שיטת ה'רק ורק'

קללות שבפרשה אינן קלות לשמיעה. כל אחד מעביר בראשו תיאורים מתקופות שונות לאורך ההסטוריה, בהן פרשיות אלו התקיימו. יש החוששים ומקשיבים למחצה, ויש שנהגו לקרוא מהר ובלחש פרשה זו, וישנם המרחיקים לכת, ויורדים מן הבימה, ואף עוזבים את בית כנסת מיד לאחר קריאת הברכות. עצימת עיניים זו תמוהה, רש"י לא דלג על הקללות, בפירשו, ואפי' אות אחת שתחסר בפרשה זו, תפסול את הספר כולו, אנו נדרשים להביט בעיניים פקוחות, ולהפנים שגם זה חלק.. ולענות לכל השואלים היכן אלוקים היה ב… ? הוא עשה אותה, ואף התריע על כך..!

ושאלת השאלות, מה המניע לקללות אלו? ממה אנו צריכים להמנע כדי להתברך "ולשבת לבטח בארצינו"? לא תאמינו, הקב"ה גילה לנו את הסוד! "ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי" ומביא רש"י בשם רבותינו "עראי, במקרה, שאינו אלא לפרקים" כלומר מדובר באדם שעובד את ה', אך לא בצורה רציפה. אלא יום כך, ויום כך. כשמסתדר יותר, וכשפחות אז לא נורא [..] מדוע עונשו של האדם הלא עקבי, חמור כל כך, הרי הוא מקיים מצוות, משתדל, ישנם אנשים שגם את זה לא עושים, ומדוע דוקא החלקיות הזו, זוכה לתגובה קשה כל כך?

לקרי יש משמעות נוספת, "השפעה ללא חיבור". כל כח בבריאה נועד למטרה מסויימת, נועד כדי לחבר אותנו, לבורא, למצוה, ולמהות, מעשה המצוה הוא רק האמצעי דרכו אנחנו יכולים להתחיל את תהליך החיבור. אדם הלוקח את מעשה המצוה, והופך אותו למטרה מנותקת ממהותה, דומה הוא ללוקח יהלום, לשימושים נפסדים. ודוקא אנחנו עושי דבר ה', נדרשים להיות "שומרי" תורה ומצוות, לבל יחוללו.

וכאן המפגש הקריטי בין "המקרה – לקרי" חוסר העקביות מצביעה על ניתוק מהמהות. כדי להתחבר אנחנו מוכרחים להיות עקביים, אחרת לא נצליח להגיע פנימה.. העולם שלנו כיום, מלא במכניקה של מצוות חסרות עקביות. גם בית כנסת וגם מפגש חברתי. גם דבר תורה וגם חדשות השבוע. גם סידור וגם מייל. הקב"ה כביכול משתמש בנשק החזק ביותר שלו, כדי לעביר לנו מסר אחד פשוט, "תיהיו עקביים, ותתחברו" המצוות שלנו משפיעות, הן פועלות בעולמות הרוחניים, אך אנחנו לעיתים מנותקים. בית כנסת צריך להיות רק מקום מפגש בין האדם לבורא, משום שזה מהותו, ושום דבר אחר לא יכול להשתלב בו "במקרה". יש מטרה, ויש גם דרך.. לקיים את המצוה כרובד ראשוני, לא בצורה מקרית, אלא עקבית, ממוקדת, לחדור פנימה, לחפש את התוכן, את המשמעות, לקלף בעקביות שכבה אחר שכבה, עד הרובד העומק ביותר בו אחנו גם משפיעים, וגם מתחברים.

הנביא ירמיהו בהפטרת השבוע, מתאר כיצד נראה ומה נרויח בתהליך ההשרשה והחיבור: אם ניהיה "כעץ שתול על מים ועל יובל נשלח שורשינו", המים המרווים אותנו באופן עקבי ילחלחו אותנו כ"כ עמוק עד ש "לא נראה כי יבוא חום, ויהיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא נדאג, ולא ימיש מעשות פרי" משום שכשזה מחובר.. זה גם נשאר..

(הרב אברהם רינת)