סליחות – י"ג מידות הרחמים
א. ברית כרותה לשלוש עשרה מידות
אחת התפילות המרכזיות בימי רחמים וסליחות, שאנו עומדים בעיצומם, היא י"ג מידות הרחמים. אותן י"ג מידות שגילה הקדוש ברוך הוא למשה רבינו לאחר חטא העגל, מלוות את עם ישראל מאז ועד היום בבחינת 'ברית כרותה לשפתיים' שאינן חוזרות ריקם: "ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם… א-ל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית" (ראש השנה יז:)
מה הסוד הגדול באותן י"ג מידות רחמים? ננסה לעיין קצת בפירושיו של רבינו, אור החיים, לשתי המידות הראשונות – ומתוך כך להציע כיוון חשיבה לגבי תפקידן של י"ג המידות כולן.
ב. ה' ה' – מידה אחת או שתי מידות
רבותינו נחלקו במניין המידות, בעיקר סביב שתי המידות הראשונות, בהן יש לכאורה כפילות. הגמרא מסבירה את הכפילות בהאי לישנא: "ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה" (ר"ה שם)
תוספות מביא את שיטת ר"ת שאכן שני שמות ה' כאן הינם שתי מידות שונות: "אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות כדאמרינן הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת רחמים הוא ולא כא-להים שהוא מדת הדין" (תוספות שם ד"ה שלש)
לעומתו, רב ניסים גאון (מובא גם כן בתוספות שם בשם מגילת סתרים) חולק ומבין שמדובר כאן על מידה אחת בלבד, שכן שם ה' הראשון הינו שם התואר של הקדוש ברוך הוא הקורא את המידות בפני משה רבינו: "ובמגלת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון שיש פסיק בין השמות משום דהכי קאמר קרא הקדוש ברוך הוא ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון" (שם)
ג. אני הוא קודם שיחטא
ויש לעיין ביסוד מחלוקתם. בפשט הגמרא צודק רבינו תם, שכן הגמרא משתמשת בשני שמות ה' לתאר מידות: השם הראשון לפני שהאדם חוטא והשם השני לאחר שהאדם חוטא. אלא שעצם ההעמדה הזו של הגמרא מעלה שאלה לא פשוטה – מדוע האדם צריך רחמים לפני שהוא חוטא? כפי שמנסח זאת הרא"ש: "ואם תאמר מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא?!" (פסקי הרא"ש ראש השנה א', ה')
ואכן שאלה גדולה היא – אם האדם לא חטא ועודנו תמים ונקי מחטא, מדוע הקדוש ברוך הוא צריך לרחם עליו ואי אפשר לנהוג עמו במידת הדין?!
ד. כאשר האדם לא חוטא – אין הוא צריך רחמים
- מחשבת החטא
הרא"ש עצמו מציע שני הסברים. בהסבר השני מבין הרא"ש שגם לפני שהאדם חטא בפועל ייתכן והוא צריך רחמים וכפרה, שכן ישנן עבירות שצריכות כפרה גם על עצם הכוונה לעבור עליהן מבלי שהאדם עשה כל מעשה. הרא"ש מדבר, כמובן, על עבודה זרה – בה עצם המחשבה לעבור עבירה בעייתי בפני עצמו: "קודם שיחטא בעבודה זרה. ואף על פי שכבר חשב לעובדה ומחשבת עבודה זרה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה (קידושין לט:-מ.) כדכתיב (יחזקאל י"ד) 'כעגע גסהבג דסלמען תפוש את בית ישראל בלבם, אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה"(רא"ש שם)
בתירוץ זה הרא"ש מצא סיטואציה בה האדם נחשב כחוטא למרות שלא חטא בפועל. בכך, הרא"ש בעצם קיבל את הנחת היסוד של קושייתו – כאשר האדם לא חוטא כלל אין הוא צריך רחמים.
- באשר הוא שם
התירוץ הראשון מסובך מעט יותר, אך נראה כי גם הוא מניח את אותה ההנחה: "וי"ל אף על פי שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם" (רא"ש שם)
ריבונו של עולם, חוקר כליות ולב, יודע את מחשבות האדם ודרכיו כבר מלידתו. יודע הקדוש ברוך הוא שאותו אדם עתיד לחטוא. אם כן, לכאורה גם לפני החטא מידת הדין הייתה צריכה למנוע מן האדם לעבור את העבירה. אלא שמידת ה' הראשונה מלמדת אותנו שהאדם לא דן את ברואיו על פי העתיד אלא על פי מעשיהם כעת.
