יום עשרה בטבת הוא יום ה'
א.
ארבעה צומות יש. המספר ארבע אינו מקרי. ביחזקאל י"ד ישנו תיאור של פורענות הבאה על ארץ חוטאת. התיאור מורכב מארבע פורעניות: "והשלחתי בה רעב… לו חיה רעה אעביר בארץ… או חרב אביא… או דבר אשלח אל הארץ". ארבע פורענויות מוזכרות גם בפרק ה' במסכת אבות, וארבעה חייבים להודות בפרק קי"ז בתהילים. הרמב"ן בספר בראשית מונה ארבעה חוטאים: אדם, קין, דור המבול ודור הפלגה. ארבעה מתקנים לחטא: אברהם, יצחק, יעקב והשבטים. חז"ל דורשים על הפסוק "תהו ובוהו וחשך על פני תהום" על ארבע מלכויות, ועתה אנו עומדים באחד מארבעת הצומות.
ב.
בזכריה (פרק ז') מתעוררת הבעיה האם לצום בצומות החורבן בתחילת ימי בית שני, "האבכה בחודש החמישי" וזכריה עונה (שם ח') שארבעת הצומות יהפכו לששון ולשמחה. לכאורה, אפילו אם סיבת הצום בטלה בימי הגאולה, מדוע שהיום יהפך לששון ולשמחה, דיו שיהיה כיום רגיל? כנראה, שמלכתחילה יום זה היה יום שמחה שהפך ליום אבל. "הוי המתאווים את יום ה' למה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור" (עמוס ה'). יום ה' יכול להופיע כיום אור או כיום חושך.
צום הרביעי – י"ז בתמוז היה צריך להיות היום אשר בו ניתנת תורה לעם ישראל, מעין יום כיפור, אלא מתוך שישראל חטאו בעגל נשברו הלוחות ומשה עלה להר ונדחתה קבלת תורה ליום הכיפורים.
צום החמישי – ט' באב, המרגלים חזרו אחרי המסע בארץ ישראל והיה צריך שבני ישראל ישמעו את תיאור ארץ ישראל ויאמרו מיד "עלו נעלה". אולם, החטא גרם וזהו יום החורבן ונדחתה קבלת ארץ ישראל לזמן אחר.
צום השביעי – ג' תשרי, הצום נדחה כי היה צריך להיות בא' תשרי, שהוא ראש השנה, יום בריאת העולם, והיה צריך להיות יום שמחה.
צום העשירי מהו י' בטבת, איזו שמחה? עשרה בטבת אינו יכול לחול בשבת, ואומר האבודרהם שלו היה חל בשבת היה דוחה שבת, ונפקא מינא – שאם חל ביום שישי מתענים ומשלימים (בשאר הצומות לא ייתכן שיחולו ביום שישי). רואים אנו, שבעצם היום גם ללא מאורע מסוים יש משמעות. (יחזקאל כ"ד) "… בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה", ויש לחפש את השמחה לא מצד מאורע היסטורי הקשור ביום, אלא מצד עצמותו, כעשירי בטבת.
חז"ל מסבירים מה קרה בתחילת טבת. ב-ח' בטבת תורגמה התורה ליוונית. בט' בטבת מת עזרא. ב-ט' בטבת החל המצור. ב-ה' בטבת הגיעה הבשורה על החורבן ליחזקאל בגלות.
עזרא הסופר ומותו: לפי הפשט, עם מותו פסקה הנבואה ונחתם התנ"ך, נפסק הקשר הישיר בין ישראל לקב"ה. אולם, יש גם צד נוסף – "עזרא הוא מלאכי".
נעבור לספר מלאכי. בפרק א' מדבר מלאכי על "הכהנים בוזי שמי". חוסר יחס וחוסר מוטיבציה מצד הכהנים. בפרק ב' אומר הנביא: "ועתה אליכם המצווה הזאת הכהנים אם לא תשמעו ולא תשימו על לב"… ובהמשך תיאור הכהן: "בריתי היתה איתו החיים והשלום… תורת אמת היתה בפיהו… ורבים השיב מעוון". תפקיד הכהן ללמד תורה ודעת – "כי יפלא ממך דבר… ובאת אל הכהן", ולהחזיר את העם בתשובה, ובמקום, ורבים השיב מעוון, הכהנים בימי מלאכי מכשילים בעוון (מלאכי ב'). חוסר היחס נבע מכך שהם לא לימדו תורה ואז העם לא התייחס אליהם בכבוד ושוב לא היה לכהנים רצון לעבוד.
