ויגש אליו יהודה
בתחילת פרשתנו, אנו עדים למפגש ענקים בין יהודה ליוסף. בסיום דברי יהודה, יוסף מגלה לאחים את זהותו האמיתית: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו."(בראשית מ"ה, א)
מדוע נאומו של יהודה כה עורר את יוסף? מה היה בו שגרם ליוסף להחליט לחשוף עצמו לאחיו?
לדעתי, ברור שנאומו של יהודה לא הוכן מראש – הוא לא עשה שום תעלול רטורי, אלא אמר את שעל ליבו לאחר תהליך נפשי שעבר עם עצמו. לעיתים דווקא כשהאדם ניצב במצב של חוסר אונים, כשאין לו יכולת לעשות דבר, הוא אומר דברים שיוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. יהודה מספר את כל הדברים שקרו, תוך לקיחת אחריות.
בשיר השירים הרעיה מחפשת את הדוד, ומשביעה את בנות ירושלים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ." (שיר השירים ה', ח-ט)
הן שואלות אותה – מדוע לך לחפשו? הרי את היפה בנשים, כולם רוצים בך! מדוע את חפצה דווקא בו? והיא משיבה להם: "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה: רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:… חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם." (שם, י-יא, טז)
הרעיה מפרטת ארוכות את מעלותיו ויופיו של הדוד. היא בוודאי אינה מקריאה רשימה מוכנה שהייתה לה, אלא משתפת אותן במחשבותיה ובערגתה לדוד. כך גם יהודה אומר את הדברים מעומק ליבו.
יהודה הוא דמות שיודעת לקחת אחריות על מעשיו. לאחר שהבין שטעה לגבי תמר הוא הודה ואמר "צדקה ממני", ובמשך הזמן הבין שטעה בכך שבמקום להציל את יוסף הוא הציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים". כך גם בפרשה הקודמת, הוא מודה באשמתם של האחים ושל בנימין בגניבת הגביע: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱ-לֹוהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ."(בראשית מ"ד, טז)
בנוסף, בסיום נאומו יהודה לוקח אחריות על בנימין: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים: וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו." (שם, לב-לג)
אף על פי שמצד האמת הוא אינו ערב לו. הרי יהודה ביקש להיות ערב להשבת בנימין, ואילו יעקב לא התייחס כלל לערבות זו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי… אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים… וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ:" (שם מ"ג, ח-יג)
ולמרות שהוא לא מחויב באחריות זו לבנימין, יהודה לוקח זאת על עצמו. אך נוסף לכל לקיחת האחריות על עצמו, הוא גם גורם ליוסף להבין שיש לו חלק בעניין, ושבגללו מלכתחילה בנימין הגיע למצרים ולא יוכל לשוב לאביו: "וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי." (שם, כג)
דומה שדברים אלו השפיעו על יוסף. התוספתא בברכות מביאה סיבות מדוע זכה יוסף למלוכה, ואחת מהן: "אלא מפני מה זכה יהודה למלכות אמר לו מפני הענוה שנ' ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו'." (תוספתא מסכת ברכות פרק ד)
יהודה ויתר על כבודו והציע להחליף את בנימין, ובכך ביטא את מידת הענווה. השפת אמת מבין שמשמעות הפסוק "ויגש אליו יהודה" – לעצמו ניגש. נמצינו למדים שיהודה עבר תהליך נפשי פנימי של לקיחת אחריות ודאגה לאחים, ודבריו כה השפיעו על יוסף עד שהחליט לגלות לאחיו את זהותו.
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה נאמרה בסעודה שלישית של פרשת ויגש תשע"ט, וסוכמה ע"י הדר הורוביץ. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. עורכת: הודיה אורון. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)