המקור לכך הוא הפסוק אותו מצטט הרא"ש מפרשיית הגר וישמעאל. לאחר שהגר משליכה את בנה תחת אחד השיחים, מתארת התורה כיצד הקדוש ברוך הוא שומע את קולו של ישמעאל: "וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱ-לֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כ"א, י"ז)
על המילים 'באשר הוא שם' מביא רש"י את דברי המדרש הכמעט בלתי נתפסים: "לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם" (רש"י שם ד"ה באשר)
ואם לתפילת ישמעאל הרשע הקדוש ברוך הוא שומע בצעירותו (גם לאחר שהוא כבר התחיל לצחק!) על אחת כמה וכמה עם עמו.
המידה הזו, שהקדוש ברוך הוא מסתכל על ההווה ולא על העתיד, נעוצה כבר ביסוד הבריאה. בסוף פרשת בראשית, לאחר שהבריאה משחיתה את מעשיה, ישנו תיאור קשה של חזרה, כביכול, של הקדוש ברוך הוא, ממעשה הבריאה: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו' ,ו'-ז')
גם כאן רש"י מלמד אותנו, על פי המדרש, את אותו העיקרון – הקדוש ברוך הוא דן את האדם לפי מעשיו: "…וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא [בשעת שמחה שמחה, בשעת אבל אבל]. אמר לו כך מעשה הקדוש ברוך הוא, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם" (רש"י שם)
אם כן, גם התירוץ הזה של הרא"ש מסביר שבעצם יצירת האדם בעייתית כבר מראשית בריאתו, ונח לו שלא נברא. על כן כל קיומו של האדם בעולם צריך רחמי שמיים. לכן מידת הרחמים צריכה לפעול גם לפני החטא.
המכנה המשותף של תירוצי הרא"ש הוא ההנחה שאם אכן האדם צדיק ולא חוטא אין הוא זקוק לרחמי שמיים כלל, וגם במידת הדין הוא זכאי. אם קוראים את הגמרא כדבריו, אכן שיטת רבינו תם מסתברת – גם לפני החטא הקדוש ברוך הוא צריך להפעיל את רחמיו בשביל קיום העולם וממילא שתי מידות שונות ישנן לפנינו.
ה. ברחמים תמיד
רבינו בפירושו לפרשת כי תשא מביא שני הסברים אחרים למידת הרחמים הדרושה לפני החטא. שני ההסברים חולקים על הנחות היסוד של הסברי הרא"ש, אך כל אחד בצורה אחרת.
- ללא מצוות וללא עבירות
בהסבר הראשון מציע רבינו שגם כאשר אדם אינו עתיד לחטוא כלל, עדיין זקוק הוא לרחמי שמיים – שכן ללא מצוות אין לו זכות להנות ממנה כלל ועל כן הוא זקוק למתנת חינם: "ואני אומר שיצטרך לרחמים אפילו קודם שיחטא אם אין לו זכות שהוא קיום מצות עשה ליהנות מהם הוא האדון יחון אותו ברחמים, והנה לפניך מקרא (דברים י"א, י"ג) והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר וגו' הרי שבשכר מעשה הטוב יבא הטוב ואם היה אדם אנוס ולא למד וכו' אין לו לא שכר ולא עונש ובמה ירוחם, לזה אמר ה' קודם שיחטא והוא חידוש, ועוד אפילו התעיב מעשיו ועבר על מצות לא תעשה יתנהג עמו ברחמים" (אור החיים שמות ל"ד, ו')
המסקנה של אור החיים היא גם הנחת היסוד של הרא"ש – כאשר אדם בינוני ללא חטא וללא מצווה הוא נחשב כזכאי. לרא"ש מכיוון שהוא לא חטא, ואילו לאור החיים משום שהקדוש ברוך הוא מפעיל עליו את מידת הרחמים.
- לפני ואחרי
שני פירושי הרא"ש והפירוש שראינו עד כה באור החיים שלושתם מצדדים בשיטת רבינו תם שאכן שתי מידות רחמים יש כאן. פירושו השני של רבינו הולך בשיטתו של רבינו ניסים שיש כאן מידת רחמים אחת בלבד: "עוד ירצה להודיע כי כשיטיב ה' ברחמיו לאיש הגם שיחטא לא יפחות מטובו דבר ותהיה המדה שהיה בה קודם מתנהגת גם אחר שחטא, לזה אמר רחמים שקודם שיחטא להשוות להם רחמים שיהיו אחר שיחטא" (אור החיים שם)
לפירוש זה אכן לפני שהאדם חטא הוא לא צריך כלל רחמים – אין כאן כלל מידה ופעולה, כביכול, של הקב"ה אלא תיאור מצב בלבד. לפני שאדם חטא הקדוש ברוך הוא מתנהג איתו במידת הרחמים כי הוא צדיק. החידוש הוא בשם ה' השני: גם לאחר שהאדם חטא הקדוש ברוך הוא ממשיך את אותם רחמים.
