"כדורגל משחקים תשעים דקות"

הדפסה הדפסה

תיאור צרותיו של עם ישראל במגילת אסתר מתחיל בפרק ג', על הרקע של הפגנת יהדותו "המרגיזה" ואולי אף המיותרת של מרדכי, באי ציותו לציווי המלך לכרוע ולהשתחוות להמן.

ואלו הם הדברים:
(א) אחר הדברים האלה, גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו: (ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יִכְרַע וְ￾א יִשְׁתַּחֲוֶה: (ג) ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך: (ד) ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי: (ה) וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה: (ו) ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי: (אסתר, פרק ג', פס' א'- ו')

נדון בשתי קושיות העולות מפסוקים אלו:
1 .מדוע בפסוק ב' נאמר שעבדי המלך כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים להמן – בלשון הווה, ובהמשך הפסוק כאשר מסופר לנו על מרדכי, משתנה הזמן ללשון עתיד – לא יִכְרַע וְלא  יִשְׁתַּחֲוֶה?

2 .בפסוק ד' מגיב מרדכי לניסיונות השכנוע של עבדי המלך להשתחוות להמן בתשובה: "אשר הוא יהודי". לא מובן מה יש בתשובה זו? האם לא ידוע שהוא יהודי? הרי כך הוא נקרא לראשונה במגילה – "איש יהודי היה בשושן הבירה וגו'". כולם ידעו שהוא  יהודי!

בטרם נענה על שאלות אלו, נספר על מפגש מרתק שהיה לילד שבא עם אביו לקראת בר המצווה שלו לרבי מליובביץ', כדי להתברך לרגל כניסתו לעול התורה והמצוות.
הרבי ברך את הילד, וכשהם פנו ללכת – קרא להם הרבי לחזור.
הרבי פנה אל הילד ושאל אותו: "האם אתה אוהב ספורט"?
– "כן", ענה הנער.
– "איזה ענף ספורט?", שאל הרבי.
– "כדורגל", ענה הנער.
– "איזו קבוצה אתה אוהד?" התעניין הרבי.
– "היית פעם במשחק שלהם?" – "מונטריאול אימפקט", (קבוצה קנדית מתחילת שנות התשעים).
– "האמת, די מאכזב. כבר במחצית המשחק הם היו בפיגור של שלוש אפס, פער – "ואיך היה?" – "כן. לפני כחודש אבא לקח אותי למשחק".
גדול מדי. אז קמנו והלכנו הביתה".
– "תגיד לי, גם השחקנים הלכו הביתה?" הפתיע הרבי בשאלה."

– "לא, בוודאי שלא", ענה הילד.

– "מדוע?" המשיך הרבי בהתעניינות.
– "כדורגל משחקים תשעים דקות, ויש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד נמצא שם בשביל הנאתו. כשהוא רוצה לעזוב – הוא עוזב. אבל השחקן, התפקיד שלו לתקן
את המצב, הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, לעשות את המקסימום ולהאמין שבסוף הוא ינצח".
נשא הרבי את עיניו החכמות ישר לעיניו של הילד ואמר לו בקול רך ונעים: "נערי היקר, כך זה גם בתורה ובמצוות. יש אוהדים ויש שחקנים, מהרגע שאתה נהיה בר מצווה אתה
שחקן. גם אם לעיתים המצב יהיה קשה חלילה, עליך לזכור שתפקידך הוא לתקן את המצב, אתה חלק מהמשחק, אתה חייב להישאר עד הסוף. עליך לעשות את המקסימום ולהאמין שבסוף אתה תנצח!"
לימודו זה של הרבי לנער בר המצווה מהווה את הבסיס לתשובות לשאלותינו. (מתוך "ממתק לשבת" – הרב נחמיה וילהלם)

בתקופת אחשורוש בשושן, היהודים היו מחויבים ליהדותם כמו אוהדים במשחק כדורגל, כאשר המצב נהייה לרעתם, הם פשוט עזבו את המגרש והלכו הביתה – הם הפסיקו להיות יהודי" – זוהי מהותו, זוהי הווייתו. יהודים. לעומתם, מרדכי היה תמיד "במשחק", ולכן תיאורו היחידי במגילה הוא "איש בעוד שעבדי המלך (וביניהם גם יהודים) כורעים ומשתחווים להמן בהווה, כי הוא עכשיו "מוביל במשחק", מעדכנת אותנו המגילה שמרדכי בדומה לשחקן כדורגל אמיתי לא מפסיק לשחק עד "הדקה התשעים" – עד הסוף, ולכן המגילה מעדכנת אותנו שלא רק שמרדכי לא
כורע ולא משתחווה בהווה, אלא הוא לעולם לא יכרע ולא ישתחווה.

גם לשאלת עבדי המלך לסיבה לאי כריעתו של מרדכי להמן, תשובתו של מרדכי לשאלה זו היא אחת – "אשר הוא יהודי". מרדכי מחדש בתשובתו "לעבדי המלך" את לימודו של הרבי. "יהודי, גם כשקשה לו, הוא חייב להישאר עד "לדקה התשעים" ולנסות לתקן את המצב. הוא חלק מהמשחק. עליו לעשות את הכל ולהאמין שבסוף הוא ינצח".

את הלימוד הגדול הזה מנחיל מרדכי גם לאסתר המלכה במצב הקשה ביותר. כאשר הכל נראה אבוד לגמרי, אומר מרדכי לאסתר: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל
היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר, ד', י"ג–י"ד). ליהודי יש מחויבות. הוא צריך לעשות הכל כדי לשנות את המצב, גם כשהוא נראה אבוד לגמרי.
למעשה, אמונתו והתנהגותו זו של מרדכי היוו את העוגן למהפך שחל במאורעות המגילה, והם אלו ששלהבו ועוררה את היהודים לעמוד על נפשם ומתוך כך זכו להכרה מחודשת ביהדותם. "הדוּר קבלוה בימי אחשורוש…קיימו מה שקיבלו כבר". ומתוך הכרת
מחויבות מחודשת זו לאמונתם ודתם, זכו ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".
בימים ההם ובזמן הזה אכי"ר.

(נשלח ע"י רפאל בדש – לע"נ אביו מורו חיים בן טוני (מסעודה) ז"ל נלב"ע ביום כ"ג אדר ב' תשע"ד בכלל כל נשמות בית ישראל ת.נ.צ.ב.ה.)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "ודתיהם שנות מכל עם" – אמנת השכנוע בשנאת האחר
  • לך כנוס... וצומו עלי
  • ימי פורים אינם בטלים לעולם
  • אבל וחפוי ראש
  • אסתר - אז והיום
  • חג ומשקה
  • מגילת הסתם
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.