ברכותיו של יצחק ליעקב

הדפסה הדפסה

במהלך הפרשה מברך יצחק את יעקב פעמיים: פעם אחת בחושבו שהוא עשו, ופעם שנייה ביודעו שמדובר ביעקב. המדרש עומד על פשרה של הכפילות: "'ויקרא יצחק אל-יעקב ויברך אתו' (בראשית כ"ח, א) ר' אבהו אמר: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו. והיכן נתאוששו בידו? כאן – 'ויקרא יצחק אל-יעקב'; אמר ר' אלעזר …שלא תאמר אילולי שרימה יעקב באביו לא נטל ברכותיו, ת"ל 'ויקרא יצחק אל-יעקב ויברך אתו'; אמר ר' ברכיה – משל לבן מלכים שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב, אמר לו: למה במטמוניות? בא וטול לך בפרהסיא!"       (בראשית רבה ס"ז, י)

המדרש מביע בסגנונות שונים את הרעיון, שכל תפקידה של הברכה השנייה הוא נתינת תוקף לברכה הראשונה. הברכה הראשונה נראית מפוקפקת ובעייתית, כיוון שהיא הושגה במרמה, בלא שיצחק ידע את מי בעצם הוא מברך, ולכן היה צורך בברכה נוספת, שניתנה ביושר ובגלוי, להוכיח שיעקב אכן ראוי לברכתו של יצחק. לדברי המדרש אין הבדל עקרוני בין שתי הברכות, והברכה השנייה באה רק לאמת ולחזק את הברכה הראשונה.

ברם, ניתן להציע הסבר אחר לכפילות הברכות, המתחשב גם בהבדלים השונים ביניהן.
הבדל בולט אחד בין הברכות נוגע לאופן בו מצטיירת דמותו של יצחק בכל אחת מהן: בברכה הראשונה יצחק מתואר כאב זקן, עיוור וחסר אונים. בתחילה הוא לא מבחין ברשעותו של עשו, וחפץ להעניק את הברכה דווקא לו, ולאחר מכן 'נופל בפח' שטומן לו יעקב. עיוורונו אינו מאפשר לו להבין את המתרחש סביבו. די לראות את בקשתו של יצחק מעשו, כדי להבחין באוזלת ידו: "הנה-נא זקנתי, לא ידעתי יום מותי. ועתה שא-נא כליך תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי (כתיב: צידה) ציד" (כ"ז, ב-ג)
יצחק מדגיש את זקנותו, את העובדה שאין לו מושג כמה זמן נשאר לו לחיות. בהמשך הוא מראה את התלות שלו בבנו: "ועתה שא נא כליך…". יצחק צריך להתחנן בפני עשו שיביא לו אוכל. יש כאן חילופי תפקידים: האב, שאמור להיות דמות תקיפה ומחנכת, הופך להיות דמות תלויה ומתרפסת, ואילו הבן הוא זה שדואג לצרכיו הבסיסיים של האב.

בברכה השנייה, לעומת זאת, מופיע יצחק בדמות שונה לגמרי: "ויקרא יצחק אל-יעקב ויברך אתו, ויצוהו ויאמר לו: לא-תקח אשה מבנות כנען; קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח-לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (כ"ח, א-ב)
יצחק, שעד לפני כמה פסוקים היה זקן חסר אונים ומתרפס, מתגלה כאן בדמותו הקלאסית של האב: סמכותי ותובעני. יש לו דעה ברורה בשאלה מה צריך יעקב לעשות כעת, והוא מצווה אותו בדיוק איזו אישה לקחת, בלשון עשה ובלשון לא-תעשה. מה פשר שינוי דרמטי זה בהתנהגותו של יצחק?
שינוי זה מתקשר גם לכפילות בתיאור שליחתו של יעקב לחרן. רעיון ההליכה לחרן הועלה לראשונה על ידי רבקה:"ויגד לרבקה את-דברי עשו בנה הגדל, ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן, ותאמר אליו: הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך; ועתה בני שמע בקלי, וקום ברח-לך אל-לבן אחי חרנה" (כ"ז, מב-מג).
רבקה כלל לא חשבה על כך שיעקב צריך לחפש לו אישה. דאגתה המיידית היתה להציל את יעקב מיד עשו אחיו, שזמם להורגו, ומשום כך היא קראה לו לברוח לחרן. לעומתה, יצחק לא ידע על כוונותיו של עשו, והוא לא קרא ליעקב לברוח לחרן, אלא ללכת לשם, כפי שראינו לעיל.

