אבות ובנים, בנים ואבות
לפרשת "קורח", ספר "במדבר"
פרשתנו, כשהיא באה לתאר איך קורח לקח את עצמו ואת חבורת "הפגועים והמקופחים" שאיתו, כדי למרוד במשה רבנו, כותבת בתחילתה: "ויקח קרח בן-יצהר בן-קהת בן-לוי, ודתן ואבירם וכו'". ושואלים: למה צריכה הייתה התורה דווקא במקום זה לפרט את שמות אביו, סבו, ואבי סבו? האם דווקא זו הסיטואציה המתאימה ללמד על שרשרת הדורות? ומסבירים: באה כאן התורה ללמד, שכשאדם עושה מעשים שליליים, אזיי החיים והתכונות שהורישו לו אבותיו ואבות אבותיו, מתבררים רטרואקטיבית ככאלה שיש בהם את הכח לגרום לתוצאות שליליות. וכן ההיפך, כשאדם עושה מעשים חיוביים, הוא גם עושה תפארת וכבוד לאבותיו ואבות אבותיו.
ויש לשים לב, שהדברים הנ"ל מדגישים מבט נוסף על המבט הרגיל. לפי המבט הרגיל, כל דור בנים תלוי בדור אבותיו, שמכינים עבורו את נקודת המוצא של החיים. אבל לפי הנ"ל גם ההיפך נכון: דור האבות גם הוא תלוי בדור הבנים, כי דור הבנים הוא זה שדרך מעשיו מתברר מה טמון במה שהורישו האבות. לכן לא פחות משדור האבות עושה חסד עם דור הבנים, גם דור הבנים עושה חסד עם דור האבות.
ואפשר גם לפשט את עניין האבות והבנים אל החיים בכלל. מצד אחד כל יום מכין את הבסיס ליום שאחריו. מצד שני תמיד יש לזכור, עד כמה המעשים היום חורצים את גורלן של הרבה שעות, אנרגיות, מחשבות וכוחות שהשקיע אדם בהרבה מימיו הקודמים. לזכור עד כמה יש בכח בחירותיו של אדם היום, לצקת משמעות וחשיבות במה שעשה עד עכשיו, ולגלות את הברכה במה שעמל בשבילו ונטע אותו עד היום הזה.
(בחלקו על בסיס דברי הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א)
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.