ניחוש ומציאת בן זוג

הדפסה הדפסה

"ויאמר ה' א-להי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים.
והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (בראשית כ"ד, יב-יד)

מצינו בחז"ל שתי גישות לגבי מעשה ניחוש זה של אליעזר עבד אברהם. במדרש רבה ובגמרא בתענית (ד.) נאמר:
ארבעה שאלו שלא כהוגן, לשלושה השיבו כהוגן…
אחד מהשלושה הוא אליעזר, עבד אברהם, שמנחש ומתנה "והיה הנער", ובלשון המדרש:
יכול אפילו חיגרת אפילו סומא- השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה
כלומר: הניחוש היה יכול להיגמר בצורה רעה ולא רצויה, אך הקב"ה נענה לניחוש זה ברצון למען אברהם וזימן לבאר את רבקה.

הגמרא בחולין (צה:) אומרת: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש.

תוספות (על אתר) שואלים: למאן דאמר שבן נח מוזהר על איסור מכשף, כיצד ניחש אליעזר? הם מתרצים שאליעזר אכן חיפש והתכוון למצוא בת ממשפחת אברהם, ולמרות שבכתוב נאמר שקודם נתן לה את הצמידים ורק אח"כ שאל מי היא – הרי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ולמעשה הדברים אירעו בסדר הפוך.
וכן משמע מדברי אליעזר למשפחת בתואל, שבהם הוא מספר להם כי קודם שאל מי היא ורק אח"כ נתן לה את הצמידים. ואם כן אין כאן ניחוש. גיליון הש"ס מפנה אותנו לפירוש הרד"ק בשמואל (א י"ד, ט), שם הוא מבאר את ניחוש יונתן, ואכמ"ל.

הגמרא בחולין קובעת, אם כן, שאליעזר אכן ניחש, והרמב"ם פוסק כך בהלכות עכו"ם (פי"א, הל"ד):
"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר 'לא תנחשו' (ויקרא י"ט, כו). כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים: 'הואיל ונפלה פתי מידי או נפל מקלי מידי אני הולך למקום פלוני היום… הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי…'. וכן המשים סימנים לעצמו: 'אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה', כאליעזר עבד אברהם… הכל אסור…".
מהרמב"ם משמע בפשטות, שאליעזר עבר עבירה דאורייתא של ניחוש בכך שפעל על פי הסימנים שנתן לעצמו. הראב"ד משיג:
אמר אברהם זה שיבוש גדול שהרי דבר זה מותר, ומותר הוא בכך, ואולי הטעהו הלשון שראה 'כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש', והוא סבר שלעניין איסור נאמר, ולא היא. אלא הכי קאמר: אינו ראוי לסמוך. ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו, ואי הוו אינהו הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה.

הראב"ד מזדעק וצועק על דברי הרמב"ם: לא ייתכן שצדיקים אלו חטאו! הגמרא בחולין בעניין הניחוש עוסקת רק במציאות, אך אין היא מדברת מהבחינה ההלכתית.
הר"ן בחולין מביא מחלוקת זו של הרמב"ם והראב"ד, וכותב:
ודברי הראב"ד תמוהים בעיניי, שהרי מפורש בגמרא שלעניין איסור נאמר, ומכל מקום צריך תירוץ שא"א שהצדיקים הללו יהיו מנחשים. וכך נראה לי בתירוצן של דברים, שהנחש שאסרה הוא התולה את מעשיו בסימן שאין הסברה נותנת שהוא גורם תועלת לדבר או נזק, כגון פתו נפלה לו מידו או צבי הפסיק לו בדרך, שאלו וכיוצא בהן הם מדרכי האמורי. אבל הלוקח סימנים בדבר שהסברה מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה נחש, שכל עסקי העולם כך הם, שהרי האומר: 'אם ירדו גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא' – אין זה נחש אלא מנהגו של עולם. ואליעזר ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם, שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אישה ליצחק אלא הוגנת לו, לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה ושלמה במידותיה עד שכשיאמר לה 'הגמיאיני נא מעט מים' תשיבהו ברוח נדיבה: 'שתה וגם גמליך אשקה', אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק.

