פך השמן כסימן לדורות

הדפסה הדפסה

הרמב"ם פותח את הלכות חנוכה (פ"ג ה"א) בתיאור הניצחון ההיסטורי: בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

הרמב"ם מדגיש את הניצחון ההיסטורי. אך בהמשך (ה"ב) מביא: וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

ולכן פוסק הרמב"ם בה"ג: ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

למה מתייחס הביטוי "ומפני זה"? כמובן שלהלכה ב, שהרי רק אז מדובר על תאריך מוגדר (למלחמה מעצם אופייה אין תאריך ספציפי).
אך גם מעבר לכך. במגילת תענית, מוזכרים הימים השונים שאסורים בתענית, ואלו ימים טובים בזמן בית שני שבהם אירעו ניצחונות שונים. מדוע נתבטלה כל מגילת תענית למעט חנוכה ופורים? לכאורה, אחרי חורבן הבית כל משמעות האירועים הקטנים אינה רלוונטית, ולכן מדגיש הרמב"ם "ומפני זה" – כיוון שישנה עדיין רלוונטיות לחנוכה גם לאחר החורבן.

אסור להתענות ביום טוב לישראל, אך כאשר כבר לא מדובר ביום טוב, ברור שאפשר להתענות. יום כ"ה בכסלו מייצג את מציאת השמן הטהור שעומדת בהנגדה ל"וטמאו הטהרות". החזרת הטהרה רלוונטית גם לאחר החורבן, ולכן מבין הרמב"ם שחנוכה לא נתבטל כמו כל שאר מגילת תענית.
מה הבינו "חכמים שבאותו הדור"? בפרספקטיבה לדורות, מי יימר שאכן חג החנוכה נתקבל לרצון לפני הקב"ה? ראשית, יש לנו סימן, מעצם כך שבאותו יום שבו נכנסו בהתלהבות למקדש כדי לטהרו, הקב"ה המציא לפניהם בדרך נס את השמן הטהור, וזאת ברמה המיידית וההיסטורית.

אך גם מעבר לכך, עלינו להבין את משמעות הסימן. מציאת הפך שבוער לשמונה ימים, מייצגת עבור חכמים את הסכמת הקב"ה לניצחון – הדלקה ליום אחד, מקבילה למלכות ישראל שנתחדשה קרוב למאתיים שנה, אך אם יום אחד מועיל בהסכמת הקב"ה ליותר ימים, גם החג רלוונטי ליותר זמן. גם אם הראייה העממית של הנס בטלה עם חורבן הבית, יש בחנוכה משהו עמוק יותר שרלוונטי גם להמשך.

דברים אלו מסבירים כיצד הקב"ה נתן לחכמים סימן באמצעות פך השמן, בעצם המציאה שלו ובנס השימוש בו למשך שמונה ימים, בכך שחג החנוכה משמעותי לדורות. אמנם, עלינו להבין מהי המשמעות שניצוקה לחג. הרמב"ם כותב – "להראות ולגלות הנס", ומתקשר בהמשך לחג הפורים שבו עוסקים שני הפרקים הראשונים – "וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה".

גם ההדלקה שלנו היא סימן, בדיוק כמו מגילה, וכשם שבמקרא המגילה יש תוכן, כך גם בהדלקת הנרות יש תוכן שעלינו להבין. מהו אותו פרסום הנס? הרי עצם כוחו של הקב"ה בא לידי ביטוי גם בשאר החגים, ומה לנו גדול מנס יציאת מצרים וקריעת ים סוף?!
אלא שנראה, כי התקופה היוונית הייתה גל ששטף את העולם ולא ניתן היה לעצור אותו. דרכי החשיבה והתפישות כיום נובעות בין השאר מהפילוסופיה היוונית, וגם העובדה שלא מצאו פך שמן טהור חתום, מייצגת את ההשתלטות על יוון.
מציאת הפך שמספיק לשמונה ימים, שהם בדיוק שיעור הזמן שנדרש להכין נר חדש כדי ליצור רצף בטהרה. הקב"ה מבטיח לנו במציאת הפך שתמיד יישאר שריד לטהרה, ולא משנה כמה גלים ישטפו את העולם. הניצוץ הקטן המובטח לנו יוכל תמיד להמשיך ולכונן את היהדות לנצח.

