"והאבן גדולה על פי הבאר"
התורה מאריכה מאוד בסיפור של הבאר בה מצא יעקב את רחל. ויש המוצאים שם רמזים לבתי המקדש חורבנם ומכאן הגלות הארוכה ובניין הבית השלישי. הנה לפנינו כמה נקודות מעניינות. תחילה למה רומז הבאר? מי הם העדרים?
העניין הוא שבית המקדש כעיקרון הינו הבאר החיה של ישראל משם הם שואבים את הכח הרוחני . האבן שבסיפור היא חורבן הבית שכשהאבן על פי הבאר, הבית בחורבנו. אך אם גוללים אותה ונותנים למים לזרום ולהרוות את הצמאים, זה כבר פתח לבניין. יעקב הרשום בסיפור הוא רמז לקב"ה ואילו העדרים אלה הם עם ישראל.
הבאר היא בשדה כי כעת יצחק קורא למקום שדה עדיין המקום לא נקרא בית "כי מן הבאר הזאת ישקו העדרים" הצמאון של ישראל מתרווה כמובן בבית המקדש. ואכן עם ישראל מצווה לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה,והוא עולה שלוש פעמים בשנה בימים בהם הבית הראשון על מכונו "והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה".
אבל "והאבן גדולה על פי הבאר" רמז לו על שנחרב הבית הראשון. אחר שבעים שנה בעליית עזרא "ונאספו שמה כל העדרים" הייתה אחדות אחרי הסיפור בשושן והצחון של מרדכי על המן, "וגללו את האבן מעל פי הבאר" בונים הם כעת את הבית השני. "והשקו הצאן" רמז אולי לתורה שבעל פה שמתחילה אז להתנוצץ. "והשיבו את האבן למקומה".
"מקום" הוא ביטוי של מקום בו יש השראת השכינה וזה בית המקדש. ולמעשה כרגע נחרב גם הבית השני. "אחי מאין אתם" יעקב שואל את הרועים שם, יעקב שואל את עם ישראל הנמצא בגלות מה אתם עושים פה איך הגעתם לכאן לגלות? והם עונים לו "מחרן אנחנו" דהיינו מחרונו של הקב"ה דהיינו מכעסו של ה' עלינו שהוציאנו לגלות אנחנו כאן ועוד שואל אותם .."הידעתם את לבן" לבן הוא לובן של טהרה. החרון שהיה עד כה ייהפך ללבן וחטאכם יטהרו יש כעת שלום בין הקב"ה לכנסת ישראל. רחל באה עם הצאן יש תקווה לבניין הבית מחדש.
אך "הן עוד ביום גדול לא עת האסף המקנה" כעת הגלות הארוכה מתחילה ועדיין זה לא הזמן לבניית הבית "השקו הצאן" תתכנסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ותלמדו תורה בגלות. "עד אשר יאספו כל העדרים" זו הגאולה הגדולה לה אנו מייחלים ומצפים ואו אז "וגללו את האבן מעל פי הבאר ונבנה את הבית השלישי.
"רחל באה" ישנו כאן את החיבור הנפלא בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל "ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אימו" כעת בתיקון השלם האבן נגולה מעל הבאר חושפים אנו את היסודות מחורבן הבית השני ועליהם בונים אנו את הבית השלישי.
חרפת הגלות סרה לנצח ו"יעקב" שוב משקה את העם הצמא. "צאן לבן" הכוונה שהתלבנו חטאיהם של ישראל, והחרון והכתמים נהפכו ללבנים בבוהק בטוהר בדביקות היותר שלמה שיש.
"וישק יעקב לרחל" יש כאן את הדיבוק והחיבור היותר מושלם בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל.
(נשלח ע"י ליאור זרחיה)