מקומה של פרשת יתרו

הדפסה הדפסה

יש לתמוה מדוע התורה מספרת על בואו של יתרו דווקא כאן: הרי ההמשך הטבעי של יציאת מצרים הוא מעמד הר סיני: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה (שמות ג', יב)

לעומת זאת, פרשת בואו של יתרו נראית שולית וקוטעת את הרצף. תמיהה זו גדולה במיוחד על פי הדעה במכילתא שיתרו בא רק לאחר הר סיני: מה ראתה התורה לשנות את הסדר, ולהקדים את תיאור בואו של יתרו לתיאור מעמד הר סיני? אולם גם לפי הדעה שיתרו בא קודם מעמד הר סיני, ואין כאן חריגה מן הסדר, לכאורה היה עדיף לספר על כך לאחר תיאור מתן תורה, ולא לקטוע את הרצף.

הגמרא במסכת שבת (פח.) אומרת: ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם

תוספות שם (ד"ה 'כפה') תמה על דברי הגמרא: הרי בני ישראל אמרו 'נעשה ונשמע', וקיבלו את התורה מתוך רצון, ולא מתוך כפייה. תוספות מציע תירוץ דחוק לקושייה זו, אולם לכאורה ניתן לתרץ, שגם אם לא היתה כפייה פיזית לקבל את התורה, היתה כפייה שכלית ורגשית לעשות כן. עם ישראל ראה כל כך הרבה ניסים גלויים, שהיה לו ברור שיש לציית לדברי ה' ולקבל את מצוותיו, ולא עמדה בפניו בחירה אמיתית.

עובדה זו אינה פוגמת בקבלת התורה של בני ישראל בטווח הקצר, אולם היא יוצרת בעיה לטווח הארוך. הדורות הבאים לא בהכרח יראו ניסים גלויים, ולכן הם יזדקקו לקבלת תורה מסוג אחר. המודל של מעמד הר סיני שייך רק לאותו הדור. הדורות הבאים צריכים לקבל את התורה מתוך אמונה והבנה, ולא מתוך ניסים גלויים. בהמשך הגמרא שם נאמר: א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש

בתקופת אחשוורוש הבין עם ישראל עד כמה הקב"ה משגיח עליהם ועוזר להם בצורה נסתרת בלא ניסים גלויים, וחזר וקיבל את התורה מתוך הכרה זו.

כך ניתן להבין מדוע פרשת בואו של יתרו מופיעה דווקא כאן, לפני מתן תורה. הגמרא למדה את דיני הגירות ממה שעשו בני ישראל במעמד הר סיני. התורה הקדימה את בואו של יתרו למעמד הר סיני, כדי להראות שיש גם דרך חלופית של גירות. יתרו לא ראה בעיניו ניסים גלויים, הוא רק שמע עליהם. לא היתה לו כפייה רגשית להתגייר.
רש"י (שמות י"ח, ט, ד"ה 'ויחד יתרו') כותב שבשרו נעשה חידודים חידודים כאשר שמע על מפלתם של מצרים. הגירות לא היתה מובנת מאליו עבורו, ובכל זאת הוא בחר להתגייר מתוך הכרה בגדולתו של הקב"ה.
זהו אפוא מודל שונה של קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות מזה של מעמד הר סיני, והתורה ראתה צורך להזכיר אותו, קודם שהיא מתארת את מעמד הר סיני. בכך רצתה התורה להדגיש: ניתן לקבל עול מלכות שמיים ולהגיע לאמונה גם בלא ניסים גלויים.

לאחר תיאור בואו של יתרו, מספרת התורה על העצה שנתן יתרו למשה בנוגע למינוי השופטים. סיפור זה אירע בוודאי לאחר מעמד הר סיני, כדברי רש"י לפסוק י"ג, ושוב יש לשאול: מה ראתה התורה להקדימו ולהביא אותו כאן?

ניתן אולי לתרץ זאת על פי דבריו של המהר"ל בהקשר אחר. בסוף הפרשה נאמר: ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית (שמות כ', כב)

רש"י על אתר מביא את דברי המכילתא: "ר' ישמעאל אומר: כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות, חוץ מג': 'ואם מזבח אבנים תעשה לי' (שמות כ', כב) – הרי 'אם' זה משמש בלשון 'כאשר' – כאשר תעשה לי מזבח אבנים, לא תבנה אתהן גזית, שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר 'אבנים שלמות תבנה' (דברים כ"ז, ו). וכן 'אם כסף תלוה' (שמות כ"ב, כד) חובה הוא, שנאמר 'והעבט תעביטנו' (דברים ט"ו, ח), ואף זה משמש בלשון 'כאשר'. וכן 'ואם תקריב מנחת בכורים' (ויקרא ב', יד), זו מנחת העומר שהיא חובה. ועל כרחך אין 'אם' הללו תלויין אלא ודאין, ובלשון 'כאשר' הם משמשים".

המהר"ל ב'גור אריה' על אתר מקשה: אם פסוקים אלו מדברים על מצוות שהן חובה, מדוע הם מנוסחים בלשון של "אם"? המהר"ל מסביר, שהתורה רצתה לומר בכך, שמדובר בפעולות כל כך מובנות מאליהן, שהיינו צריכים לבצע אותן גם אילו התורה לא היתה מצווה עליהן. אדם צריך להבין לבד, שאם יש עניים צריכים להלוות להם כסף. אדם אמור להגיע לבד לתחושה שעליו לבנות מזבח לקב"ה ולהקריב עליו קרבנות, וכן לחוש צורך להביא לקב"ה מנחה מראשית היבול כהכרת תודה.

יש החושבים, שלאחר שניתנה התורה, יש לקיים את כל המצוות בתחושה שאנו עושים אותן משום שכך אנו מצווים. אנשים מאבדים לפעמים את התחושה הטבעית, שיש דברים שפשוט וברור שיש לעשותם, ואין אנו זקוקים לציווי התורה לשם כך. התורה נוקטת בלשון "אם", כדי לומר שאין לקיים דברים אלו בתור גזירת מלך בלבד, אלא יש לעשותם מתוך הזדהות פנימית.

רעיון דומה עולה ממקומות אחרים, שבהם דיברה התורה על הנהגות טובות שונות קודם מתן תורה. לדוגמה: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח, יט)

וכן: אין-יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ', יא)

ועוד כהנה וכהנה.

גם לגבי הפסוק שם שם לו חק ומשפט (שמות ט"ו, כה) מסביר הרמב"ן שלא מדובר במצוות אלא בהנהגות. ישנם דברים שיש לעשותם גם בלא ציווי מפורש של התורה.

ניתן אפוא לומר, שהתורה הקדימה את פרשת מינוי השופטים למעמד הר סיני, כדי להדגיש שיש הנהגות ומשפטים שיש לקיים בלי קשר למתן תורה.

(הרב יהודה עמיטל זצ"ל. סיכום השיחה שהועברה בשבת קודש פרשת יתרו תשנ"ז, וסוכמה על ידי מתן גלידאי. השיחה עברה את ביקורת הרב שלמה ברין. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • עשרת הדברות
  • מניעות בעבודת ה'
  • על היצירתיות בלימוד תורה
  • ביקורת חיובית מול ביקורת חיצונית
  • עבדי ה'
  • דבר תורה לפרשת יתרו
  • "שמע בקולי איעצך" – תבונת מקבל העצה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.