למען תספר באזני בנך

הדפסה הדפסה

"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים  להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" פסוק זה שנאמר בתחילת פרשתינו מעורר תמיהה, מהו תוכן הציווי שנאמר באותה שעה לישראל? הרי פשיטא שאין צורך בציווי להסכים להשתחרר מעול המצרים! וכי מי לא היה מוכן לפרוק מעליו את עול פרעה? וגם אילו הסכימו ישראל לצאת, מה היתה מועילה הסכמתם, אם פרעה לא מוכן היה לשחררם?

רש"י שמתקשה בהבנת פסוק זה מביא את דברי המדרש שציווה עליהם להנהיג את ישראל בנחת ולחלוק כבוד לפרעה, ומוסיף על פי פשוטו שהציווי נאמר אחרי פרשת יחוסם של משה רבינו ואהרון הכהן. הירושלמי מפרש זאת: (ראש השנה יז, א) אמר רב שמואל בר רב יצחק: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל". על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים. ובהמשך לדברים אלו מצטט הירושלמי את אימרתו של רבי הילא: "לא נענשו ישראל, אלא על פרשת שילוח עבדים", והאסמכתא לכך הם הפסוקים בירמיהו (פרק ל"ד) הנקראים בהפטרת פרשת משפטים, "אנוכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, מבית עבדים, לאמור, מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך, ועבדך שש שנים, ושלחתו חפשי מעמך".

יש להבין מדוע נחוץ היה כבר על אדמת מצרים לכרות עם ישראל ברית לשלוח בבוא העת את עבדיהם? הרי מסתבר שבהיות ישראל משועבדים לפרעה במצרים לא היו אנשים מישראל שהשתעבדו בבני עמם, וגם דין עבד עברי עוד לא נהג אז, ואם כן, מדוע הוצרך משה להזהירם על דין שיהיה נוהג רק בקבות הימים?

אפשר שהסיבה לדבר היא משום שהעיתוי המתאים ביותר להזהיר על שחרור העבדים בעתיד, הוא דוקא בעת שבה הכל חשו בטעם המר של העבדות. הפתגם העממי אומר שהאדם השבע לעולם אינו יכול לחוש את תחושתו של הרעב. הוא אמנם מסוגל לתאר לעצמו שהרעב גורר תחושת מצוקה, אולם לעולם לא יוכל לחוש זאת ממש, אלא אם כן בעצמו חווה תחושה זו. באותה  מידה רק מי שהתייסר בעול העבדות עשוי לדעת מה קשה מצבו של העבד. אף בזאת סביר להניח שכעבור זמן מסויים- תחושת המרירות שמן העבר תקהה, ולכן דוקא בהיותם במצב של עבדות, על אדמת מצרים, נאמר להם שיקבלו על עצמם, שגם כאשר בבוא העת ייטב להם, ויגיעו למצב שבו ירכשו עבדים מבני עמם, ישחררום כמצות התורה. כי אין חינוך טוב יותר מדוגמא ותחושה.
 
גם בסיומה של הפרשה במצות "והגדת לבנך" אנו מוצאים מסר זה, "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך…וידעתם כי אני ה' ". (י, ב) לכאורה היה צריך לומר: "וידעו כי אני ה'" כי מדברים כאן על הבנים שידעו את ה' על ידי שנספר להם ניסי יציאת מצרים. ולמה כתוב בלשון "וידעתם" שלכאורא מתייחס למלמד- האב, ולא לתלמיד-הבן?" מתרץ האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא זצ"ל, כאשר אדם רוצה להשריש בלב חברו דבר אמונה, או שרוצה להוכיחו, צריך קודם הוא להאמין באותו בדבר באמונה שלימה, קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, ואז דבריו יהיו יוצאים מן הלב ויכנסו אל לב השומע. אבל אחרת לא יוכל להשפיע לאחרים.זהו כוונת הכתוב "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" וכו'. בכדי לקבוע האמונה בלב בניכם צריכים אתם בתחילה לדעת כי אני ה' ולהאמין באמונה שלימה, ואח"כ ממילא תהיה השפעה מדבריכם לבניכם.זאת הדרך לקיים את מצוות החינוך ולהצליח בה.

(בשם רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • אחריות אישית וגאולה
  • ברית המילה וברית בין-הבתרים
  • "ואיך ישמעני פרעה" – מקצרות רוח לעבודה קשה
  • הרהורו של משה רבנו
  • תיקון עצמו ותיקון האחר
  • הקדשה שניה לגאולה שניה
  • קיומם של הרשעים
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.