יראה וראיה בפרשת שמות

שכיחותם הרבה יחסית של השורשים רא"י ויר"א בפרשה וחילופי המשמעויות ביניהם, מעוררים סקרנות לגבי היחס שבין שני המושגים. דרך ההשוואה בין המושגים מקבל מושג היראה אור שונה. נראה זאת בשלושה מקרים שבהם יש הקבלה ברורה בין המשמעויות השונות.

המיילדות העבריות
הצמד הראשון של המושגים מופיע כבר בתחילת הפרשה:
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה. ותיראן המילדת את הא-להים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים (שמות א, טז-יז).

מ"ד קאסוטו מבחין בפירושו במשחק המילים: "ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים – יראו את מלכו של עולם ולא את מלך בשר ודם. ותחיין את הילדים – אולי יש במלה 'ותיראן' מעין משחק מילים. פרעה אמר להן: וראיתן על האבנים, והן לא עשו כך, אלא יראו את מלכו של עולם".

פרעה ציווה על המיילדות לראות על האבניים – להסתכל בעזרת חוש הראייה על מנת לקבוע את מינו של הוולד ולפעול בהתאם: הבת נידונה לחיים והבן דינו מיתה. אך התורה מדגישה שהן פעלו על פי שיקול אחר: "ותיראן המילדות את הא-לוהים ולא עשו". כיצד נבין את המילה 'ותיראן'? היראה נקשרת בדרך כלל לפחד מפני האל. האם מתוך יראתן מהאל הן לא מילאו אחר מצוותו של מלך מצרים? קשה לקבל פירוש זה מאחר שאימתו של פרעה עליהן הייתה מיידית ומוחשית הרבה יותר מאימת האל, והעונש על אי מילוי פקודתו היה מן הסתם מוות בטוח. כפי הנראה, לא הפחד היה הגורם שהניע את המיילדות.

המיילדות, שנדרשו להפעיל את חוש הראייה כדי לקבוע את מין היילוד, התעלו מעבר למציאות ולפחד מפרעה והגיעו עד יראת ה'. לא במובן של פחד מהאל אלא במובן שצריך לראות את המציאות באופן אחר. הן התעלו במידתן למרות האיום מצד פרעה, וראו את הדרישה הא-לוהית של 'לא תרצח' ואת החובה בשמירת צלם אנוש. הדגש הוא כמובן על 'יראת האל' – כלומר, הן חשו בנוכחות האל והבינו שהמתת תינוקות אינה לרצונו.

הכאת איש מצרי

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר (שמות ב, יא-יד)

בספר אמת ליעקב חסד לאברהם מביא ברוך מרזל את דברי רש"י על המילים 'וירא בסבלותם', וממשיך את הדברים באותו כיוון:
'ויגדל משה': פרש"י שנתן עיניו ולבו לראות בסבלותם. ונראה כי ענין עין ולב הוא, כי בעין רואה אבל אין זאת אומרת שנוגע אליו ומרגיש בצרת הזולת. אבל כשנותן אל ליבו אזי הוא כבר דבר פנימי אצלו ומתקשר לדבר וזהו שאפיין את משה שלא היה כמו שאר העם או הזקנים שרק ראו אבל לא נתנו לבם להרגיש בצרת הזולת וממילא לא פעלו מאומה וזהו שנאמר בו 'ויגדל' שהיה בבחינה עליונה, בבחינת נתינת עין ולב […] וכן היה תמיד שמסר נפשו על ישראל כידוע.

בהמשך הוא מוסיף משפט: "וזהו שנתנו חז"ל כלל: בכל דבר רחמנא לבא בעי" [=בכל דבר הקב"ה רוצה את הלב]. ברוח דברים אלה אנו מוצאים בספרו של יהודה נחשוני המלקט פירושים על פרשיות השבוע: "רוצה להגיד כי המילה 'וירא' אינה ראייה מוחשית, אלא התבוננות. תכונתו שלא לראות עוול וחמס ולהשלים עמם, קדמה אפילו לרגש האחווה, והיא שהולידה את רגש האחווה להרגיש בצערם של ישראל".

