קול ה' מתוך המציאות
מורנו הרב מרדכי ברויאר חידש והפיץ את 'שיטת הבחינות', בה רואים סתירות וכפילויות שונות במקרא כמעידים על 'שני דינים', שתי דרכים שונות להביא לנו את דבר ה'. נדמה שבפרשתנו ישנה דוגמה מובהקת לקושי בפסוקים שמתיישב לפי שיטה זו, לגבי סיבת חזרתו של יעקב אבינו לא"י.
לכאורה, נדמה שבפסוקים עולים שני מניעים שונים לחזרתו של יעקב. האחד עוסק ביחסיו של יעקב עם בני לבן: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: (בראשית לא, א-ב)
בני לבן מקנאים ביעקב ומאשימים אותו בלקיחת רכושו של אביהם, המיועד להם. קנאה זו משתקפת גם בהתנהגותו של לבן כלפי יעקב, והוא מבין שעליו לברוח מפניהם למקום אחר. מניע שונה לגמרי עולה בפסוק הבא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. (שם ג)
כלומר, יעקב מבקש לעזוב את לבן לא בגלל יחסים בעייתיים איתו אלא בשל התגלות מפורשת – והוא לא סתם עוזב את חרן, אלא הולך לארץ אבותיו. בהמשך הפרשה, יעקב מספר לרחל וללאה על דברי המלאך אליו; וכפי שהוא מספר להם, קשר ישיר בין שני המניעים הללו – הציווי לעלות לארץ קשור ליחסו של לבן ליעקב: וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ: (שם י-יג)
ייתכן שהסיבה לקנאתם של לבן ובניו ביעקב קשורה באופן הדוק לציווי על חזרת יעקב לארץ, כך ששתי הסיבות מבארות זו את זו. בפתיחת פרשתנו, כאשר יעקב בורח מעשו, הוא נודר נדר בבית אל: וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח, כ-כב)
ה' נענה לתפילת יעקב ובירך אותו בהרבה מעבר ל"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ", אך יעקב התמהמה עם קיום נדרו וההבאת המעשר; ואפשר שהסכסוך של יעקב עם משפחת לבן מגיע כעונש על התמהמהות זו, ואז מגיעה ההתגלות מהמלאך להזכיר לו לקיים את נדרו ולעזוב את חרן לטובת בית אל. עד כאן הבנו את הסיפור בדרכו של הרב ברויאר, שתי בחינות שונות שכל אחת מאירה צד אחר בסיפור – חששו המציאותי של יעקב, וההתגלות שנתנה הסבר ומשמעות לחשש זה.
אך דרכנו בלימוד המקרא שונה, ואפשר להבין שאין כאן שני סיפורים שונים אלא מקרה אחד: ההתגלות של מלאך ה' לא באה בחלום ממש, אלא היה זה קולו של הקב"ה הנישא במציאות שיעקב שמע והבין.
יעקב ראה את המציאות המשתנה לנגד עיניו, את האיבה שהולכת וגדלה בעיני לבן ובניו, ומבין שאין כאן מקריות אלא השגחה שמבקשת להנחות אותו; הנהגת ה' את המציאות מכוונת אותו לעזוב את חרן, ולשוב אל ארץ אבותיו.
את עקרון חשוב זה של שמיעת קולו של ה' מתוך המציאות, ניתן לראות בדוגמאות נוספות מההיסטוריה היהודית לדורותיה.
אחת מן הדוגמאות היא כמובן השואה שקרתה לעם ישראל. רבים וטובים, וביניהם הרצל ובן גוריון, היטיבו לנתח את שקרה באירופה בשנים שלפני המלחמה וראו מה עתיד להתרחש. אך נציין בדברינו את הרב ישכר שלמה טייכטל הי"ד, מחבר הספר "אם הבנים שמחה".
הרב טייכטל זצ"ל היה מתנגד חריף לציונות ברוב שנותיו; אך עם תחילתה של השואה באירופה הוא החל לבחון מחדש את עמדותיו, ולבסוף השתכנע בחיוניות של החזרה לארץ ישראל. באמצע התופת של המלחמה, הוא הצליח לשמוע ולהבין מהו דבר ה' הקורא אליו מתוך המציאות עצמה ולשנות מהיסוד את תפיסת עולמו בנוגע לציונות ולגאולה. כך חובה עלינו לשמוע את קול ה' מתוך המציאות, אף בלי התגלות ישירה, ולהבין כיצד עלינו לפעול בהתאם[1].
(הרב יעקב מדן שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בליל שבת פרשת ויצא ה'תשפ"ד, סוכמה על ידי יעקב אדורם ונערכה על ידי שמואל פוקס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרון (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).
[1] הערת עורך: השיחה ניתנה בי"ב כסלו תשפ"ד, במהלך ממלחמת 'חרבות ברזל' שהחלה בשמחת תורה. יומיים לפני כן הקבינט אישר הפסקת אש ועסקה עם ארגון הטרור חמאס, במסגרתה חלק מאחינו החטופים שוחררו ובתמורה ישראל התחייבה להפסיק תקיפות ואיסוף מודיעין ברצועת עזה; ובתחילת דבריו הרב הזכיר את הסיבות ולשמחה ולדאגה מהעסקה שנחתמה. את דבריו הוא סיכם בכך שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ועלינו לקבל החלטות לאור הבנתנו את המציאות – ואת קול ה' הבוקע ממנה.