אהבה במקום קנאה (לפרשת תולדות ולהפטרת שבת ערב ראש חדש)

הדפסה הדפסה

שנאת עשו ליעקב

חז"ל מייחסים לעשו חטאים חמורים – ביניהם גם שלוש העבירות של 'ייהרג ואל יעבור', אך בפשטי המקראות לא נמצאת רשעתו למעט שני מקומות: ביזוי הבכורה בפרשת הנזיד, וכעסו על יעקב בסוף הפרשה, על כוונות הריגתו: "ויאמר עשו בלבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כ"ז, מא).

אולם במובן מסוים, ניתן להבין את עשו: כל חייו הוא טורח ומכבד את אביו, מאכילו ומשקהו, כדי להגיע לרגע שבו יקבל את הברכה. וברגע אחד בא יעקב וגונב את עמל חייו, את ברכתו. הוא איבד את ברכת "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (שם כט), ותמורתה יתקיים בו "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד" (שם מ). פתח המילוט היחיד שנותר לו הוא "והיה כאשר תריד – ופרקת עלו מעל צוארך" (שם). גם אם לא נצדיק את תגובתו, דומה שניתן להבינה.

מהי אהבה?

שמא ניתן להבין את הדברים לאור הסיפור שקראנו היום בהפטרת 'מחר חודש', על הקשר בין דוד ליונתן. לאחר מותו, אומר דוד על יונתן: "צר לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמ"ב א', כו). ישנם שוטים שבלבלו בין אהבה לתשוקה מינית, למרות שקשר האהבה בין גבר לאשתו, המהווה השראה לפירושם, מורכב מדברים נוספים פרט לתשוקה. תמה אני מה יגידו על הפסוק מפרשתנו – "ויאהב יצחק את עשו… ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כ"ה, כח)? לענייננו, אם נרצה להבין את משמעותו העמוקה של הספדו של דוד על יונתן, עלינו לבחון את אהבתן של הנשים לדוד ביחס לאהבתו של יונתן לדוד.

ראשונות אנו מוצאים את הנשים המחוללות בשוב דוד מהכות את הפלישתי, "הכה שאול (כתיב באלפו) באלפיו ודוד ברבבתיו" (שמ"א י"ח, ז). בעקבות שירה זו חרה לשאול מאד: "ויהי שאול (כתיב עון) עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" (שם ט).  אחר כך מסופר על מיכל בת שאול שאהבה את דוד (שם כ) (זו הפעם היחידה בתנ"ך בה מוזכר שאישה אוהבת את בעלה), והיא מבטאת אהבה זו, בהבריחה את דוד באישון לילה מפני שליחי שאול שבאו להורגו. אך גם היא לא תורמת לאהדתו של שאול כלפי דוד:  "ויאמר שאול אל מיכל: למה ככה רמיתני?!… ותאמר מיכל אל שאול: הוא אמר אלי-שלחני, למה אמיתך?" (שם י"ט, יז).

מסתבר ששקר זה הוא שגרם לשאול בהמשך למסור את מיכל לפלטי בן ליש (שם כ"ה, מד) כיוון שסבר שנישואיה לדוד היו מקח-טעות – וכי בת המלך תהיה נשואה למי שמאיים על חייה?!

אהבה שאינה תלויה בדבר

לעומת אלו, יונתן מנסה לחבר בין דוד לשאול. הוא לא מוכן לוותר על נאמנותו לאף אחד מהם, ולכן מנסה לפייס את שאול ולגרום לו לחמול על דוד: "אל יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב לך מאד" (שם י"ט, ד, וראה שם פס' ו-ז).  בהפטרה הוא מגיע גם לסיכון נפשו כאשר שאול מטיל עליו את החנית – וכבר ראינו בעבר, במלחמת מכמש (שמו"א י"ד), ששאול אכן מוכן להרוג את יונתן בשל עקרונותיו – ובכל זאת הוא ממשיך להיות נאמן לצורך לחבר את דוד אל שאול. עם זאת, את מסירות נפשו בפועל אנחנו מוצאים דווקא כלפי שאול, כאשר מת אתו בקרב בגלבוע; "הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמ"ב א', כג) נאמר על יונתן ושאול, ככלות הכול.

יונתן עמד במצב דומה לעשו: מיורש העצר ירד למשנה למלך. איזו גדלות רוח נדרשת כדי לוותר על המעמד! באחד מחידוני התנ"ך בעבר, הגיש סגן ראש הממשלה – אדם בעל שאיפות פוליטיות – את הפרס השני לסגנית חתן התנ"ך, וליווה את המעשה באמירה קשה: "מי כמוני מבין ללבם של סגנים?!". השואף למקום הראשון – קשה לו לקבל את העובדה שחברו עקף אותו. אבל יונתן מראה לנו כי ניתן לעמוד בניסיון הזה, מתוך הכרה בתפקידו ובכישרונו של מי שנבחר על פניו, לעמוד בראש, וכל זאת עם שמירה על שתי הנאמנויות שהוא מחויב להן.

זוהי האהבה שאינה תלויה בדבר, שחז"ל מדברים עליה (אבות ה', טז). ויתר על כן, אין היא חזקה ושורדת רק בגלל מניעיה הטהורים, אלא גם בשל הרקע שלה, המזמין שנאה באופן טבעי; יונתן מלמדנו כיצד יש לוותר על הכבוד, וכיצד יש לאהוב ולמסור את הנפש האחד כלפי רעו הטוב ממנו. וזהו "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". שכן הנשים שאהבוהו גרמו לשנאתו על ידי שאול, ואילו יונתן באהבתו מסר עליו את נפשו. לצערנו, נראה כי לעתים כאשר אנו נתקלים בניסיון דומה – אנחנו מתקרבים יותר להכרעתו של עשו, מאשר לדרכו של יונתן, ובוחרים בקנאה על פני האהבה.

אינה בטלה לעולם

לא לחינם אהבת דוד ויונתן צמחה בשדה הקרב, לאחר הניצחון על גלית הפלישתי: "ויהי ככלתו לדבר אל שאול – ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, (כתיב ויאהבו) ויאהבהו יהונתן כנפשו" (שמ"א י"ח, א). המציאות של תלות האדם בחברו גורמת לקשרי מחויבות ונאמנות חזקים, שדבר לא יוכל להפרידם.

~*~

אצל חז"ל אנו מוצאים מספר פעמים, כי המשילו את בית המדרש לשדה מערכה: "המתן עד שיכנסו בעלי תריסין" (ברכות כז:), "את והב בסופה" (קידושין ל: ויעויין ברש"י שם) ועוד. גם בבית המדרש צריך להכיר בתלות של האחד בחברו, ולתת מקום לאהבה חסרת פשרות זו, שלמדנו מדוד ויונתן.

(הרב יעקב מדן שליט"א. השיחה נאמרה בסעודה שלישית בפרשת תולדות ה'תשע"ב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם
  • "איש יודע ציד איש שדה"
  • הקשבה אמיתית
  • תוחלת החיים - "אין קצבה לשנותיך"
  • "תתן אמת ליעקב"
  • תולדות - "זה" ו"אנכי"
  • כוונתה של רבקה
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.