בכל ראייה שלנו ניתן להסתפק בראייה פשוטה ושטחית, אך תמיד ישנם גם דברים עמוקים יותר מתחת לפני השטח שלהם נזקקת ראייה מסוג אחר. מהידיעה שישנם רבדים עמוקים יותר מעבר לנגלה במציאות, נולדת האחריות והאכפתיות וחוסר היכולת להתעלם. העין אולי יכולה לעתים להתעלם ולא לראות; אבל ברובד העמוק יותר אין אפשרות להתעלם מתחושת הנוכחות.

הסנה

המקרה השלישי של שימוש משולב בשני השורשים הוא בהתגלות בסנה:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ויאמר אנכי א-להי אביך א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-להים (שמות ג, ב-ו)

משה מחפש הסבר רציונלי לתופעה החזותית שלפניו, ואינו רואה אותה עדיין ברובד העמוק יותר של ראייה שאיננה חושית. כשה' רואה כי משה עדיין לא "רואה" ולא מבין את גודל המעמד, הוא פונה אליו בדרך ישירה יותר, על ידי דיבור, ומסביר לו את משמעות המעמד העל-טבעי. רק אז – "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". משה, שחש כעת בנוכחותו של האל המתגלה אליו ישירות, כבר אינו צריך להתאמץ כדי לראות במובן של יראה, כפי שהתאמץ לעשות בשלב מוקדם יותר וכפי שהתאמצו המיילדות שהיו צריכות לצייר את דמות האל כנגד פניהן כדי לירא ממנו; כעת הוא יכול להסתתר מפניו מאחר שהשתנה מעמדו והוא לאחר ההתגלות, ועל כן הוא יכול לשים את האל מול פניו כל הזמן.

יראה – ראייה מעבר לחושים

חילופי המושגים והמשמעויות מעוררים כמה שאלות: ראשית, מה הקשר הנסתר בין 'ראייה' ו'יראה' ומה משמעותו העמוקה של כל אחד מהמושגים הללו בנפרד? שנית, מדוע מופיעים צמד המושגים הללו יחד דווקא בתחילת ספר שמות?

ברור שהצירוף אינו מקרי, והוא נועד לחדד דקויות. על פי המקרים שסקרנו לעיל, נראה לי שאפשר להציע את התובנה הבאה: 'ראייה' היא התבוננות פאסיבית דרך חוש הראייה, ואילו 'יראה' היא תחושת נוכחות האל המושגת באחת משתי הדרכים: או על ידי מאמץ שכלי, התבוננות אקטיבית במישור גבוה מהחושים, דרך ציור במוח; או כתוצאה מאירוע חריג ומרגש שגורם לציור במוחנו להופיע מאליו. בשתי הדרכים מורגשת נוכחות האל המשפיעה על מחשבותינו, דרכינו והחלטותינו.

הרב יהודה עמיטל תיאר תחושה זאת בספרו והארץ נתן לבני אדם:
דרך גבוהה ביראת שמים היא יראת הרוממות. כדי להגיע ליראת הרוממות צריכה להיות תחושת נוכחות של הקב"ה – 'שויתי ה' לנגדי תמיד' (תהלים טז, ח).

אם כן, תחושת נוכחות הקב"ה מביאה ליראה, ואולם כיצד מגיעים לכך? איך ניתן לחוש משהו שלא ניתן להשיג דרך החושים?
שתי האפשרויות בפרשת שמות רומזות על הכיוון: יראת המיילדות נבעה מהבנתן את משמעות המעשה שציווה עליהן פרעה, והן מתעלות מעל לפחד ופועלות מתוך שיקולים נעלים ורוחניים יותר. הן רואות במשמעות אקטיבית במישור הגבוה מהחושים, ומציירות לנגד עיניהן את הציווי הא-לוהי, ולכן פועלות בניגוד לציווי פרעה. היראה כאן איננה במשמעותה המקובלת כפחד שגורם להסתגרות ורגרסיה, אלא במשמעות של תחושת נוכחות הא-ל. גם ראייתו של משה את סבל אחיו היא במשמעות זאת ולא ראייה פיזית לעומת זאת, בסנה מגיע משה לאותה יראה (תחושת נוכחות הא-ל) לא דרך ראייה אקטיבית ממאמץ שכלי, אלא מתוך חוויה מיוחדת ויוצאת דופן שהוא עובר.