אותה השניות קיימת גם בתיאור הליכתו של יעקב בפועל. אצלנו נאמר: "וישלח יצחק את-יעקב, וילך פדנה ארם" (כ"ח, ה)
ואילו הנביא הושע מדבר כבר על בריחה: "ויברח יעקב שדה ארם…" (י"ב, יג)
רבקה דיברה על בריחה – לא משנה כל כך לאן, העיקר שלא יישאר כאן, וזה מה שמתואר בהושע; ואילו יצחק דיבר על הליכה – דווקא לפדן ארם, כדי למצוא לו אישה. רבקה עסוקה בדאגות הקיום של ההווה, ואילו יצחק נושא עיניו למרחוק, ורוצה שיעקב ישא לו אישה ראויה, וימשיך את השושלת באופן האידיאלי.

אם נחזור אל שתי ברכותיו של יצחק ליעקב, נוכל לראות שהן שונות זו מזו גם מבחינת תוכנן. הברכה הראשונה נוגעת לעניינים גשמיים, ואינה מוגבלת לארץ מסויימת: "ויתן-לך הא-לוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש, יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, ארריך ארור ומברכיך ברוך"      (כ"ז, כח-כט)
ואילו הברכה השנייה עוסקת בבחירתו של יעקב כממשיך השושלת של עם ישראל, ונוגעת לארץ ישראל דווקא: "וא-ל ש-די יברך אתך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים, ויתן-לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, לרשתך את-ארץ מגריך אשר-נתן א-לוהים לאברהם" (כ"ח, ג-ד)
יצחק מעניק ליעקב את 'ברכת אברהם', ובכך מעביר לידיו את שרביט המשכת השושלת של עם ישראל. יצחק גם מדגיש, שאמנם האישה הראויה נמצאת בפדן ארם, אולם הארץ האידיאלית בה יש לגור בסופו של דבר היא דווקא ארץ ישראל, שאותה הבטיח ה' לאברהם.

כעת אפשר להבין גם את השינוי שחל ביצחק בין שתי הברכות: כאשר נותן יצחק את הברכות הגשמיות, הרי הוא אדם חלש, שצריך לשלם בברכה כדי לזכות בקצת אוכל. אולם כאשר יצחק צריך להעביר הלאה את ברכת האבות, ולבחור את זה שימשיך את השושלת של עם ישראל, הוא מתמלא עוצמה ונחישות, ועומד בתוקף על כך, שהממשיך המיועד ייקח לו אישה כזו, שתאפשר את המשך בניינו של עם ישראל באופן האידיאלי, ושהמקום המתאים להתפתחותו האידיאלית של עם ישראל הוא דווקא בארץ ישראל. יצחק אינו אומר את הדברים בתור עצה, אלא בתור ציווי. כאשר עומדים מול יצחק עניינים חשובים ומרכזיים כאלו, הוא נאזר בגבורה ומתמלא נחישות.

כיום זכינו לשבת בארץ ישראל וליהנות משפע חומרי יחסי. ברם, עלינו לזכור תמיד כי שפע כלכלי ניתן להשיג – ואולי אף ביתר קלות – גם במדינות אחרות. חשיבות ישיבתנו כאן היא בכך שרק בארץ זו יכול עם ישראל להתפתח באופן הראוי מבחינה רוחנית. זהו מרכיב מהותי ב'ברכת אברהם' העוברת מדור לדור.

(הרב אהרן ליכטנשטיין. מתוך שיחה שהועברה בשבת פרשת תולדות תשס"ג בסעודה שלישית וסוכמה על ידי שאול ברט. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • בין יצחק וליעקב
  • בין עשיו לדוד
  • תולדות - "זה" ו"אנכי"
  • שתי מחשבות על פרשת "תולדות"
  • "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך"
  • כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן... לֹא תַעֲשׂוּ - לקיחת אימותינו לבית המלך
  • ויתרוצצו הבנים בקרבה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.