"יופי של גלות"

הדפסה הדפסה

קרן רחוב, על האפלט החם, יושב לו עני מקבץ נדבות. לפתע הטלפון "ציבורי–אישי" שלו צלצל.. "שלום, אני מדברת עם.. כן. אני עסוק מה אוכל לעזור? אה, זו גאולה רציתי לבשר לך שזכית ב.. סליחה גברתי אני ממש טרוד אני מפסיד כמה תורמים בכל דקה אולי נדבר פעם אחרת? לא לא! זה ממש בנושא הזה, אני רוצה לספר לך שאתה יכול להתפנות מקרן הרחוב כי זכית ב.. צליל ניתוק קטע את השיחה..

בני ישראל לא שומעים אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה" מהו הקוצר רוח הזה, שגרם לאנשים להתעלם מבשורת השחרור? מה היה בעבודה הקשה הזו, שלאחר שנים במדבר בני ישראל לא פעם ולא פעמיים אמרו: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" "זכרנו את הקישואים ואת האבטחים אשר אכלנו במצרים חינם" מה בני ישראל עשו במשך מאות שנים עד אותה אנחה מן העבודה?

השאלות האלו מחייבות הסתכלות שונה על גלות מצרים. והמדרש מרמז לנו במילה אחת בלבד במה היה שונה גלות זו: "קשה גלות מצרים לפניהמקום מכל הגלויות" ליהודים הגלות הזו לא היתה כל כך קשה. פרעה הצליח ב"הבה נתחכמה לו" ליצור "עבודה משחררת" שאנשים אפילו לא הרגישו כמה מצבם ירוד. הם לא הרגישו צורך לבכות, לא לצעוק, ואפילו הצליחו להתגעגע. ולכן הגלות הזו קשה לפני המקום! הקושי הגדול ביותר הוא, לראות אדם במצב קשה והוא אינו מודע למצבו. טוב לו שם, הוא לא רואה שום צורך לשנות, גם כשהוא יוצא, הוא רוצה לחזור. זוהי גלותה של הנפש, זה "הקוצר רוח" מ"העבודה הקשה". הרוח הפנימית, כנפי הרוח האמורים לישא אותנו אל על, קוצרו. כנפינו נקצצו, רוחינו נשברה.

מה היתה נקודת המפנה? מה בכל זאת, גרם להם להתחיל להרים את הראש מהטיט והתבן? ישנם גישות סותרות מה היה כשקם אותו מלך חדש על מצרים, היהודים קיבלו יום חופש, או שמא הורע מצבם כשהמלך החדש התחיל לרחוץ בדם. כך או כך, ואלי הצירוף בין שיטות אלו, גרם לאיזה שהיא תזוזה. דוקא התנועה הסותרת בין השיפור להרעה, בין המתח החיובי לשלילי יצרה את אותו שוק מחשמל, את הניעור האלוקי, שהעירה את חסרי ההכרה ממצבם, ופלטה אנחה מוכרחת מלבם של העשוקים.

יש בכך נחמה גדולה, לעיתים אנחנו לא יכולים לבחון את מצבינו, אנחנו שקועים בעבודה, בלימודים, בזוגיות, בטיפול בילדים ברמה שאנחנו לא מצליחים להרים ראש ולבחון את המרחב. שכחנו מה היעד, מה האמצעי ומה המטרה. לשם מה כל המאמץ הזה? אנחנו מוכרחים? או שבחרנו בזה? אנחנו מתגעגעים לקוצר הזה? או שמא אנחנו חפצים להגאל ממנו?

רגעי הבלבול והמשבר, הם הרגעים שאנחנו יכולים לנצל כדי להתמקם מחדש, כדי לצליח להוציא מעומק לבינו את האנחה או את הצחוק, את הסיפוק או התסכול. מה שיכול לסייע לנו להבין את מקומינו. הנביא ישעיהו בהפטרה שבת ראש חודש נוגע ממש בעוצמה הטמונה באותם רגעים מאתגרים, ואיזו שמחה יכולה לצמוח משם, "אל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" "שישו איתה משוש דוקא כל המתאבלים עליה"

(הרב אברהם רינת)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • ברית המילה וברית בין-הבתרים
  • "החלש שורד"
  • עוצמתו של משה
  • שמותיו והנהגותיו של הקב"ה
  • הקדשה שניה לגאולה שניה
  • איך קוראים לקב"ה?
  • "בעבור זאת העמדתיך"
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.