הברכה מול הקללה

הדפסה הדפסה
כתוב בתורה הקדושה: "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" וניתן ללמוד מכך שקין עבד את האדמה בשמחה, שהרי אין "היה" אלא לשון שמחה וידוע שהקב"ה קילל את האדמה, ומכאן שהיה מחובר לדבר מקולל וחשבתי לומר בעה"י שהדבר כנראה השפיע עליו, על נפשו ועל מידותיו מה שהוביל אותו בסופו של דבר לעשות את המעשה הבהמי והמקולל שעשה, לרצוח את אחיו מתוך קנאה. הבל לעומת זאת אמנם היה רועה צאן אך הוא לא עשה זאת בשמחה, שהרי "ויהי" אינו אלא לשון צער, מאחר והיה עובד ד' והעדיף להתמסר יותר לעבודתו יתברך ולא העלה על דעתו שאחיו יעשה לו דבר כזה כי היה תמים, ואין תמים אלא שלם, וזאת כפועל יוצא של עבודת ד' שלו שזיככה את נפשו וגרמה לו להסתכל על המציאות בצורה מתוקנת וטהורה.
הקב"ה תמיד עושה את הדבר הנכון גם כשהוא עושה איפה ואיפה.
איך זה שהקב"ה שאל הן את אדם והן את חוה מדוע חטאו באכלם מעץ הדעת: "וַיִּקְרָא ד' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?… וַיֹּאמֶר ד' אֱלֹקִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית?" (בראשית ג, ט-יג), בזמן שאת הנחש קילל מיד לשאול אותו לפשר מעשהו הפסול ומבלי לבוא איתו בדין ודברים שקדמו לכך: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד), שהרי לכאורה יש כאן איפה ואיפה?
אלא שחשבתי לומר בעה"י שסוף סוף האדם והנחש הקדמוני שונים במהותם מאחר ולאדם יש שני צדדים – הראשון הוא הנשמה האלוקית הקדושה והאינסופית שנפח ד' בקרבו ואין לה שום רצון רצון לחטוא אלא רוצה היא להידבק בבוראה ולעשות רצונו יתברך על הצד הטוב ביותר, והשני הוא הגוף החומרי והבהמי, ואמנם כשהאדם עושה עברה זה בא מצד הרובד הגשמי הירוד יותר שבו, אך למעשה הקב"ה דיבר עם הצד העליון ביותר שבו, נשמתו הזכה והטהורה, והרי האדם הוא הנשמה שלו כשעיקר הצורך בגוף הוא כדי שישמש ככלי בתוכו שוכנת הנשמה שיכולה באמצעות כך לעשות את רצון ד' אף בעולם השפל והחומרי הזה, שנאמר: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז), אעפ"י שלפעמים הוא עלול להתפתות לעצת היצר הרע וללכת בנתיבים המשובשים אליהם מנסה למשוך אותו הצד הבהמי שבו.
בשונה מהאדם שיש לו תקנה והוא יכול לחזור בתשובה, לתקן את מעשיו, ליישר את אורחותיו ולהתאימם לרצון ד' יתברך, כל המהות והתכלית של הנחש הקדמוני שהוא היצר הרע היא להסיט ולהדיח את האדם, לגרום לו לחטוא בניגוד לרצון הבורא ותורתו הקדושה ובסופו של דבר להביא למיתתו כפי שאכן קרה, שכידוע חטא אדם הראשון הביא מיתה לעולם, שאילולא אותו חטא היתה באה גאולה לעולם כבר אז כשכל המציאות היתה מתעלה ועוברת לשלב הבא, ולכן נענש מאחר ואין לו צד נוסף אלא זה טבעו וזה התפקיד שנתן לו ד' בבריאה ולכן לא היה כל מקום לפתוח איתו בדו שיח, אך אם ישכיל האדם להתגבר על יצרו הרע יגיע למעלות גבוהות ומקומות נשגבים ביותר ורק אז ניתן לקרוא ליצר הרע בשמו "טוב מאוד" כפי שכתב לנו ד' בתורתו הקדושה.
אנו זוכים ללמוד כאן יסוד חשוב בעבודת ד' שלנו, שכשם שהקב"ה לא שאל את הנחש דבר אלא פעל מיד ועשה את הדבר הנכון, גם אנחנו לא צריכים לנהל משא ומתן עם היצר הרע שלנו שיכול להיות מאוד משכנע אלא לקבוע לו עובדות ברורות שבאות מהרבדים העליונים יותר שבתוכנו – הנשמה והשכל שמיושרים לרצון, לחכמה ולאמת האלוקיים.
(נשלח ע"י ברוך עינב)
דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו'..." (א, א)
  • רמז לאדם בבריאת העולם
  • חטאו ועונשו של הנחש
  • "קומי אורי כי בא אורך"
  • בראשית - למען שתי ה"ראשיות"
  • כתנות עור ועלה תאנה
  • על המלבוש – לפרשת בראשית
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (212.5KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.