"ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל הא-להים"

במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהתהליכים שהם עוברים מתוארים באריכות: עם ישראל, שיוצא ממצרים והופך לעם; ומשה רבנו, שהופך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל ומה שאירע למשה רבנו. ננסה לעמוד על אחת מן ההקבלות הללו.

כאשר נפגש משה עם הקב"ה לראשונה, הוא ממהר להסתיר את פניו: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-להים (ג', ו)
בדברי חז"ל ניתן למצוא מחלוקת כיצד להעריך את תגובתו של משה: ר' יהושע בן קרחה ור' הושעיא – חד מהן אומר: לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו, שאלולי לא הסתיר פניו, גלה לו הקב"ה למשה מה למעלה ומה למטה, ומה שהיה ומה שעתיד להיות. ובסוף בקש לראות, שנאמר 'הראני נא את כבדך' (שמות ל"ג, יח), אמר הקב"ה למשה: אני באתי להראות לך, והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך, 'כי לא יראני האדם וחי' (ל"ג, כ) – כשבקשתי לא בקשת!
ור' הושעיא רבה אמר: יפה עשה שהסתיר פניו, אמר לו הקב"ה: אני באתי להראות לך פנים, וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר 'ומשה לא ידע כי קרן עור פניו' (ל"ד, כט), אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה, שנאמר 'ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו' (כ"ד, יא), והם לא קבלו על מה שעשו (שמות רבה ג', א)

ייתכן שמחלוקת זו תלויה בשאלה, מה פשר היראה שאוחזת את משה ומביאה אותו להסתיר את פניו. את היראה והסתרת הפנים ניתן לפרש בשתי דרכים שונות. ניתן להבין שמשה נתקף פיק ברכיים: הוא פוחד מגדולתו של ה', ולא יכול לשאת את המעמד מפאת עוצמתו. אולם, לדעה השנייה במחלוקת, ייתכן שלא פחד תוקף את משה, כי אם יראת הרוממות: משה רואה את גדלותו ועוצמתו של הקב"ה, ומבין שאין זה ראוי שבן אנוש יביט בפניו של הקב"ה האין סופי.

התורה מספרת לנו כיצד הגיע משה אל מעמד הסנה: ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר הא-להים חרבה (שמות ג', א)
רש"י מסביר ש"הר הא-להים" נקרא כך על שם העתיד. לפי דבריו, משה הגיע במקרה למקום שעתיד להיות קדוש, ולא ידע מאומה על קדושת המקום. ברם, הספורנו מפרש שמשה הגיע אל המדבר להתבודד ולהתפלל, ולפי דבריו נראה שמשה חיפש מקום קדוש, ובמסגרת החיפוש הגיע למקום המכונה "הר הא-להים".
לפי הסברו של הספורנו ניתן לומר, שהמחלוקת המובאת במדרש תלויה בסוג היראה שאחזה את משה: אם משה מגיע אל הר הא-להים מתוך כוונה לחפש את הקב"ה, וברגע שמוצא אותו נתקף פחד ומסתיר את פניו, יש לראות את הדבר באור שלילי.

לא ייתכן שאדם יבקש את ה', וכשסוף סוף הוא מוצא אותו יברח ויסתתר. ברם, אם משה מחפש את הקב"ה, וכאשר מוצא אותו עומד פתאום על גדלותו ועוצמתו, ומסתיר את פניו מיראת הרוממות, הרי שזוהי התנהגות מובנת וראויה לשבח.
מהלך כזה, שבו האדם אוהב את הקב"ה ומחפש את קרבתו, אולם בסופו של דבר, כאשר הקב"ה מתגלה אליו, הוא חש יראת הרוממות ובורח ממנו, מאפיין את כל חיינו הדתיים. כל אחד מאתנו חווה בחייו את המעבר הדיאלקטי בין אהבת ה' ויראתו, בין רצון לקרבה וקשר והפחד מהאין-סוף.

תהליך דומה עובר גם על כנסת ישראל. כאשר מגיע עם ישראל להר סיני כדי לקבל את התורה, הוא מתקדש ומטהר לקראת המעמד הנשגב. ברם, לאחר ששומע מפי הגבורה את שתי הדברות הראשונות, מבקש עם ישראל ממשה שיקרא הוא את שאר הדברות: …דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות (כ', טו)
גם כאן ניתן להתלבט, האם בקשה זו נובעת מפיק ברכיים פתאומי שאוחז את בני ישראל, או מיראת הרוממות שאותה הם חשים בשעה שעומדים על מלוא המשמעות של המפגש עם הקב"ה.

לפי האפשרות הראשונה, מדובר בבקשה שלילית: לא ייתכן שיתכוננו זמן ממושך למפגש עם הקב"ה, ובשעת המפגש ייתקפו בחרדה. ואילו לפי האפשרות השנייה מדובר בבקשה חיובית, המתאימה למעבר החד בין יראה לאהבה, המלווה כל אדם שרוצה להתקרב לקב"ה ולהידבק בו.
את שני הכיוונים הללו ניתן למצוא בדברי הגמרא בשבת:
אמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר 'נפשי יצאה בדברו' (שיר השירים ה', ו). ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו – הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם…
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר 'מלאכי צבאות ידדון ידדון', אל תיקרי ידדון אלא ידדון (שבת פח:)

לפי הדרשה הראשונה, בכל דיבור ודיבור ששמעו מפי הגבורה נמלאו בני ישראל יראה עצומה, עד שנשמתם פרחה מעוצמת היראה. לעומת זאת, לפי הדרשה השנייה, עם ישראל לא נמלא ביראה עצומה, אלא בפחד בלתי מובן, שהביא אותו לברוח ולהתרחק מן השכינה.
ממה באמת נובעת יראתם של בני ישראל במעמד הר סיני? ייתכן שניתן למצוא את התשובה לכך בתיאור המעמד בספר דברים:
ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. ותאמרו הן הראנו ה' א-להינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש… ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת… קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' א-להינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' א-להינו אליך ושמענו ועשינו. וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו. מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם (דברים ה', יט-כה)

משה חושש, אולי, שעם ישראל פשוט נתקף פיק ברכיים, ולכן הוא מתאר את בקשתם של בני ישראל בלשון שנשמעת כאילו טמונה בה ביקורת מסויימת. ברם, הקב"ה מבהיר למשה שאין מדובר בפחד בעלמא אלא ביראת הרוממות, שהיא ראויה לכל שבח.
בחיינו הדתיים איננו יכולים לבחור בפן האהבה בלבד או בפן היראה בלבד. אדם שבוחר רק בפן האהבה יכול להגיע לידי אלילות, ואילו אדם שבוחר רק בפן היראה יאבד את היכולת לחוות את המפגש עם ה', ולהגיע לעבודת ה' גם מתוך הרגש.
הדיאלקטיקה בין האהבה ליראה היא דבר הכרחי לקיומנו כבני אנוש החיים בצלו של ה' בכלל, וכעובדי ה' בפרט.

(הרב אהרן ליכטנשטיין. מתוך שיחה שהועברה בליל שבת פרשת שמות תשס"ג, וסוכמה ע"י שאול ברט. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (א, יב)
  • "ותצפנהו שלשה ירחים"
  • התרופה היחידה נגד היצר הרע
  • "מבחן המעשה"
  • רדו למצרים
  • מנהיג אמיתי
  • ויאמינו בה' ובמשה עבדו
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.