שמותיו והנהגותיו של הקב"ה
כידוע, שמותיו של הקב"ה מסמלים את הנהגתו בעולם, ובעיקר את מידת הדין והגבורה מול מידת הרחמים והחסד. אנחנו, לעומת זאת, נדרשים ליחס אחד, בלתי תלוי, כלפי הנהגת ה': "בכל מאודך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו" (ברכות נד ע"א).
האדמו"ר מצ'רנוביל, ב"מאור-עיניים" על הפרשה, מסביר שזה בדיוק מה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: "ה' א-לוהינו ה' אחד" – "בין שמתנהג עמו במידת הוי"ה בין במידת אלוקים, הכל הוא ה' שהוא חסד הא-ל יתברך, בכדי שיוכל לקבל א-להותו ית' בדבר ההוא מאחר שכך צריך לו בעת ההיא". גם אם ה' מנסה אותנו ומתנהג עמנו בהסתרת פנים – אנו מאמינים שגם כאן מתגלה חסד ה', גם זו לטובה.
ממי למדנו זאת?
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי"ה לא נודעתי להם".
אברהם עבר עשרה ניסיונות שבהם הוא ראה את 'המקום' – הקב"ה, מרחוק. מאחורי מסכים והסתרות. זה טיבו של ניסיון. במשך תקופות שלמות עמדו אבותינו בצרות, בכל דור ודור, ושם הוי"ה כמעט ולא היה מוכר להם. מעמידתם ומאמונתם לומד ה'מאור-עיניים': "שצריך האדם העובד לעבוד את בוראו ב"ה, דווקא באופן הנ"ל בין בטיבו בין בעקו (בין בטובה בין בצרה)".
לכן, גם במצבים של עלייה והתקרבות, שלאחריהן "רואה שהתחיל להתמוטט – יהיה כיתד תקוע במקום נאמן… כי אולי מנסין אותו בזה".
החידוש הגדול הוא: "וכשעובד כך בדעת זה – נעשה גם כן הדין רחמים, מאחר שמאמין ומקבלו בשמחה, ומודה לו מאוד, ומחזיק את הדין כאילו הוא חסד – נעשה כן באמת".
כשם שאפשר להפוך אפילו רשע גמור לזכאי באמת על ידי שדנים אותו לכף זכות, כפי שכותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן רפ"ב), כך אפשר – להבדיל – לדון את השם יתברך לכף זכות, עד שנזכה לראות בעינינו איך באמת "כל דעביד רחמנא – לטב עביד" (ברכות ס ע"ב).
(דניאל סרי-לוי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון במסגרת "יום יום". כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)