בפרשת שלח רבינו כותב בפירוש שלהסבר זה שיטת רב ניסים גאון מסתדרת מצויין: "ואפשר לפרש הדברים לפי דברי הר"ן כי מה שאמרו קודם שיחטא ואחר שיחטא פירוש שה' רחמן אפילו אחר שיחטא האדם כמו שהיה רחמן קודם שיחטא ואין חידוש לרחמים אלא אחר החטא, וכפי זה אין קושית הרא"ש שהקשה קודם החטא למה צריך לרחמים כי כפי האמת כן הוא" (אור החיים דברים י"ד, י"ח)
אם נחזור לפרשת כי תשא, רבי חיים בן עטר פותר בעקבות פירוש זה קושיא גדולה במציאות: "…ובזה נחה דעתי בראות כי לא ישתנה טוב הרשעים ולא כלום כי כן היא המדה" (אור החיים שמות ל"ד, ו')
שאלת רשע וטוב לו היא שאלה ניצחת מדורי דורות, כאן מציע רבינו פירוש מחודש – אכן זו מידת רחמים של הקדוש ברוך הוא, שגם רשע טוב לו.
ו. אעביר כל טובי על פניך
ראינו אם כן ארבעה פירושים על הצורך במידת הרחמים לפני שהאדם חטא:
- כפרה על מחשבת עבודה זרה.
- רחמים מכיוון שהאדם עתיד לחטוא.
- רחמים על אדם שאין בידו זכויות.
- תיאור המצב שהקדוש ברוך הוא מפעיל את מידת הרחמים על צדיק שלא חטא.
ננסה על פי הפירושים הללו להסביר מה המעלה הגדולה בי"ג מידות רחמים, ומדוע הקדוש ברוך הוא כורת איתם ברית כה חזקה.
לאחר חטא העגל משה רבינו מבקש מהקדוש ברוך הוא סימן שאכן ה' נמצא עם ישראל בהמשך דרכם במדבר. בתשובה לשאלה זו ישנו מעמד מרתק, בו הקדוש ברוך הוא נמנע מלהראות את פניו למשה, שכן: "לא יראני האדם וחי", אך הקדוש ברוך הוא מתרצה לבקשתו של משה בצורה אחרת שצריכה בירור: "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות ל"ג, י"ט)
מהו אותו טוב שהקדוש ברוך הוא מעביר על פניו של משה? רבינו, אור החיים, מציע הצעה מרתקת: "אני אעביר כל טובי על פניך. פירוש כל מדות טובות שאני מטיב בהם לבריותי… וקראתי וגו', פירוש אעביר מדותי ואקראם כל אחת בשמה לפניך" (אור החיים שמות ל"ג, י"ט)
הקריאה בשם ה' כאן היא קריאה במידותיו והנהגותיו של הקדוש ברוך הוא. ה' לא מראה למשה את דמותו (שהרי אין לו גוף ואינו דמות גוף), אך הוא מראה למשה את הנהגותיו.
ברצוני להציע שאותן הנהגות הן הסוד הנפלא של התשובה – "אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם". עד אז החוטא היה צריך להיענש, כמו שאכן קרה בעגל, אך כאן מגלה הקדוש ברוך הוא למשה שבעצם העולם כולו נברא במידת הרחמים. לפירוש רבינו תם גם לפני שהאדם חטא הוא צריך רחמים, בין אם משום שהוא עתיד לחטוא ובין אם משום שאין לו מצוות כרגע, אך ללא מידת הרחמים העולם לא עומד. לפירוש רבינו ניסים אותו עיקרון נכון גם כן – הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו אחרי החטא בדיוק כמו שהוא מנהיג אותו לפניו, שאם לא כן נשללת הבחירה מן האדם (שהרי אדם שיודע בוודאות שייהרג ברגע שיחטא לעולם לא יחטא). אם כן, היכולת להמשיך ולחיות עם החטא וממילא גם לתקן אותו ולשוב בתשובה היא חלק מהותי וקיומי מן העולם ומן הקדוש ברוך הוא. עד כדי כך שאותן מידות, הן גילוי השכינה שראה משה רבינו.
בחודש אלול ובראש השנה ישנן שתי בחינות בהם עם ישראל עומד – האחת היא עם הממליך את מלכו והשני נידון העומד למשפט. נראה שי"ג מידות רחמים מתאימות בדיוק לשתי הבחינות הללו – הן מנכיחות את השכינה בעולם על ידי קריאה במידותיו של ה', הדבר הכי קרוב לגילוי שכינה שבידינו לעשות. במקביל, הן מזכירות לנו וכביכול גם לו ששערי התשובה לא ננעלו.
(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).