עזרא בספרו ממלא תפקידו של כהן – מלמד את העם תורה ודואג לסילוק הנשים הנוכריות וגם מלאכי צועק (מלאכי ב') "חלל יהודה… ובעל בת אל נכר", "ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד".
על המצב בימי מלאכי אנו יודעים עוד דבר: העם צעק על בעיית 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' – "באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה'" (מלאכי ב'). מצב שיש התגלות שכינה במקדש ואין משפט, הרשע לא נענש, בסוף הספר מתאר הנביא "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא… וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". ולבסוף אחדות המשפחה בכיוון החיובי, לא סילוק הנשים הנוכריות כי אם "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
עזרא עצמו דאג לתורה ולסילוק הנשים הנוכריות – תיקון המשפחה. עזרא ממלא את תפקידו של הכהן. חידוש הברית בין הבעל לאשתו העברייה הוא תנאי יסודי לחידוש הברית בין הקב"ה לעם ישראל.
מדוע עזרא נקרא מלאכי?
"כי שפתי כהן ישמרן דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא". "הנני שולח מלאכי… לפני" (מלאכי ג', א'). לפני התגלות ה' יש מלאך שהולך ומכשיר את הדרך, מכין את הארץ להתגלות שכינה. התגלות שכינה היא באש ובמשפט, אש היא משפס "כי באש ה' נשפט" (ישעיהו ס"ו) ולפני התגלות ה' יש משפט, והחשש שהעם לא יהיה מוכן ואז ח"ו "פן אבוא והיכיתי את הארץ חרם" (מלאכי), "התקדשו פן יפרוץ בכם ה'" (שמות). צריכה לבוא הכנה לפני בא יום ה', כדי שהופעת המשפט לא תפגע בעם עקב היותו בלתי מוכן לה. כעין זה מופיע בעוד כמה מקומות. אליהו רץ לפני מרכבת אחאב – הנביא בא לפני המלך, וכך בשיבת ציון בתחילה יהושע בן יהוצדק הכהן וזרובבל, ואח"כ עזרא לפני נחמיה. עזרא מתקן את המצב הרוחני ונחמיה כמלך את המצב המדיני. מלאך ה' קודם למלכותו.
השנה מקבילה ליממה. יש תקופת חורף – לילה, וקיץ – יום. ניסן – תחילת הבוקר, יציאת מצרים – בוקרו של ישראל. פורים לפיכך הוא עלות השחר, ואכן המזמור של פורים הוא למנצח על אילת השחר (תהלים כ"ב), ואם כן חצות ליל זה אזור חנוכה וטבת. בחז"ל מופיע שבחצות ליל היתה נושבת רוח צפונית שמעירה את דוד המלך לעבודת בוראו. בחצות ליל, דווקא מתוך החושך הגדול מתעוררת מלכות ישראל, ומתגלה מלכות ה' בעולם.
הפסוק "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון" (יחזקאל א') פותח את מעשה מרכבה. מתוך רוח צפונית המרעידה נימי כינורו של דוד מתגלה המרכבה – מרכבת ה' – מלכותו.
אולם יש גם זוית אחרת לרוח הצפונית.
"בן אדם כתב לך את עצם היום הזה (עשרה בטבת) שפת הסיר גם יצק"… (יחזקאל כ"ד)
ומהו הסיר שעליו מדבר הנביא?
נבואת הסיר מתארת את המצור. (פסוק ו') "עיר הדמים סיר אשר חטאתה בה"… וכן כל הפרק מדבר שה' יגדיל את הבערה מתחת הסיר, קרי, ישים את ירושלים במצור כדי שתתם חלאתה. תיאור זה של סיר הנחושת מתאים לירושלים כעיר עם חומות נחושת (ירמיהו א' "עיר מבצר… חומות נחושת") המוקפת אויבים שבשר תושביה כלה במצור. בירמיהו אנו רואים את הרוח הצפונית: (שם) "סיר נפוח… ופניו מפני צפונה". סיר נפוח הוא סיר שנופחים בו שנושבת עליו רוח, מצפון. ומשמעותו "מצפון תפתח הרעה". ובהמשך מביאים כל מלכי הארץ את כסאותיהם פתח שערי ירושלים – מצור, ומצור הרי הוא ביטול מלכות ה'. דוגמא: נאום רבשקה, הטוען שה' לא יוכל להציל את ישראל, ובכח ה' עלה סנחריב על ירושלים, וה' אינו מולך בעולם, הנבואה ההפוכה לנבואה זו היא הנבואה (שם ר') "כי תרבו ופריתם בארץ… בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'". שם הגויים אינם באים עם כסאותיהם אלא באים לקבל מלכות ה'. ממילא אנו רואים שרוח צפונית שהעירה את מלכות ה' אצל דוד ומביאה את מעשה מרכבה יכולה גם להביא את נבואת המצור ביחזקאל ואת הסיר הנפוח בירמיהו ובמקום מלכות ה', את היפוכה – מצור על ירושלים.