ספר התניא מסביר כיצד ניתן להגיע ליראה בדרך השכל, על ידי לימוד והתבוננות. בפירושו לתניא כותב הרב עדין שטיינזלץ:
"תפקידה של התבוננות הוא לעשות את המעבר מן ההכרה אל ההוויה". בהמשך הוא מתייחס ספציפית לגבי מידת היראה: "אין די בכך שיראה זו קיימת בהסתר הלב ומתגלה במצבים יוצאים מן הכלל של מסירות הנפש, אלא שחובה על האדם להביא אותה לידי גילוי בכל עת, שתהא בשבילו חוויה של חיים יום יומיים […] להתבונן במחשבתו פירושו לחשוב על הדבר שוב ושוב, מכל צד, עד שמגיעים להרגשה של ממשות לגבי הדבר שמתבוננים בו. זהו תהליך נפשי שבסופו אין האדם צריך עוד להעלות את הדבר במחשבה, כיוון שהוא ברור ומוחשי כאילו היה רואה אותו ממש לנגד עיניו."(שם, עמ' 115)

ההגעה ליראה בדרך השנייה, דרך החוויה, מוכרת לנו כשאנו עוברים חוויה מטלטלת, חיובית או שלילית. ברגעים אלו נוצרת תחושת קטנות למול הנוכחות החזקה הנמצאת מעבר לנו בעולם. זאת הייתה ההרגשה שחוו בני ישראל בקריעת ים סוף: "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" – זוהי הכרת הנס והתודה שישנה השגחה, המביאה את האדם למדרגה גבוהה של הכרת ה' ויראה ומנביעה ממנו את השירה. ואולם, השגת יראה בדרך זו עלולה לגרום לכך שעוצמת היראה – תחושת נוכחות האל – תיחלש עם התפוגגות החוויה. כך אכן קרה לבני ישראל לאחר מעמד קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. החוויה הייתה אמנם גדולה ומטלטלת אך רגעית, ולכן מייד לאחריה אירעה "נפילת מתח" חדה ומשבר אמון – משבר המן לאחר קריעת ים סוף, ומשבר העגל לאחר מעמד הר סיני. אין זה קל לחוש באופן מתמיד בנוכחותו של מי שאיננו יכולים לתפוס בחושינו האנושיים.

ייתכן שכאן טמונה התשובה לשאלה מדוע שכיח כל כך בתחילת ספר שמות הצירוף בין 'יראה' ו'ראייה'. כאשר בני ישראל נמצאים במצב של שעבוד ועבדות, קל וטבעי להתייאש, לאבד תקווה ואמונה, ולשקוע במ"ט שערי טומאה. ואולם, דווקא ברגעים קשים אלו חשובה שתהיה היכולת להגיע ליראה, להתבונן במבט אחר אל המציאות ולדעת כי ה' ששם אותם במצרים, הוא גם יוציאם משם. המיילדות שסירבו להיכנע לפחד, ומשה שיצא "לראות" בסבלותם של אחיו במקום להסתגר בארמון המלך – מפלסים עבור העם את הדרך אל היראה, אל ראיית מה שמעבר למציאות, הראייה שמעבר לחושים.

אם כן, 'יראה' ו'ראייה' על אף שורשיהן השונים, משלימות זו את זו. דרך הראייה החושית אנו מגיעים אל היראה, שהיא פשוט ראייה מסוג שונה, המאפשרת לראות את המציאות אחרת ולהרגיש את נוכחות האל בתוך העולם, אם על ידי חוויה רוחנית ואם על ידי ציורו וראייתו באופן תמידי במוחנו.

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • תנו לכם מופת
  • "קומי אורי כי בא אורך"
  • מה זה משנה אם נמצא חן בעיני מצרים...?
  • ויפן כה וכה- מאיפה יש לנסיך מצרי רוח הקודש?
  • "הבה נתחכמה לו" – מתחכום יתר לכישלון
  • מידה כנגד מידה אצל המיילדות העבריות
  • יחיד וציבור
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.

    כתיבת תגובה