הבלגה בעת הצורך

הדפסה הדפסה

פרשת וישב מאד מהפרשיות הקודמות. החל מפרשת לך לך מספרת התורה על תלאותיהם של שלושת האבות ומאבקם להנחת היסודות לאומה היהודית. כל אחד מהאבות נתקל בקשיים רבים בחייו, ומצליח להתמודד בהצלחה עם כולם. גם יעקב הספיק כבר התמודד עם אויבים חזקים בארץ (עשו), בחו"ל (לבן) ושוב בארץ (עשו וארבע-מאות איש עימו) – "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (ל"ב, כח). יעקב מצליח לא רק להתחמק מהם, אלא אף להתעלות ולהתעצם – "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות" (ל"ב, יא).

אולם, בפרשתנו חל מפנה, וכך מובא בשם המדרש: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י ל"ו, ב)
לאחר כל הניצחונות על אויביו, נפתחת לפתע הרעה מכיוון בלתי צפוי – ממשפחתו. האווירה בפרשתנו היא אווירה טראגית של תככנות ומזימות. אווירה זו נמשכת, למעשה, עד סופו של ספר בראשית – גם לאחר מות יעקב עדיין חוששים האחים שיוסף ינקום בהם, ונאלצים לשקר כדי למנוע זאת (כ', טו-יז). דוגמא הממחישה את האווירה הקשה ניתן לראות בדברי הרמב"ן לגבי טבילת כתונת יוסף בדם (ל"ז, לב): "וכל זה להתנכר בעניין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו"

יעקב ידע, א"כ, שהאחים מסוגלים להרוג את יוסף מרוב קנאה. גם יעקב עצמו אשם במקצת ביצירת אווירת הקנאה בבית – הוא עשה כתונת פסים ליוסף והעדיף בכך את יוסף על אחיו. הרמב"ם בהלכות נחלות (פ"ו, הי"ג) כותב: "צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף"

דווקא בפרשה זו ניכרת גדולתו של יעקב, יותר מאשר בפרשות הקודמות. לאחר שיוסף מספר את חלומו לאביו ולאחיו, "ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת… ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (ל"ז, י-יא). מה פשר שמירה זו רש"י מפרש: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא", ודברים דומים כותב הספורנו: "שחשב שיהיה החלום אמיתי והיה מתאוה ומצפה שיתקיים כאומרם ז"ל בכל מתקנא אדם חוץ מבנו ותלמידו". הקושי בזה הוא, כמובן, שאם ציפה שיבוא החלום, מדוע גער בו?
נראה שהפירוש הפשוט לשמירה זו, הוא שיעקב מסתפק בגערה קצרה ומעבר לכך מבליג ושותק. יעקב מצליח, א"כ, להסתיר את כעסו על דבריו של יוסף, כדי שלא להגביר את השנאה והיריבות במשפחה.

על תכונת ההבלגה של יעקב ניתן ללמוד משני אירועים נוספים: "ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר" (ל"ה, כב)

הגמרא בשבת (נה:) אמנם מסבירה שראובן לא שכב ממש עם בלהה אלא רק בלבל יצועי אביו, אבל עדיין יש במעשה ראובן חומרה רבה משתי סיבות: זוהי התערבות בוטה בעניינים שבינו לבינה הקשורים לאביו; ראובן חותר תחת מעמדו של אביו כראש המשפחה.
חרף חומרת המעשה, תגובת יעקב היא "וישמע ישראל", וזהו; הבלגה גמורה כדי לשמור על אחדות המשפחה. הרמב"ן במקום כותב: "ספר הכתוב ענוותו כי שמע בחלל בנו יצועו ולא ציווה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם, אבל ימנה עמהם ויהיו שנים עשר והוא ינחל ראשון"

מעשה ראובן היה כה חמור, עד שחייב את סילוקו של ראובן מהבית, ואעפ"כ יעקב כובש את כעסו. שמא נאמר, יעקב לא ראה במעשה ראובן חוסר מוסריות וזו הסיבה ששתק עיון בברכת יעקב לראובן מוכיח שאין הדבר כן: "פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה" (מ"ט, ד).

לאחר הכאת שכם ע"י שמעון ולוי, מגיב יעקב: "עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי" (ל"ד, ל). יעקב גוער בשמעון ולוי על הטעות שעשו מבחינה טקטית ומדינית גרידא, ואין שום מילה על העוול המוסרי החמור שבצעו. ושוב נעיין בפרשת ויחי: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה…" (מ"ט, ה-ז). ליעקב היו טענות מוסריות קשות כנגד שמעון ולוי, ואעפ"כ הצליח לכבוש אותן בלבו ולהסתפק בנזיפה קלה על הטעות הפוליטית שעשו. הרמב"ן בפרשת מקץ (מ"ג, יד) כותב שיעקב כה כעס על שמעון בגלל מעשה שכם, עד שהיה מוכן שיישאר בכלא במצרים, ולכן לא נתן לבניו לרדת מצרימה עד שהאוכל בבית נגמר.

התמודדות יעקב עם עשו ולבן הייתה, א"כ, כאין וכאפס לעומת התמודדותו עם הבעיות במשפחתו. המתח במשפחתו היה עצום. הספרי בדברים (פסקה ב') כותב שיעקב אמר לראובן כאשר ברכו באחרית ימיו: "בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו – כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי"

עד כדי כך היה המתח במשפחה גדול! יעקב היה צריך להתמודד עם סכנה המאיימת לקרוע את המשפחה; אולם לנגד עיניו עמדה כל העת המטרה שאליה הוא צריך לשאוף: יסודה של האומה היהודית. יעקב נאלץ להבליג ולכבוש לפעמים את כעסו ע"מ לשמור על ליכודה של המשפחה, ובמשימה זו עמד יעקב לבדו – אחד הדברים הבולטים בפרשיות האחרונות הוא המחסור באימהות. שרה עמדה לצידו של אברהם והתערבה כאשר ישמעאל פגע ביצחק; רבקה ידעה לנווט את יצחק כדי לשמור על עליונות יעקב על עשו; אולם לצד יעקב איננו מוצאים אם: רחל מתה בדרך, ולאה פשוט נעלמה. יעקב נאלץ לשאת בעול לבדו, והוא מצליח למרות הכל לשמור על שלמות מינימלית של המשפחה ולמנוע ממנה להתפרק לחלוטין. את זאת משיג יעקב בעזרת הבלגה בעת הצורך, ומוכנות לבלום אינסטינקטים של כעס, מתוך דאגה לתוצאות כעסו.

מהתנהגות יעקב צריכים אנו ללמוד לקח חשוב. אירועים רבים בימינו צריכים להכעיס כל בן תורה, מי שרואה איך ערכי קודש נתונים למרמס בפרהסיא ולבו לא דואב – משהו אצלו לא בסדר. אולם צריך לדעת מתי למחות ומתי להבליג – זעקה ומחאה אינם תמיד המעשה הנכון. יש להבליג לפעמים, לא בגלל שלא אכפת, אלא דווקא בגלל שאכפת. את הזעם יש לשמור בלבנו, עד שבשלב כלשהו יגיע הזמן הנכון להוציא אותו.

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. שיחה שהועברה בשבת קודש פרשת וישב ה'תשנ"ג, וסוכמה על ידי הרב מתן גלידאי. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון www.etzion.org.il)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • אסון או נס?
  • "הקרב על התודעה"
  • אפלית יוסף וגלות מצרים
  • על הקנאות
  • יוסף ואשת פוטיפר
  • "ולא יכלו דברו לשלם" – מהידברות לשלום
  • "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" (לז, ב)
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.