אנו רואים, אפוא, שיום עשרה בטבת הוא יום ה', היום העשירי בחודש העשירי, ועשר בקבלה קשור כספירת "מלכות", ועצם היום מתאים למלכות ה', ומלכותו יכולה להיות אור או פורענות – תלוי בהכנה של העם, ולפיכך לפני הופעת המלכות נשלח מלאך להכין את העם לקראת תופעת מלכותו ומידת הדין בעולם. העשירי לעשירי הוא גם חצות הליל השנתי שבו מתעוררת הרוח הצפונית. עזרא הכין את העם ככהן, בזמנו היתה בעיה של חיתון עם גויות וחוסר לימוד תורה. עזרא הוא מלאכי סילק את הנשים הנוכריות, לימד תורה והכין את הקרקע לחידוש הברית. כפי שמסופר במלאכי העם התלונן על "צדיק ורע לו". בעיה של חוסר משפט, מצב שקיים לפני התגלות ה'). עזרא ניסה להכין את העם כמלאך ה' לפני התגלותו ובמותו בט' בטבת והסתלקות המלאך – מלאכי, התגלה שעשרה בטבת אז לא היה יום ה'. ועצם יום עשרה בטבת הוא יום ה' בעולם.
בתחילת השיעור דיברנו על תרגום התורה ליוונית בח' בטבת. הגמ' אומרת, שגוי שלמד תורה כבועל נערה מאורסה – "תורה ציוה לנו משה מורשה" – "מאורסה" (סנהדרין נט.).
לעומת זאת באחרית הימים הגויים באים לקבל תורה ביום מלכות ה' (ישעיהו ב') "והלכו עמים רבים… ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר הם מירושלים".
ושם מדובר ביום מלכות ה', כפי שמוכח מהפסוק הבא "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים" (יום מלכות ה' הוא יום משפט, משפט = מלכות, כמו למשל, בר"ה יום מלכות ה' וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ועוד רבות). וכן במדרש על מתן תורה מופיע שה' חיזר על האומות לתת להם תורה. לכאורה סתירה.
פשר הסתירה: מתן תורה הראשון היה אצל נח – מתן שבע מצוות בני נח וברית הקשת לעולם (בראשית ז'). תאריך היום הוא יום סיום המבול "בחודש השני בשבעה ועשרים יום לחודש יבשה הארץ" (בראשית ו', י"ד), ולפי דעה אחת בתנאים זהו יום כ"ז חשוון. ח' בטבת הוא יום הארבעים ממתן תורה זה. יש להניח שבו היתה צריכה להינתן התורה בשלמות לאחר ההתגלות בכ"ז בחשוון. עכשיו כשלא זכו אז עד אחרית הימים התורה מאורסת לישראל ואם לומדים אותה גויים היא מיטמאת בידם, וביום שתורגמה ירד חושך לעולם שלשה ימים (מגילת תענית) במקום שלשה ימי אור עד עשרה בטבת. שהוא לעתיד לבא יום קבלת תורה ע"י כל העמים – יום מלכות ה'. ברם, עלינו לזכור אמנם יום התגלות ה' מופיע מתוך החושך, אך אין לסמוך על תאריכים והגאולה תלויה במעשה האדם. וגם יום גאולה הפך ליום אבל ולכן צריך לטהר את עצמנו ולהתכונן ליום ה', לשתף פעולה עם מלאך ה' לפני אותו יום שבו תתגלה מלכות ה' בעולם. אז נעמוד בפני השאלה: "ומי מכלכל את יום בואו" (מלאכי).
(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. ע"פ שיעור של ר' יעקב מדן בטבת תשמ"ג. הופיע בדף קשר פרשת ויגש, גיליון מס' 26, ג' טבת נר שמיני דחנוכה, תשמ"ו. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)