התרחבות או התבדלות – הפערים בין שרה לאברהם

הדפסה

א. המעמד המיוחד של שרה

פרשת חיי שרה היא הזדמנות להתבונן על דמותה של שרה ולהתעמק בהבנת אישיותה. שרה איננה דמות שולית והיא מופיעה בחלק גדול מהסיפורים בפרשיות הקדומות ונוכחותה מורגשת. שרה מהווה דמות מרכזית בסיפורי גירוש הגר וישמעאל וכמובן סביב לידת יצחק. גם בסיפורי ירידת אברהם למצרים ולגרר, הסיפור סובב סביב שרה, המהווה את הגורם המאוים.

יתירה מכך, ישנם כמה מאפיינים המעידים על כך ששרה דומה יותר במעמדה לשלשת האבות מאשר לאימהות.

ראשית, שרה היא האם היחידה שזוכה לשינוי שמה מאת ה': מ"שרי" ל"שרה" (י"ז, ט"ו). שינוי שם, כידוע, מופיע גם אצל אברהם ויעקב (יצחק לא מקבל שינוי שם, כי שמו המקורי ניתן לו ישירות מאת ה': י"ז, י"ט).

בנוסף, שרה היא האם היחידה שזוכה לברכה ישירה מאת ה', בדומה לאבות: "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (י"ז, ט"ז)

כמו כן, שרה היא האם היחידה שמופיע מספר שנות חייה (כ"ג, א') וכן תיאור קבורתה, פרטים המופיעים גם אצל האבות.

סימנים אלו מלמדים כי שרה שונה מקבוצת "ארבע אמהות" ושייכת יותר למעמד ה"אבות". מעמד זה של שרה מתבטא גם בכך ש-ה' מדגיש כמה פעמים שהמשכיות הבחירה באברהם תהיה דווקא משרה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ… וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה" (י"ז, י"ט-כ"א)

אך מה מיוחד בשרה שהופך אותה לכל כך מרכזית בהקמת עם ישראל?

ב. בין אברהם לשרה

שרה אינה עומדת כדמות נפרדת בתורה, אלא נמצאת בזיקה מתמדת לאברהם. הבנה של דמותה צריכה להיעשות מתוך הבנת היחסים בינה לבין אברהם.

מכמה מקומות עולה שהקשר בין אברהם לשרה מאופיין בריחוק מסוים.

בתחילת פרשתנו, אנו עדים לכך כי שרה מתה בקרית ארבע (כ"ג, ב'). אולם, בסוף הפרשה הקודמת, לאחר העקידה, נאמר כי אברהם התיישב בבאר שבע (כ"ב, י"ט). עובדה זו מרמזת לנו כי משום מה, אברהם ושרה לא התגוררו ביחד בשלב זה. כך עולה גם מפשט הכתוב בתחילת פרשתנו – מתואר כי אברהם הגיע ממקום אחר כדי לקבור אותה: "…וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (כ"ג, ב'). רש"י אכן מפרש (שם) כי אברהם הגיע ממקום מושבו, באר שבע, לקבור את שרה.

את הקשר המורכב ביניהם אפשר לראות גם אם נשווה את הזוגיות שלהם לזו של יצחק ויעקב עם נשותיהם. לגבי האחרונים, נאמר במפורש כי אהבו את נשותיהם  בעוד שתיאור זה נעדר לגבי אברהם ושרה.

בנוסף, שרה נלקחת פעמיים לארמונם של מלכים נוכריים – פרעה ואבימלך (פרקים י"ב ו-כ'). בשני המקרים שרה נכנסת לסכנה בשל ניסיונו של אברהם להציל את עצמו דרך הצגתה כאחותו. ייתכן ומדובר על שעת סכנה, אולם עדיין סיפורים אלו מעוררים אי נוחות בנוגע ליחסים ביניהם.

גם יצחק בגרר מציג את רבקה כאחותו, אך מאלף לראות את ההבדל בין הסיפורים. עוד לפני שאבימלך מספיק לקחת את רבקה, הוא רואה את יצחק "מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (כ"ו, ח'), דהיינו, רואה אותו מתנהג בה כדרך בעל לאשתו. ראייה זו של הקשר ההדוק ביניהם מספיקה כדי לגרום לו להבין שמדובר על זוג נשוי.

תיאור זה לא מתרחש ביחס לאברהם ושרה. תיאורו של אברהם את שרה כ'אחותו' מתקבל על הסובבים ונראה סביר בעיניהם, מה שעשוי להעיד גם על הקשר השורר בין אברהם לשרה. תחושת הריחוק בין אברהם לשרה מתחזקת, מכך שבשני הסיפורים אין מאמץ כלשהו מצד אברהם כדי להציל את שרה מזרועותיהם של פרעה ואבימלך והיא ניצלת רק בנס פלאי.

