"הקרב על התודעה"
"ירושלים בירת ישראל" הכריזו השבוע, כותרות החדשות. בוקר טוב עולם.. שלום אנחנו כאן, אמנם חדשים.. לא, לא מאתמול, רק שבעים שנה, ואף אל פי כן חשוב לנו לקבל הכרה על המציאות שלנו בעשרות השנים האחרונות. קולות עלו מימין ומשמאל.. מדוע זה רלוונטי ההכרזה הזו? את המציאות בשטח היא לא תשנה, ירושלים בלתי ניתנת לערעור, עם או בלי שגרירות. ולא עומדות על הפרק לא חלוקה ולא התנתקות.. אז בשביל מה? למי זה יעזור, ולמה זה נצרך?
"למי אשר אלה לו אנכי הרה" במילים אלו פנתה תמר ליהודה, כשהוציאו אותה להישרף, על שחללה את עצמה, ואת קדושת כהונת אביה. היא לא פנתה אליו בצורה הישירה והמתבקשת "הרה אני לך" כפי שמבאר רש"י "לא רצתה להלבין את פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו. אמרה, אם יודה מעצמו, יודה. ואם לאו, ישרפוני ולא אלבין פניו. מכאן אמרו נח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים"
מוכר לכולנו.. אך מדוע באמת זה כך? וכי הלבנת פנים, שווה לשפיכות דמים? הרי פיקוח נפש אין דומה לו בחומרתו, שדוחה הוא את כל התורה.. מדוע אם כן, הלבנת פנים חמורה כל כך, הרי בסופו של דבר לא עשיתי כלום! רק אמרתי, יעבור.. ונמשיך כאילו כלום לא קרה.
אנשים נוטים לתת מקום רב לדברים מעשיים, והרבה פחות מקום לדברים תודעתיים. מתייחסים בחומרה רבה לאלימות פיזית, ובסלחנות יחסית, לאלימות מילולית. אם אדם לא עשה מעשה, או כשאי אפשר לתעד או להוכיח את מעשיו, ממשיכים הלאה כאילו כלום לא קרה.. אפילו המחוקק קבע שיש חופש מחשבה, חופש הביטוי, חופש הדיבור.. ורק מגבלות על הפעולות. אך תמר ידעה שזו טעות. היא הביטה על אחי יוסף והבינה שכשם ששנאת אחים, גם אם היא רק תחושה, יכולה להוביל ל "ויתנכלו אותו להמיתו" כך כל תחושה פנימית, היא מציאות פיזית בהתפתחות. רצח תודעתי, חומרתו כרצח פיזי! אדם שמתבייש ברמה כזו שדם אוזל מראשו, ופניו מלבינים, זה שפיכות דם ממש! גם "שיימינג" שלא הסתיים בהתאבדות, זה רצח! ואין שום הצדקה בשביל למנוע את שריפתה שלה, לרצוח אותו, גם אם ישאר חי אח"כ.
חג החנוכה הקרב ובא, היה קרב על התודעה היהודית. לא כגזירת המן, על גופם של היהודים מנער ועד זקן. אלא מלחמה על מה עושה היהודי, בחדרי חדרים, ובעומקי המערות.. האם ראשו עסוק בתורה, וביראה, או שמא הצטרף הוא לחבריו היהודים, עם תודעה יוונית. הקרב על התודעה חשוב, הדרישה וההתעקשות, שלהכרה יש חשיבות, קריטית. וכמה שזה נשמע נדוש.. אך הכל מתחיל בראש..
(הרב אברהם רינת)