יש מצב, שלעיתים נעשה קבוע, שבו אנחנו נעשים "נורמאליים", ולא מצליחים לראות מעבר לתחום הראשון, מעבר למאתיים השנים שחזרה מלכות לישראל. בעבר, השקיעו מעט יהודים הרבה מאמץ כדי לשמר איזו "עיירה יהודית" סימבולית, כיוון שהיו בטוחים כי היהדות לא תשרוד את שטף ההשכלה והמודרנה. גם היום, האם אנו באמת מאמינים שהתהליכים ההיסטוריים שנראים מקובעים ושרירים, יכולים להתהפך? נכון שאנו ברמת המשפחה והקהילה בסדר, אבל האם אנו מאמינים שעם ישראל כולו יכול להפוך להיות מרכבה לשכינה ולקדש את שם השם בעולם?

אנחנו יותר אופטימיים מאבותינו, אבל הדבר מתבטא רק בכך שאנו בטוחים לגבי עצמנו – מה ביחס לשאר עם ישראל? הרבה יהודים נורמאליים נתפסים לפאסימיות של המתייוונים, כי עם ישראל לא יתעלה. המסר של מציאת פך השמן הוא שניתן להדליק מגפרור קטן אש גדולה. נכון שישנם הסברים מדעיים למתרחש באש, אבל בראייה פשוטה מדובר בפלא, כיצד גפרור קטן מדליק אש גדולה, "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה".

מהי הצלחת החשמונאים? המשכיות בית המקדש השני, למרות שהוא עמד על סף הריסה פנימית. חז"ל רוצים לומר לנו שגם ממד זה קיים כיום. גם טיפה קטנה של יסוד, פך אחד קטן, יכול להתחיל בניין שלם, וממילא בית המקדש השני עוד לא חרב לגמרי, ואנחנו צריכים רק לרומם זאת.

בחנוכה הראשון שהייתי בישיבה, ירדתי מהספינה, שהייתה בעצם מטוס, והרב ליכטנשטיין התקיל אותי יום לפני כדי לומר דבר תורה במסיבה, וזה גם מה שאמרתי בזמנו – הניצוץ הקטן שבכל יהודי יכול להפוך ללהבה גדולה. אנחנו צריכים לראות לא רק בעצמנו את הפרומקייט, אלא את היכולת של כל בית יעקב להפוך לאש גדולה, וזה אמנם בלתי אפשרי, אבל בעצם זה כן אפשרי, כי צריך רק פך שמן אחד.
מאוד חשוב שנאמן לגבי כל יהודי שאנו רואים, ולא רק בהסתכלות על עצמנו, שהוא אמור להיות חלק מעם ישראל כחלק מאש גדולה שכולנו נבעיר יחד. זה לא ריאלי, אבל זהו בדיוק המסר שהקב"ה מעביר לנו דרך המשכיות בעירת השמן שמונה ימים – הקב"ה ידאג שיהיה חיבור בין הניצוץ הקטן שעלינו למצוא, ובין העבודה שנעשה ליצירת האש הגדולה. אנו רק צריכים להאמין בקיומו של הניצוץ, ולפעול להתרוממות אותה אש מופלאה בעזרת ה'.

(הרב עזרא ביק. שיחה לפרשת מקץ – חנוכה תשע"ד. השיחה לא עברה את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון (עורך: בנימין פרנקל) כל הזכויות שמורות http://vbm.etzion.org.il )

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • "מקץ שנתיים"– מה הקשר לחנוכה?
  • חנוכה במשנה
  • בין החנוכייה למנורת המקדש
  • הטבת הנרות
  • הדלקת נר חנוכה בשמן זית
  • הידור במצות הדלקת נרות החנוכה
  • הדלקת הנרות במקדש
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.