מצא ומוצא

הדפסה

כתוב "מצא אשה מצא טוב" (ויפק רצון מה') ולעומת זאת "ומוצא אני מר ממוות את האשה".
1. מדוע כפל לשון "מצא"?
2. איך מיישבים את הסתירה בין הפסוקים?

ניתן להסביר זאת בכמה דרכים, אחת מהן היא שאדם שהכיר בחורה, ויוצא איתה כמה חודשים וכיף להם ביחד, ושהחליטו להתחתן ולהקים בית, זה נקרא מצא אשה – שזה טוב, אך לאחר החתונה מתחילה העבודה האמיתית, הבעל צריך למצוא את הטוב שטמון בו ובאשתו, להחצין ולשבח את זה, וזה נעשה ע"י ותרנות,ע"י תמיכה ופירגון. כידוע,  מהרגע שהבעל והאשה נישאים השכינה שורה ביניהם. אם תשימו לב, איש זה בגימטריה = 311, ואלו אשה בגימטריה = 306. כך שאם הזוג בונה את הזוגיות בצורה נכונה, והאשה מתייחסת לבעלה באותו המטבע, השכינה עוזרת לאשה (ה' בגימטריה = 5 + אשה = 306) שצריכה יותר כוח שהרי היא הצלע ועמוד התווך של הבעל בכדי להשתוות לאיש (311),  מה שמהווה הרמוניה בין הזוג, משמע זוגיות מוצלחת.אך אם חלילה האשה לא מתייחסת לבעלה באותו המטבע – אז "ומוצא אני מר ממוות את האשה".

ההצלחה בבניית הזוגיות תלויה באופן ההסתכלות על חיי הנישואין, אפשר למצוא טוב כפי שממשיך הפסוק: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", אך ניתן להגיע למצב בו מוצא מר ממוות את "האשה". 
מסופר על אברך אחד, ממשפחה של כהנים, שהזמין את רבו לערוך את החופה, בתום החופה, הרב ברך את האברך: יהי רצון שיקויים בך הכתוב "וקמץ הכהן ממנה". האורחים התפלאו על הברכה וביקשו מהרב להסביר את כוונתו.
הרב הסביר שכתוב בגמרא שבארץ ישראל כשהיה אדם נושא אשה, היו שואלים אותו: מצא או מוצא? כוונת שאלה זו הייתה , האם נתקיים בבעל הצעיר מצא אשה מצא טוב או לא עלינו נתקיים בו ומוצא אני מר ממוות את האשה. ההבדל בין מצא לבין מוצא הוא בניקוד האות מ"ם: פעם היא בקמץ ופעם היא בחולם. משום כך ברך הרב את החתן "וקמץ הכהן ממנה" – שיהא אצלו תמיד מצא בקמץ, ושיראה רק את הטוב בקשר וינצרו.

כתוב: "עוד ישמע בערי יהודה….קול ששון וקולשמחה" מדוע הפסוק מדבר בלשון עתיד, הרי בחופה עצמה צוהלים ושמחים ושומעים קול ששון וקול שמחה? אלא יש לומר, בימים הראשונים של הנישואין הזוג מתייחס בכבוד אחד לשני ואינו מרים את
קולו אחד על השני, והתנהגותם היא בנימוסים, אנו מברכים את הזוג הצעיר שימשיכו בדרך זו, וימשיך להישמע בביתם קולות אלו ולא קולות מריבה חלילה אלא קולות של ששון ושמחה חתן וכלה.

(נשלח ע"י אבימור)