תושבה על התשובה
בכל שנה כשמגיע חודש אלול אנו נזכרים שזהו חודש הרחמים והסליחות, שומעים את קול השופר הפותח את דלתי לבבנו, מתחרטים על הדברים הרעים שעשינו ומקבלים עלינו לעשות דברים טובים כדי שנזכה בדין והקב"ה יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים. למרבה האכזבה, פעמים רבות אנו מגלים שעלינו לעשות תשובה בדיוק על אותם דברים ששבנו מהם בשנה הקודמת. בחשבון הנפש שאנו עורכים, אנו מגלים שבחלק נכבד מהדברים שקיבלנו על עצמנו להשתפר – לא השתפרנו, ואנו מצויים ביחס אליהם בדיוק באותו מקום שבו היינו בחודש אלול דאשתקד. חוויה זו עוברת על רבים מאיתנו בכל שנה מחדש. אם גם לתשובתנו השנה אין סיכוי, מדוע לחזור בתשובה?
הרב קוק, באורות התשובה י"ד,א, כותב: "כשם שצריכים להעלות את המידות והמחשבות הרעות לשורשן כדי לתקנם ולמתקן, כן צריכים להעלות את המידות והמחשבות הקטנות – אע"פ שהן טובות, אבל אינן במעלה גדולה ומאירה – למקור שורשן, ולהאירן באור של גדולה".
כולנו יודעים שצריך לחזור בתשובה מדברים רעים שעשינו. הראי"ה מחדש שצריך לעשות גם תשובה על דברים טובים שעשינו, אם הם אינם בצורתם המיטבית. זאת ועוד; לא רק ממעשים וממידות יש לשוב, צריך גם לשוב ממחשבות. לפעמים יש לאדם מחשבות לא-טובות ותפיסות שגויות על העולם או על החברה, וגם ממחשבות כאלו צריך לשוב בתשובה, ולסגל מחשבות טובות וישרות. כיצד מתקנים את המחשבות הלא-טובות? הרב קוק מסביר שיש "להעלותך למקור שורשן" – על האדם לרדת לעומק אותה מחשבה, לבחון אותה לאור המקורות, וע"י ההסתכלות המחודשת והמעמיקה הוא יוכל לתקנה ולהחזירה בתשובה.
בכתבי הרב, אנו מוצאים פעמים רבות התייחסות לתפיסות לא-נכונות או מצומצמות על מושגי יסוד ביהדות. הראי"ה כתב שתפיסות כאלו הן אחת מהסיבות לכפירה: בגלל שאיננו תופסים את היהדות ואת העולם בצורה רחבה וכללית, המצוות הופכות לקטנות ומצומצמות, ואנשים אינם רוצים להתקשר אליהן. אולי זה בדיוק מה שאירע לתשובה שלנו: אולי אנו רגילים לתפיסה מצומצמת ושגויה של מושג התשובה, וכדי שתשובתנו תישא פרי – עלינו לסגל לעצמנו תפיסה רחבה יותר וכללית יותר של מושג זה.
עוד כותב הרב קוק באורות האמונה (עמ' 74): "האמונה הטבעית, עם מה שיש בה מהעוז הטבעי והרעננות של האומץ, היא צריכה להיות חוזרת ונשתלת בשדה אשר ברכו ה' ביסוד התורה, ותיעשה כולה אמונה תורית. אז היא – עם כל עוזה ועוצמתה – מזדככת ומתעלה, ועומדת לעלות תמיד מעלה מעלה בטוהר ובניקיון". באמונה הטבעית, האמונה שאנו רגילים אליה, שלמדנו בגן ומאז גדלנו עליה, יש עוז ורעננות; אך עליה להתחדש ולהתמלא ע"י התורה, וכך להפוך ל"אמונה תורית" – אמונה איתנה, חזקה ומלאת תוכן ועומק.
(הרב אודי סט. מישיבת הר עציון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)