לפרשת שקלים – מחצית השקל וההצלה מנגף

הדפסה

פתיחה

השבת אנחנו קוראים את פרשת שקלים, הכוללת את הציווי על אופן המפקד של בני ישראל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. …הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". (שמות ל', יא-יב, טו-טז)

המפרשים כולם תמהו על טעמה של מחצית השקל, "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" – כיצד נתינת מחצית השקל מונעת נגף?

יש מן המפרשים שהסבירו זאת בכיוונים יותר מיסטיים כאלה ואחרים, ויש שהסבירו שמדובר בחשש מגאווה ותחושת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח', יז).

המפקד במלחמת מדין

עם זאת, מפשוטו של מקרא נראה שהטעם שונה. מסתבר שאין הכוונה כאן למגיפה 'רגילה', אלא ל"נֶגֶף" שעלול להתרחש בקרב. אם כך, הרי שמחצית השקל איננה משמשת למפקד 'סתמי', אלא למניית העם לקראת היציאה למלחמה. כעת, מובן תפקידה של מחצית השקל: אם לא ירימו בני ישראל תרומה לה', יש חשש שהמלחמה תתנהל בצורה רעה וחלילה יפלו חללים רבים בעם.

הסבר זה ניתן לבסס באמצעות ההשוואה לתיאור שבסוף מלחמת מדיין: "וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'. …וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה'". (במדבר ל"א, מח-נ, נד)

ההשוואות הלשוניות לפרשת שקלים רבות, אך גם סיפור המסגרת – נותנים תרומה לה' שתישמר באהל מועד, והיא תשמש זכות ללוחמים בצבא שלא ייפקד מהם איש.

המפקד והמגיפה בימי דוד

הדברים טובים ויפים ומתיישבים על הלב, אך יש בהם בעיה משמעותית: סיפור המפקד והמגפה שבעקבותיו בימי דוד. לא רק שאין שם אזכור למלחמה שהביאה למגיפה, אלא שמשתמע שם שהמפקד עצמו הוא שגרם למגיפה, והרמב"ן בראשית פרשת במדבר אכן דן בכך באריכות, בהקשר מפקד בני ישראל.

עם זאת, מקריאה נוספת, ניתן להציע שאין כאן קושיא כלל. להיפך, יש מכאן ראיה לכיוון שבו נקטנו. לשם כך, נחזור ונבחן את ההקשר הכללי של המפקד בימי דוד.

מעיון במקראות, מתברר כי המפקד בימי דוד לא היה מפקד סתמי, אלא הייתה לו מטרה צבאית ברורה, כפי שמתואר בסוף המפקד, "וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ" (שמואל ב כ"ד, ט). יואב לא מנה אנשים או משפחות, אלא דוקא "אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב".

אם כן, את הקושי הראשון פתרנו – משום שגם שם אכן מדובר בהקשר 'מלחמתי'. עם זאת, עדיין ניצבת בפנינו שאלה נוספת – ממה נבעה הבעייתיות הגדולה במפקד?

כדי להבין מה הבעיה במפקד, נפנה לבחון את הזמן שבו הוא נערך: זמן קצר אחרי שכיבושיו של דוד הגיעו עד הפרת ומעבר לו, הוא פוקד צבא עצום של למעלה ממיליון לוחמים. מה מגמתו? האם הוא רוצה לצאת למסע כיבושים בנוסח אלכסנדר הגדול? להגיע עד לעמק האינדוס, ואולי להרחיק עוד הלאה?

התפשטות צבאית יכולה להגשים אידיאל גדול וחשוב ויפה – וכך הרמב"ם כותב בהלכות מלכים ש"צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג" (ח', י), ובהמשך (י"א, ב) מזכיר גם שעל המלך המשיח נאמר "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם" (זכריה ט', י) – אך יש מחירים למלחמה כזאת, ויש סדרי עדיפויות.

חברה שעוסקת כל הזמן במלחמה אינה חברה בריאה, והמלחמה גורמת לבעיות רבות, במישרין ובעקיפין – מעשה דוד ובת שבע הוא חלון קטן שנפתח למצב הבעייתי שרוב הגברים נמצאים רחוק מהבית. חברה מגויסת גם איננה משקיעה תשומת לב ומשאבים בתחומים אחרים: אם מתמקדים במלחמה ובהתפשטות הצבאית, קטנים מאוד הסיכויים לעיסוק משמעותי בלימוד תורה, לדאגה לחלש או לשאיפה להתקדמות רוחנית.

על פי דרכנו, מובן כעת מה הייתה הבעייתיות במפקד בימי דוד: הבעיה לא הייתה בעצם המפקד לקראת היציאה לקרב, אלא ביציאה לקרב – על חשבון דברים אחרים.

מסתבר שלכך כיוונו חז"ל באומרם שהמגיפה באה על כך שישראל לא דרשו את בניין בית הבחירה – דוד המלך ואחריו העם התמקדו בעוצמה הצבאית, ולא דרשו בענייניהם של תחומים הכרחיים אחרים: בית המקדש אינו משמש רק כמקום הקרבת הקרבנות, אלא גם כמרכז לקירוב לבבות, גמילות חסדים ודאגה למוכי הגורל בעם – תחומים רבים שהעם הזניח.

סיום

מפרשת שקלים למדנו על חשיבות המפקד לקראת היציאה לקרב, ומדוד מלכנו למדנו על חשיבות ההחלטה מתי לצאת לקרב ומתי להתמקד בתחומים אחרים, ויהי רצון שהקב"ה יסיר מעלינו גם את הנגף הזה.

(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת משפטים-שקלים ה'תשפ"א, סוכמה על ידי שמואל פוקס ונערכה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכיות שמורות לישיבה ולרב).