כל אדם שאין לו אשה אינו אדם
איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) "אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'ויקרא את שמם אדם'".
ויש לתמוה על גמרא זו, אם אדם שאיו לו אשה אינו אדם, אם כן מה הוא, וכי הוא בהמה, מלאך או מה?
ראיתי סיפור באתר 'הידברות' שיאיר את עינינו בענין הזה. במשפט המפורסם שנערך ברוסיה בשנת תרע"ב, העלילו אנטישמים על מנדל בייליס עלילת דם. האוירה ברחוב הרוסי היתה מתוחה וטעונה, והיהודים שחששו מפוגרום אכזרי שייערך בהם, גייסו סוללת עורכי דין ידועי שם על מנת להפריך את הטענות השקריות. בין השאר מכיון שאחת הטענות התבססה על כך שבתלמוד נכתב במפורש: "אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם", ולכן טענו התובעים מותר ליהודים לרצוח גוים, הוזמן הרב מאיר שפירא להסביר את המבואה.
כשהגיע תורו לשאת את דבריו אמר כך: "בלשון הקודש ישנם ארבעה שמות 'נרדפים' – אנוש, גבר, איש, אדם. שלושת השמות הראשונים ניתנים לקריאה הן בלשון יחיד והן בלשון רבים – אנשים, גברים, אישים. אולם המילה 'אדם' אינה ניתנת לקריאה בלשון רבים.
הלוא תבין כבוד השופט, הגוים מוגדרים או כיחידים – כל אחד לעצמו, או כהרבה אחדים בודדים, ברם, רק העם היהודי יכול להתהדר בתואר הנפלא שהוא חטיבה אחת שאינה נראית כלל כמורכבת מאנשים רבים, כולם מרגישים גוף אחד ונשמה אחת. אם כן, צדקו חז"ל באומרם אתם שיכולים להתהדר בתואר 'אדם' שמבטא אחדות, ואין העכו"ם יכולים להיקרא 'אדם'.
"ההוכחה הטובה ביותר לדברי, תהווה העובדה שהריצו אותי מאות קילומטרים מביתי לכאן רק כדי להגן על יהודי שאיני מכיר, ואלמלא באתי היה מתרחש פוגרום נוראי בכל היהודים. הלוא כל בעל שכל יודה, שאף אם נניח שהנאשם חטא – שאר היהודים מה עשו? מסתבר שגם אתם מודים בעובדה שאנו מוגדרים 'אדם' אחד…"
לפי זה יכולים אנו להבין את דברי רבי אלעזר "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם". אדם שהוא רווק, זה ודאי שהוא ג"כ עושה חסד ודואג לאחרים אבל כלפי אדם נשוי הוא עדיין "אנוכיי", כי האיחוד שיש לו לאדם אצל אשתו, הוא איחוד חזק בלא תנאים, אלא עשרים וארבע שעות ביממא האדם מוכן למלאות את צרכי בן זוגו. כאב של אשה הוא לא כאב פרטי, אלא הוא כאב שמשתייך גם לבעלה, ואם דאגה בלב האיש, גם היא דאגת אשתו.
א"כ מובן לפי זה, למה אמרו בגמרא "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם", כי מי שעדיין לא הפקיר את עצמו לגמרי כלפי צרכי אדם אחר אינו ראוי להקרא בתואר 'אדם' במדה המושלמת ביותר, רק כאשר הוא מתחתן ומוכן להפקיר את חייו מכאן ועד מאה ועשרים שנה, הוא ראוי להקרא בתואר "אדם" באמת.
(נשלח ע"י אברהם נגר)