עד כה, עסקנו רק בסימנים השונים אודות הריחוק שבין אברהם לשרה. סימנים אלו מלמדים אותנו כי קיים פער ביניהם, שיש לעמוד על טיבו. בסיפורים אחרים, ניכר כי יש ביניהם עימות של ממש. הבנה של עימותים אלו עשויה להאיר את פשר המרחק ביניהם. 

ג. הכלה או היבדלות

העימות החזיתי בין אברהם לשרה מתרחש בסיפור גירוש הגר בעת הריונה (פרק ט"ז) ולאחר מכן בגירוש הגר ישמעאל (פרק כ"א). בשני הסיפורים אנו עדים לוויכוח ישיר בין שרה לאברהם. בסיפור הראשון, שרה זועמת על אברהם המאפשר להגר לזלזל בה, בזכות הריונה: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (ט"ז, ה')

עימות בין אישה לבעלה נדיר במקרא, בטח בעוצמות כאלו: שרה מזמינה את ה' לשפוט את אברהם על התנהלותו.

מעניין כי בשלב זה שרה לא פונה בזעם להגר, המזלזלת בה, אלא דווקא לאברהם. כנראה שרה מרגישה שאברהם הוא הגורם לקושי שלה – הוא זה המתנהג בצורה רכה כלפי הגר ומאפשר לה התנהגות בלתי ראויה של שפחה לגבירתה. אפשר ממש לשמוע את הכאב של שרה בדברים ולדמיין את הסיטואציות בהן הגר מביישת את שרה, כאשר אברהם, בעלה משכבר הימים, עומד ושותק.

גם כאשר אברהם שומע את זעמה של אשתו, הוא אינו פונה ישירות אל הגר ומעמיד אותה על מקומה, אלא מעביר את הכדור לשרה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ" (שם, ו')

במקום לקבל הגנה ישירה מבעלה, שרה זוכה רק לכך שהוא מוכן לצעוד אחורה ולאפשר לה לפעול כרצונה מול הגר. שרה אכן מענה את הגר, עד שזו צריכה לברוח (שם). לא מופרך להניח כי חלק מהעינוי של שרה נועד כדי לתת פורקן לזעם האצור בה כלפי אברהם.

כבר בסיפור זה, ניתן להתחיל ולהבין את הפער בין אברהם לשרה. אברהם הוא איש של פשרה, אינו מעוניין בעימותים ומנסה לאפשר ולהכיל. גם את הגר הוא רואה כחלק מן המשפחה ומנסה להימנע מלנקוט בגבולות ובקשיחות. שרה לעומת זאת, נאבקת על כבודה ולא מוכנה להתפשר על מעמדה. היא נוקטת בגישה כוחנית יותר מול התנהגויות בעיתיות במשפחה, אפילו אם יגרמו להדרתה של הגר. היא עומדת על שימור התא המשפחתי המקורי הברור ולא מאפשרת התרחבות על חשבונה.   

מגמה זו מתחזקת עוד יותר בסיפור גירוש הגר וישמעאל (פרק כ"א). שם שרה דורשת במפורש את גירוש הגר וישמעאל בשל התנהגותו של האחרון. שוב אברהם מתנגד לגישתה המחמירה של שרה ומעוניין לשמור על ישמעאל, אותו הוא רואה כבנו השווה: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (כ"א, י"א)

למרות שקל יותר להזדהות עם גישתו הרכה של אברהם, ה' דווקא תומך בגישה הבדלנית והמחמירה של שרה ומצווה על אברהם לשמוע בקולה ולגרש את ישמעאל: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כ"א, יב')

יש לשים לב כי ה' היה יכול לומר בקצרה: 'גרש את ישמעאל!'. אך הוא מדגיש מעבר לכך: יש לשמוע בקול שרה! שרה מייצגת גישה המנוגדת לגישת אברהם. הציווי של ה' הוא לא רק לגרש את ישמעאל, אלא לשמוע לדרך אותה שרה מייצגת.

שרה מובילה קו של צמצום המשפחה והתמקדות בלעדית ביצחק, על פני התרחבות המשפחה גם להכלת ישמעאל. בדרך זו תומך ה' בפה מלא, תוך עימות עם אברהם.

עימות דומה בין ה' לאברהם היה כבר קודם לכן, במהלך הבשורה על לידת יצחק, בסוף פרשת לך לך: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים… וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" (י"ז, ט"ו)

בשורה זו, מובילה לתגובה מוזרה של אברהם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם, י"ח)

דברים אלו קשים מאוד – סוף סוף שרה הולכת להיפקד בבן ואילו אברהם מבקש מ-ה' לוותר על כך ולהסתפק בישמעאל! נראה פירושו של הרמב"ן, כי אברהם מגיב כך בשל חשש שישמעאל יידחק הצידה לאור לידת הבן לשרה. אברהם דגל כבר אז בהכלה ובקירוב של ישמעאל וחשש מעימותים בתוך משפחתו. הרצון של אברהם להימנע מעימות היה כה חזק, עד שביקש מ-ה' להימנע מלידת יצחק!

