"אל תקרב הלום"

הדפסה הדפסה

"וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ויאמר – אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא".(שמות ג',ד-ה)

הספורנו על אתר מסביר שהקב"ה קרא למשה כיוון ש"הבא ליטהר מסייעין אותו" – מאחר ומשה הביע התעניינות רצה הקב"ה לדבר איתו. אולם מפשט הכתובים משמע להפך – משה רצה להתקרב אל השכינה והקב"ה רצה שלא יתקרב יותר מדי, ולכן דיבר איתו. ראשית, אמר לו שלא יתקרב יותר. ושנית, אמר לו שגם במקום בו הוא עומד יש קדושה וצריך להסיר את נעליו. המדרש מסביר: "'של נעליך'- כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל, וכן ביהושע – 'של נעלך' (יהושע ה',טו), וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים".(שמות רבה ב',ו)

פסוקים אלו עוסקים בבעיה שכיחה מאד. כאשר יש מתח רוחני גבוה, כאשר יש רצון עז להתקרב לשכינה, קיים החשש שמישהו יעבור את הגבול ויתקרב יתר על המידה. ישנו מתח בין שני צדדים של אותו המטבע- הרצון להידבק בה' ולהתקרב אליו, והדרישה לירא מפניו ולשמור על מרחק ממנו. הקב"ה לא גוער במשה על כך שרצה לגשת אל הסנה, להפך – יש בכך חיוב רב. הקב"ה רק רצה לעצור אותו שלא יתקרב יותר מדי.
בעיה זו מתעוררת במקומות רבים נוספים בספר. במעמד הר סיני, מעמד של שיא הקירבה בין עם ישראל לקב"ה, מזהיר הקב"ה כבר שלושה ימים קודם: "והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת. לא תיגע בו יד, כי סקול יסקל או ירה יירה…". (שמות י"ט,יב-יג)

הקב"ה אוסר לא רק עלייה להר אלא גם נגיעה, ולא רק בהר עצמו אלא אפילו בקצהו, והעונש על כך הוא מוות. הקב"ה מודע לכך, שבמעמד השיא של גילוי השכינה לעם ישראל מישהו עלול להתקרב יתר על המידה, ולכן מזהיר על כך מראש.
הקב"ה לא מסתפק בכך אלא מתרה פעם נוספת סמוך למעמד הר סיני עצמו: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב… ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו. ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה' פן יפרץ בם".(שמות י"ט,כ-כד)

משה בעצם עונה לקב"ה – "הרי כבר הזהרת לפני כן"? ואומר לו הקב"ה שאמנם כן, ואף על פי כן על משה להזהיר על כך פעם נוספת (פסוק כד). כיוון שהקב"ה כבר ירד אל הר סיני (פסוק כ), שוב גבר החשש שקירבת הקב"ה תגרום לאנשים להתקרב יתר על המידה, ולכן שוב הזהיר הקב"ה על כך.
אצל משה נבע החשש מרצונו להתקרב ולראות את גילוי השכינה – "וירא ה' כי סר לראות", וכך גם במעמד הר סיני החשש נבע מרצון העם לראות את גילוי השכינה – "פן יהרסו אל ה' לראות".

בעיה זו עלתה שוב אחרי מעמד הר סיני: "ויעל משה ואהרן, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלקי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו".(כ"ד,ט-יא)
חלוקות הדעות בין הפרשנים לגבי מה שאירע כאן. רש"י מסביר שנדב ואביהוא והזקנים הציצו ונתחייבו כליה, אלא שהקב"ה לא רצה לערב עצב בשמחת התורה ולכן המתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן ולזקנים עד פרשת המתאוננים ("ותאכל בקצה המחנה" – "בקצינים שבמחנה"). רש"י מוכיח זאת מהמילים "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו". מכאן שהיו ראויים לכך שתישלח בהם יד. לגבי הפסוק "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" מסביר רש"י שהסתכלו בלב גס מתוך אכילה ושתייה.
אונקלוס מסביר שאצילי בני ישראל שמחו על כך שקרבנם התקבל כאילו אכלו ושתו. כך גם הרמב"ן מסביר שנזהרו לא לראות יותר מדי ולכן הקב"ה לא פרץ בהם פרץ, הם רק חזו את האלוקים ולא הרסו לעלות אליו. "ויאכלו וישתו" מתייחס, לדעתו, לשלמים שאכלו בתחתית ההר.

