בקנאו את קנאתי
למה תחילת סיפורו של פנחס מתחיל בסוף פרשת בלק? לכאורה היה יותר נכון לספר את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו, בפרשת פנחס!
ניתן להסביר, שמא שיעץ בלעם לבלק- להחטיא ישראל בזנות -היה בפרשת בלק, כך שהתאור של החטא בפועל הוא מעניינה של פרשת בלק.
כמו כן ניתן להסביר שבתחילת סיפור פנחס מתחילתו מדובר בגנות עם ישראל שנאמר: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות את בנות מואב" (במדבר כה. א) ולא יפה ולא נכון לפתוח בגנות את הפרשה!! ולכן חילקו את הסיפור לשניים.
אך ניתן גם לומר שהתורה רוצה לרמז לנו משהו נוסף! התורה באה לרמוז שהמעשה הספציפי שעשה פנחס לא באמת חשוב, שהרי המעשה מתואר בסך הכל בשני פסוקים…. במסכת סנהדרין פב עמוד א מתוארים עשרה נסים שנעשו לפנחס- מדוע לא הזכירם הכתוב? למה התורה לא מפרטת ומרחיבה בנושא?
אלא זאת מלמדת אותנו התורה: המעשה של האדם בפועל לא הוא הדבר החשוב, במילא אין לאדם כל יכולת או כוח להוציא דבר לפועל אלמלא ה' עוזרו! אז מה הדבר החשוב באמת? הרוח! הרצון! ההשתדלות! במקרה של פנחס, קינאת ה' טהורה וההחלטה למסור את הנפש ואפילו למות אם צריך. לכן פותחת התורה את פרשת פנחס בדבר החשוב שעשה פנחס: "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (כה. יא) המעשה הטוב שעשה פנחס הוא לא הרגת זמרי וכזבי- אלא קנאת ה' הטהורה אשר בערה בו. אותה הקנאה השלים הקב"ה למעשה שהצליח. בזכות מעשה זה הוסרה הקנאה מעל בני ישראל!
זאת אומרת, שאם היה מעורב במעשהו של פנחס שיקול אחר או אינטרס אחר- לא היה מצליח במעשיו לשכך את קנאתו של הקב"ה.
במה התקנה הקב"ה? בעבודה זרה- שנצמדו ישראל לבעל פעור.
במה נרפאו ישראל? בקנאת הצדיק פנחס.
מה שכרו? "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום". לכאורה היה צריך להיות הפוך, היה צריך לתת לו ברית של שר צבא, של לוחם, מצביא, של קנאי ה'….
אלא, ברגע שהקנאה היא קנאת אמת, לשם ה' בלבד, אז היא כפרה על עם ישראל- וכפרה היא שלום ולא מלחמה! רחמים ולא דין! שנאמר
"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל".
(טל יקותיאלי. לעלוי נשמת מו"ר אבי גד בן אסתר הכ"מ)