שכינת השם ובקשת האדם: בין הארון למזבח
פתיחה
פרשת תרומה פותחת בציווי על הקמת המשכן: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח). מחלוקת יסודית קמה וגם ניצבה בין הרמב"ן לרמב"ם מה נמצא במוקד המקדש והמשכן: מה הכלי המרכזי, ומהי מטרתו של בית הבחירה.
ארון הברית והמזבח
נפתח בשאלה הראשונה – מה הכלי העיקרי במשכן ובמקדש אחריו. הרמב"ן כותב שזהו הארון: "ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל. והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת'". (רמב"ן שמות כ"ה, ב)
הארון "הוא מקום מנוחת השכינה", ועל כן אך טבעי שיהא הוא עיקרו של בית הבחירה.
מהרמב"ם לעומתו עולה תפישה שונה. הוא איננו שם את הדגש על השראת שכינתו של הקב"ה, אלא על עבודת עם ישראל במשכן – וממילא, לב המשכן יהיה המזבח: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש". (הלכות בית הבחירה א', א)
ההגדרה הבסיסית, היסודית, של בית ה' היא מקום ה"מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות".
הדגש שהרמב"ם נותן על המזבח ולא על הארון מתבטא גם בגוף ההלכות, שם הוא מאריך בתיאור את חשיבותו וייחודו של מזבח העולה:
"המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי.
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא". (הלכות בית הבחירה ב', א-ב)
הרמב"ם מאריך מאוד בתיאור מקום המזבח שהוא "מכוון ביותר", ובכך שגם אדם הראשון, נח והאבות עבדו בו את ה'. זאת לעומת הארון, שבתיאורו הרמב"ם איננו מרחיב כלל על מקומו המיוחד – אבן השתיה, שממנה "הושתת העולם" (יומא נד:), ומסתפק בכך ש"אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח" (הלכות בית הבחירה ד', א).
מטרת המשכן
מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם האם עיקרו של בית הבחירה בארון או במזבח נובעת ממחלוקת יסודית יותר: מה עיקר מטרתו של בית הבחירה.
נראה שיש כאן שתי הסתכלויות שונות לגמרי על המשכן: הרמב"ן רואה אותו כהשלמת התהליך שהחל בבריאת העולם, ה' שיוצר את העולם מבקש למצוא מקום לשכון בתוכו.
הרמב"ם לעומתו מתמקד במסעו של האדם אחר כפרה וקרבה לה', מסע שמושלם במקום שבו ניתן לעבוד את ה' באופן מלא: במשכן.
המשכן והמקדש
כדי לפשר בין הרמב"ן לרמב"ם, נדמה שניתן לחלק בדיון הזה בין המשכן למקדש.
נחלקו חכמים (זבחים קי"ז-קי"ח) האם בכלל הקריבו קרבנות במשכן, ויש שיטה שלפיה רק קרבנות התמיד הוקרבו – קרבנות הקשורים לא רק לעבודת הקרבנות הכללית אלא גם להשראת השכינה הכללית.
לאור זאת, יש מקום נרחב להבין שגם הרמב"ם מודה שבמשכן הדגש לא היה על המזבח ועבודת הקרבנות, אלא על הארון וגילוי השכינה; על "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת" (במדבר ז', פט).
אך כל זה נכון לגבי המשכן ותקופת הנדודים במדבר, אז כל צרכיו של עם ישראל סופקו על ידי הקב"ה – אנו רגילים להתייחס לכך במישור הגשמי (כמו המן שירד מהשמים), אבל מסתבר שגם מבחינה רוחנית הם היו סבילים: השכינה ירדה על המשכן מעצמה, בלי תלות במעשי העם.
לעומת זאת, מהפסוקים בפרשת ראה עולה תמונה שונה לגבי "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" (דברים י"ב, ה): בארץ ישראל עם ישראל כבר צריך לעמול כדי שיתקרב לקב"ה: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים י"ב, ה).
וכן לדורות.
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת תרומה-זכור ה'תשפ"א. סיכם שמואל פוקס. ערך אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב).