כנגד ארבעה בנים דברה תורה

הדפסה הדפסה

'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אותנו' – נמצאת אתה אומר ארבעה בנים הם: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
חכם – מה הוא אומר? 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אותנו'. אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
רשע – מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם' – ולא לו. ולפי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו, ואמור לו: 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים' – לי ולא לך. אילו היית שם לא היית נגאל.
תם – מה הוא אומר? 'מה זאת'. ואמרת אליו 'בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים'.
ושאינו יודע לשאול – את פתח לו, שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא וגו". (מכילתא בא פרשה יח)

שאלות הבנים שונות, הן מצד תכנן והן מצד הרקע שלהן.

הבן החכם שואל על פרטי ההלכות והדינים – "מה העדות והחוקים והמשפטים"; החכם שואל מתוך מסגרת ההלכה. הוא שואל שאלות בסיסיות המתעוררות אצל כל אדם הקשור בקשר אמיץ לתורה, המושרש באהלה של תורה. אדם שאין השאלות הללו מתעוררות אצלו, אדם שרק גורס ואינו מעיין, אמנם מקיים מצות תלמוד-תורה, אך הקשר שלו לתורה לקוי – אין לו קשר לעומקה של התורה ואין לו עומק של קשר לתורה.

שאלת הרשע שונה משאלת החכם. הרשע שואל מחוץ למסגרת ההלכה. אמנם מתוך הכרתה של מסגרת ההלכה, אך כשהוא מחוץ לה, מתוך מבט-על כביכול. כתוצאה מכך, אף תוכן שאלתו שונה. הוא אינו שואל לפרטי-הפרטים של ההלכה, אלא באופן כללי, קנטרני – "מה העבודה הזאת לכם?". אני מכיר את העבודה הזו, ואני סבור שהיא מיותרת!

אך לא רק בין הרשע לחכם יש הבדל ברקע, אלא אף בין הרשע לתם. לשאלות הרשע והתם, בניגוד לשאלת החכם, ישנו קשר לכניסה לארץ, אך הקשר הזה שונה אצל הרשע מהתם. אצל הרשע הקשר הדוק – "והיה כי תבואו אל הארץ… ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם?". ואילו אצל התם הכניסה לארץ היא רק תיאור של זמן השאלה – לאחר הכניסה לארץ. התם שואל את שאלתו על רקע ההתרחקות מיציאת מצרים וממעמד הר סיני, על רקע השכחה והבורות. "כי ישאלך בנך מחר" – מפרש רש"י (וכך במכילתא שם): "יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן". התם שואל שאלתו מחר – לאחר זמן. ומכאן גם תוכן שאלתו – "מה זאת?" – מה קורה פה? הוא לא מכיר את המערכת. לעומתו, הרשע שואל את שאלתו על רקע הכניסה לארץ, מתוך ידיעה ברורה והכרה מלאה של ההלכה. לטענתו, כיוון שהשתנתה המציאות הלאומית והחברתית, אין עוד מקום להלכות ולחוקים המיושנים, אשר כביכול נועדו למציאות של גלות.

שני מסרים לענייני חינוך נובעים מדברי התורה ומדברי חז"ל בפרשה. הראשון הוא הצורך בדיפרנציאציה בחינוך ובהסברה. יש להכיר בכך שאין תשובה אחת ויחידה לכל השואלים. ישנם המנסים להגיד שישנה תשובה אחת – תשובה נצחית וניצחת. אך כאן באה התורה ללמדנו, שלכל דור, לכל מצב חברתי ולכל השפעה תרבותית – תשובה אחרת. אין אפשרות לענות תשובה אחת לכולם.

המסר השני הוא שיש להכין מראש תשובה לבעיות הדור. "והיה כי ישאלך בנך מחר" – בין אם נבין את המלה "כי" בלשון "אם" ובין בלשון "כאשר", התורה באה ללמדנו שאין להסתפק בתשובה לבעיות העכשוויות, אלא יש לחשוב מה יהיו בעיות המחר, וכיצד יש לפתור אותן. יש לראות את הנולד, לצפות את ההתפתחויות ולהכין תשובות לשאלות העתיד. ההדרדרות שחלה בעולם היהודי מסוף המאה השמונה-עשרה נבעה בחלקה מתוך חוסר הכנה לעתיד ואי ראיית הנולד. תופעה זו, אמנם, היתה בלתי נמנעת, מתוך חוסר ההכרה של העולם הסובב ושל ההתפתחויות שחלו בתרבות-המערב באותו זמן. עד ימינו אלה סובל הציבור הדתי מאי-ראיית הנולד, ואנו רואים שמקבלים בהפתעה גמורה התפתחויות פוליטיות ואידיאולוגיות שניתן היה לצפותן מראש ולהכין להן את התשובות הראויות.

בציבור הכללי ישנם לא מעט "תמים" שאינם יודעים שמץ של יהדות, בורים גמורים, שאיתם צריך להתחיל מא"ב. אך ישנם גם "רשעים", המכירים את התורה לפרטיה ודקדוקיה, אך מתנגדים לה אידיאולוגית: אם משמאל – המרכסיזם ודומיו, ואם מימין – התנגדות לתורה מפני שהיא גורמת להסחת הדעת מבעיות לאומיות וחברתיות – "מה העבודה הזאת לכם?"- אתם עובדים בדברים שאינם עיקריים היום, והתנגדות לתורה מתוך התנגדות לגלותיות, שהיא מסמלת עבורם.

ישנם המנסים להשפיע על רשעים אלו מתוך גישה, שגם בהם קיימת "הנקודה היהודית", אלא שמכסות אותה "קליפות". אך זו אינה דרכנו. אנו סוברים שיש להתעמת איתם ולהתנגד להם בתוקף – "אף אתה הקהה את שיניו". אסור לנו להיכנס למסגרת שלהם, לקבל את הנחות היסוד ואת הגישות העקרוניות שלהם, ומתוך כך לנהל איתם ויכוח. אנו צריכים לבטל את הנחותיהם, ולהעביר את הויכוח מהמגרש שלהם למגרש שלנו. התשובה לרשע "בעבור זה עשה ה' לי…" אינה כתובה בפרשה, שבה כתובה שאלתו. היא מיובאת מפרשה אחרת. חז"ל מעבירים את הויכוח איתו למגרש אחר, לפרשה אחרת, להנחות ולעקרונות אחרים.

בניגוד למיגוון הבנים, קיים בתורה רק משיב אחד. שאיפתה של התורה היא שאדם אחד הוא שיוכל לענות על כל השאלות, לכל השואלים ולכל הדורות – לחכם, השואל לפרטי פרטים, אך גם לרשע, המתעמת והתוקף, לתם, שאינו יודע ושואל, ולזה שאינו יודע אפילו לשאול.

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. השיחה הועברה בסעודה השלישית של שבת פרשת בא תשמ"ח. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • חוזרים בשאלה
  • אהבת חינם וארבע כוסות
  • חודשים ושנה בלוח העברי
  • אכילת מצה לפני הסדר
  • שלא אחד בלבד עמד עלינו, לכלותנו
  • הכנה לליל הסדר
  • חודש האביב
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.