"שש שנים תזרע שדך… וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה" (כה, ג, ח)
יש להבין מדוע האריכה התורה ואמרה שצריך לספור קודם שש שנים ואח"כ לעשות שמיטה, ואח"כ לצמצם ולספור שמיטות ולאחר שבע שמיטות שוב לצמצם ולספור יובלות? ונראה שהתורה באה ללמד אותנו יסוד גדול, איך אדם צריך להביט על ימי חייו כאן בעולם הזה? צריך לדעת שהעולם הזה הוא חולף ועובר במהירות ושנות חיינו כאן הם קצרים ביותר, ולשלול מהטועים החושבים ואומרים אחטא ואשוב ויש עוד זמן וכו'… ועל כן מוטלת החובה על כל אדם ואדם לנצל את זמנו בעולם הזה, שהרי הזמן קצר והמלאכה מרובה.
(נשלח ע"י מאור צוברי)