ה' עונה לו באופן חד משמעי, בנימה מעט נוזפת: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" (שם, י"ט)

ה' מדגיש כי ההמשכיות תבוא דווקא מיצחק, בנה של שרה.

בדיעבד, מסתבר שחששו של אברהם אכן היה מוצדק. שרה קידמה בפועל את התכנית הא-לוהית שנאמרה כבר אז והובילה לגירוש ישמעאל. גם בהבטחה (פרק י"ז) וגם במהלך הגירוש (פרק כ"א) אנו נוכחים לראות את הקושי הגדול של אברהם לוותר על ישמעאל בנו, עד כדי עימות עם הבטחת ה', כי הברית תמשיך עם יצחק.

אברהם אמנם 'מפסיד' בעימות זה, אך ה' נענה לו חלקית ומבטיח כי גם ישמעאל יזכה להפוך לעם חשב, גם עם לא כחלק מהברית: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (י"ז, כ')

ה' חוזר על הבטחה זו לאברהם ביחס לישמעאל, גם במהלך הגירוש עצמו (כ"א, י"ג).

אם כן, ניכר פער בין אברהם לשרה סביב היחס להגר וישמעאל. אברהם דוגל בהכלה ופשרה תוך הימנעות מעימות. ה' ושרה מן העבר השני מקדמים את ההיבדלות של יצחק, גם על חשבון עימות ודחייה של ישמעאל.

ד. גויים או "המון גויים"?

נראה כי שורש הפער בין אברהם לשרה רמוז בברכות השונות שהם מקבלים מאת ה' בעת שינוי שמם. אברהם מקבל את האות ה' בשמו כאקט המסמל התרחבות: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (י"ז, ה')

האות ה'  מתווספת כקיצור למילה "המון". שרה לעומת זאת מקבלת ברכה מצומצמת יותר ממנה יצאו "רק" גויים ולא המון: "וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שם, ט"ז)

אברהם מציג גישה של התרחבות, המנסה להכליל כמה שיותר בתוך מעגל המאמינים וההולכים בדרך ה'. לכן, הוא נוטה לדרך של הכלה, אהבה וגמישות, תוך הימנעות מעימותים שיכולים ליצור ריחוק.

את גישתו המרחיבה של אברהם אפשר לראות בהקשרים נוספים, מעבר ליחסו להגר וישמעאל. כבר בתחילת דרכו, אברהם מצרף אליו את לוט, בן אחיו למסע, מבלי שהצטווה בכך. משהו בו גרם לו להרחיב את המסע מעבר לגבולותיו האישיים ולצרף עוד מעוניינים. לוט ואברהם אמנם נפרדו בסופו של דבר, אך אברהם המשיך לדאוג לאחיינו ויצא למלחמת חורמה במלכים שלקחו אותו בשבי (י"ד).

ככל הנראה, עוד הצטרפו למסעו של אברהם מחרן, מלבד לוט: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (י"ב, ה')

ידועים דברי רש"י (בשם חז"ל) כי הכוונה לאנשים אותם קירב אברהם לאמונה ב-ה'. פירוש זה נראה קרוב לפשט המקרא, שכן אם הכוונה היתה לעבדים (כפירוש אבן עזרא), הם לכאורה כבר נכללו ב"רכוש" המוזכר לפני כן. מסתבר שכבר בחרן אברהם הרחיב את מעגל המאמינים ועוד אנשים הלכו אחריו לכנען.

גם בארץ ישראל אנו נוכחים לראות כי אברהם לא הסתגר ב-ד' אמותיו אלא יצר חיבורים ובריתות עם אנשי האזור ואף ניהל צבא קטן שדבק בו. כך עולה מסיפור המלחמה בארבעת המלכים, בו אנו פוגשים את בעלי בריתו ואת צבאו: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת" (י"ד, י"ג)

"חניכיו ילידי ביתו" הם כמובן לא ילדיו הביולוגיים, שבשלב זה לא קיימים, אלא אלו שהתחנכו על ידו להילחם (אבן עזרא). אברהם אינו דמות בודדת הנודדת בארץ כנען, אלא דמות סוחפת ומנהיגה, המנסה להתרחב ולהשפיע מעבר לגבולות משפחתו. כך עולה גם מדברי ההערכה של בני חת כלפיו, בתחילת פרשתנו: "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (כ"ג, ו')

אברהם כנראה צבר כח והשפעה בארץ כנען והפך לגורם בעל השפעה – שכן אבימלך, מלך גרר, מגיע אליו עם בקשה לכרות ברית לדורות קדימה בינו ובין אברהם (כ"א, כ"ב-ל"ד). לו אברהם היה נווד בודד, מלך אזורי לא היה צריך להטריח את עצמו יחד עם שר צבאו כדי לכרות איתו ברית.

כעת אנו יכולים להבין טוב יותר את רצונו של אברהם להתרחב גם מהבחינה המשפחתית ולכלול את הגר וישמעאל תחת חסותו. זו דרכו של אברהם, דרך השלום והפתיחות, בכדי להפיץ את בשורת האמונה ב-ה' באופן הרחב ביותר.

אברהם אף המשיך ועשה זאת לאחר פטירת שרה. באופן די מפתיע, אנחנו מגלים בהמשך הפרשה כי אברהם נשא אישה נוספת ושמה קטורה, אשר ילדה לו שישה ילדים שמהם התפתחה שושלת שלמה (כ"ה, א'-ד'). בנוסף הוא גם לקח פילגשים, שגם מהן הביא ילדים (שם, ו'). המטרה ברורה – התרחבות כמה שאפשר.

אך שרה מחזיקה בעמדה שונה לגמרי. היא מתמקדת במשפחה המצומצמת ודרכה מנסה לפעול ולקדם את הברית עם ה'. היא לא מראה התעניינות בכל ניסיונות ההתרחבות של אברהם וכאשר זוכה לילד משלה היא שואפת להוציא את הגר מהתמונה ולהתמקד רק בילדה, ממשיך הברית. ממנו יצאו אמנם "גויים" (יעקב ועשו), אך לא "המון" גויים.

שרה לא רואה טעם בכל ההתרחבות הזו. בסופו של דבר מי שימשיך את הברית יהיה רק ילד אחד, שממנו הכל יתפתח הלאה. הברכה והברית יחולו טוב יותר על ההמשכיות המצומצמת הזו, רבת האיכות אך קטנת הכמות. אברהם ושרה חלוקים בשאלה יסודית האם להרחיב את ההשפעה או להשאיר אותה בתוך המשפחה.

ה' בסופו של דבר, מצדד בדרכה של שרה: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כ"א, י"ב)

בהמשך לכך, לקראת סיום התורה יודגש שוב כי הבחירה בישראל נעשתה ללא קשר לגודלו של העם, אלא רק משיקולי איכות: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם…" (דברים ז', ז'-ח')

הדרך הקטנה והאיכותית לשמירת הברית עוברת דרך המשפחה הקטנה. מכאן ואילך סיפורי בראשית ילכו ויתמקדו פנימה בתוך המשפחה: בדינאמיקה ובתהליכים בתוך משפחת יצחק ויעקב בין ההורים לילדיהם ובין האחים. אצל יצחק ויעקב נמצא פחות את ניסיונות ההתרחבות והשפעה מחוץ למעגל המשפחתי כפי שפגשנו אצל אברהם.

מכאן ואילך, עם ישראל ילך ויתבדל משאר העמים, מתוך תפיסה כי עדיפה ההשקעה פנימה ודווקא היא זו שתצליח יותר להשפיע על העולם. בסופו של דבר, לא נשאר הרבה מן "הנפש אשר עשו בחרן" או מבני הגר וקטורה. צדקה שרה שבסופו של דבר ההשקעה היעילה ביותר תהיה ביצחק וממנו תימשך הברית. עם זאת, אברהם מראה לנו את השאיפה מעבר למעגל הקטן, אל האופק האוניברסלי, אל ההתרחבות לכל אדם באשר הוא, מתוך אהבה וקרבה.

כעת ניתן להבין טוב יותר את הפער בין שרה לאברהם, כפער בין האוניברסלי למקומי. בין ההתרחבות החוצה לבין ההשקעה במשפחה פנימה. כמו כן, ניתן להבין מדוע שרה זוכה למעמד מיוחד, דומה לאבות: היא זו שלקחה את אברהם ומיקדה אותו ביצחק, שממנו יצא עם ישראל. כל אחד מאיתנו חווה את הדילמה גם במישור האישי – עד כמה להשקיע במשפחה או להתרחב ולחזק קשרים במרחבים רחבים יותר. ההכרעה של ספר בראשית ברורה: קודם כל ההשקעה צריכה להיות פנימה. התורה מתחילה מספר העוסק ברובו בעניינים משפחתיים. רק כאשר היחידה המשפחתית תהיה מבוססת ויציבה יהיה אפשר להתקדם הלאה.

(הרב איתיאל גולד. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)