כל מתנה נמדדת לפי ערכה וערך נותנה ומדוע חוגגים גם את חג 'מתן תורה' וגם את חג 'שמחת תורה'
ערב חג 'שבועות' ברצוני לשתף אתכם ברעיון נפלא ששמעתי מראש ישיבת 'חברון' אדמו"ר מרן ר' שמחה זיסל ברוידא זצוק"ל: מקובל בעולם, שכאשר אדם מקבל מתנה מחברו, פעמים שחשיבות וערך המתנה נמדדים כפי שווי וגודל ערך החפץ שניתן במתנה ופעמים שהערך והחשיבות נבחנים לפי גודל חשיבות נותן המתנה.
משל למה הדבר דומה, למלך הנותן מתנה לאות הוקרה, שאז גם אם עצם המתנה אינה בעלת ערך רב, אעפ"כ נחשבת מתנתו יותר ממתנת אדם פשוט אפילו ששוויה של מתנת האדם הפשוט כפול ומכופל משווי המתנה שנתקבלה מהמלך ולכן כאשר מקבלים מתנה חשובה מנותן חשוב יש לכפול בהודאה: א.על עצם המתנה. ב. לנותן המתנה שטרח לתת את המתנה.
וזהו שאמר דוד המלך ע"ה (בתהילים קטז-אב): 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזנו לי ובימי אקרא'. שתי הודאות לפנינו, ראשית שנתקבלו תחנוניו ונתמלאה בקשתו והיינו מה שאמר 'כי ישמע ה' קול תחנוני'. וכמו כן, הודאה מיוחדת שהשי"ת בכבודו ובעצמו הוא שהיטה אזנו לשמוע את קולו של אדם המבקש בקשה 'כי הטה אזנו לי'.
כמו"כ על הפסוק 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה'. דוד המלך ע"ה מודה על זה שהקב"ה הוא העונה לו, וכמו כן מודה הודאה נוספת על עצם הישועה 'ותהי לי לישועה'.
ומעתה קל וחומר כאשר נותן המתנה הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, והמתנה היא התורה הקדושה.
כשבאים להודות להשי"ת על המתנה הגדולה והיקרה שנתן לנו בעצמו את התורה, נקבעו שני ימים טובים להודות על מתן התורה: חג השבועות בו מודים אנו ושמחים על עצם קבלת התורה שהיא המתנה הטובה שקיבלנו.
ואולם יחד עם זאת, חייבים אנחנו להודות על החסד הבלתי משוער שהשי"ת הוא שנותן לנו את המתנה הזו. ומתוך שהטובה והשמחה וההודאה על זה כל כך גדולה, תיקנו הגאונים מועד נוסף לחגוג את ההודאה שה' הוא שנתן לנו את התורה וזהו בשמחת תורה בחג שמיני עצרת, הזמן שבו מתייחדת כנסת ישראל עם קודשא בריך הוא ומתקרבת אליו בדביקות נפלאה, כנאמר: 'אני ואתם נשמח יחד' ו'נגילה ונשמחה בו', שהשמחה היא בו ובישועתו שהוא הנותן לנו את התורה הקדושה.
מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:
צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:
צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:
(נשלח ע"י דוב יונה בקשט)