה ע"י יואב שטרן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. הפניות סתמיות הן לספר שמות. לע"נ פנינה בת ר' אהרן (למשפחת פריירייך) ע"ה. מוקדש לזכר אברהם וחוה דבורה בלום, שימי השנה לפטירתם חלים בחדש שבט, הורים שלימדו במילה ובמעשה: "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים" (שמות ו: ז). הוקדש ע"י שנן ועקיבא ורבר, דב וסנדי בלום, אילנה בלום וג'פרי גארט).