שתי השיטות מסכימות על כך שכאשר עולים לקראת ה' יש לשמור על האיזון הנכון, ולא להתקרב ולראות יתר על המידה. כל המחלוקת היא רק בשאלה האם אצילי בני ישראל ידעו לשמור על האיזון או שעברו את הגבול ונתחייבו מיתה על כך.

כך נאמר בסוף הספר גם לגבי משה – "ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שם מ',לה) – יש גבול גם לדרגה שאליה יכול משה להגיע.
למעשה, בעניין הסתכלות משה בסנה נחלקו תנאים במדרש: "'ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים' (שמות ג',ו). אמר  אלקי אבי עומד כאן ואיני מסתיר פני? רבי יהושע בן קרחה ור' הושעיא אחד מהן אמר לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו  שאלולי לא הסתיר פניו גלה לו הקב"ה למשה מה למעלה ומה למטה, מה שהיה ומה שעתיד להיות. ובסוף בקש לראות שנאמר 'הראני נא את כבודך' (שם ל"ג,יח). אמר הקב"ה למשה אני באתי להראות לך והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך 'כי לא יראני האדם וחי' (שם ל"ג,כ) כשבקשתי לא בקשת. ואמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אף על פי כן הראה לו. בשכר 'ויסתר משה פניו' 'ודבר ה' עם משה פנים אל פנים' (שם ל"ג,יא), ובשכר 'כי ירא' 'ויראו מגשת אליו' (שם ל"ד,ל), ובשכר 'מהביט' 'ותמונת ה' יביט' (במדבר י"ב,ח). ורבי הושעיא רבה אמר יפה עשה שהסתיר פניו. אמר לו הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא לאכול ולא לשתות ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה שנאמר 'ומשה לא ידע כי קרן אור פניו' (שמות ל"ד,כט)".(שמות רבה ג',א)

יתכן שהמחלוקת האם אמור היה משה להסתיר פניו קשורה לשאלה באיזו דרגה היה באותה שעה, האם היה עדיין 'טירון' בנבואה כדברי המדרש לפני כן, או שכבר היה בדרכו להיות אדון הנביאים. שיקול חשוב בשאלה עד היכן להתקרב, הוא השאלה באיזו דרגה אדם נמצא.
הפסוק אומר "את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תישבע" (דברים ו',יג), ומסביר הרמב"ן בשם התנחומא: "אמר להם הקב"ה לישראל… אין אתם רשאים להישבע בשמי, אלא אם יהיו בך כל המידות הללו – 'את ה' אלקיך תירא' – שתהיה כאותן שנקראו יראי ה' אלוקים – אברהם, יוסף, איוב, 'ואותו תעבוד' – שתהא מפנה עצמך לתורה ולמצוות ולא יהיה לך עבודה אחרת".
שוב אנו רואים שאין להתקרב יתר על המידה לקב"ה, והדבר תלוי בדרגה הרוחנית שבה נמצא האדם.

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש פרשת שמות התשנ"ו, וסוכמה ע"י מתן גלידאי. נשלח" ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון (כל הזכויות שמורות) http://www.vbm.etzion.org.il)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "קומי אורי כי בא אורך"
  • מנהיג אמיתי
  • יראה וראיה בפרשת שמות
  • מידה כנגד מידה אצל המיילדות העבריות
  • אותות ומופתים
  • רדו למצרים
  • "רווחת הגלות"
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.