בפרשת שמות מסופר שכאשר משה עוזב את מדין בדרכו חזרה למצרים, פוגש אותו מלאך ה' ומבקש להמיתו. מתיאור טקס המילה המזורז שציפורה מארגנת לבנה, מבינים שלא בהכרח את משה מבקש המלאך להמית, אלא את אחד מבניו, שהמילה שלו התעכבה משום מה. אברהם אבן עזרא תולה זאת בהשערה שבנו השני של משה נולד זמן קצר לפני כן ולכן משה התעכב על מנת להתארגן לעניין הזה, במלון שאליו הגיעו.
מההיבט הזה, אנו למדים על הצורך הבלתי מתפשר להזדרז בקיום המצוות. הכוונה אינה נחשבת לענין זה, אלא רק המעשה, מהסיבה הפשוטה שברווח שבין הכוונה למעשה נפתח חלון הזדמנויות לשטן להסית, להדיח ולהשכיח. זאת, אפילו כאשר מדובר בצדיק שבצדיקים ואבי הנביאים- משה רבנו. בבחינת, ראו הוזהרתם!
(נשלח ע"י הלנה ברבי)