חילוקו זה של הר"ן מסתבר מאוד: ניחוש סתמי הנובע מראיית חתול שחור העובר לפני האדם, שבעקבותיו בא חשש ליום של הפסד ונזק, אינו ממשי והוא בבחינת דרכי האמורי. אולם ניחוש רציני, המתבסס על סימנים וגורמים למעשה מסוים ושבעקבותיו עשיית פעולה מסוימת היא הגיונית וסבירה, מותר, וכך עשה אליעזר.
יתרה מזאת: אליעזר אינו מנסה לבחון את דרכי פעולתה ואת מעשיה של רבקה – אין הוא בודק האם היא תיתן מים לאדם המבקש זאת ממנה, שהרי התשובה לבקשה כזו צריכה להיות "שתה", זהו המעשה הרצוי והמתבקש כאן.

הבחינה היא בבקשת גמילות חסד מעבר למצופה, ובתקווה לתשובה "וגם גמליך אשקה" זהו ניסיון למצוא ולברר מהן המידות של רבקה, ותהייה אחרי התכונות הטמונות והמוטמעות בה.
אין די בעשיית מעשה רגיל של גמילות חסד ובמתן עזרה המצופה ממנה, אין די ב"להיות בסדר", יש לעשות מעשה חריג, המצביע על טוב לב ואופי שבו התכונה של גמילות חסד היא אבן יסוד ודבר מושרש הטבוע באישיותה של רבקה.
אך ניסיון וניחוש זה הוא בעל משמעות כפולה: אין מדובר כאן בתהייה סתמית אחר מידות נעלות בבחורה, אלא בניסיון למצוא בחורה שתינשא ליצחק ותיכנס לביתו של אברהם אבינו.
מן הסתם יכול היה יצחק לשאת גם בחורה בעלת מידות בינוניות ורגילות, אך המטרה היא למצוא אישה המזדהה עם המסרים והתכנים היוצאים מאוהלו של אברהם אבינו, בחורה שעניין גמילות החסד מושרש בעומק נשמתה ואישיותה.

בתחילת הפרשה הבאה, פרשת תולדות, אנו עדים לבעיית העקרות והפריון של רבקה. נאמר שם:
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (בראשית כ"ה, כא)
הגמרא ביבמות (סד.) לומדת מהמלה "לנכח" שגם יצחק עקור היה. רש"י (על אתר) מביא בשם המדרש:
זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת.

בפשטות, רש"י מסביר כך את הפסוק כדי להוציא מפירושו של רשב"ם המפרש "לנכח אשתו" – בשביל אשתו. אולם פירוש זה של רש"י בשם המדרש הוא בעל משמעות עמוקה נוספת.
הסופר הצרפתי דה רוז'מו אמר כי "אהבה אינה רק פרי הסתכלות של האחד בשני, אלא פרי הסתכלות של השניים במציאות שלישית מופלאה מהם."

אהבת איש ואישה אינה רק אהבה ממבט ראשון, ואינה נובעת רק מהסתכלות האחד ביופיו ובאופיו של השני, אלא היא בעיקר הסתכלות הדדית והבנה משותפת של השניים בראיית מציאות שלישית נוספת, נשגבה ואדירה ומופלאה מהם. ואיזו מציאות יכולה להיות גדולה ומשפיעה ומעשירה כמציאות הקב"ה?
ועל כן, זה עומד בצד אחד וזו עומדת בצד שני, ושניהם עיניהם נשואות כלפי השמים, לעבר הקב"ה, וכל אחד מתפלל למענו ולמען בן זוגו, ויחדיו הם נענים ומתפתחים מבחינה רוחנית.

בחירה זו של אישה אינה נוגעת רק ליצחק, אלא לכל אחד ואחד מאתנו. לא יעלה על הדעת שבן ישיבה היוצא לאחר שנים רבות מבין כותלי הישיבה יאמר לעצמו שעכשיו הוא צריך להילחם כדי לא ליפול מבחינה רוחנית, וכי לפניו עוד שנים רבות של חיים שבהם עליו להמשיך ולהתקדם ולהתפתח מבחינה תורנית, וגם 'להקים בית בישראל, כמובן'.
כל בית ובית הוא עולם תורני אישי של האדם ואינו דבר של מה בכך. בן ישיבה צריך לחפש בחורה ששאיפתה היא שבעלה יהיה תלמיד חכם, וגם אם לא שיהיה תלמיד חכם – רצונה שבעלה ילמד תורה וימשיך להתפתח בכיוון התורני והרוחני.

בחירת אישה נוגעת בעיקר בשתי נקודות מהותיות: א. קיום תורה ומצוות. ב. מערכת היחסים בין בני הזוג. בפן של קיום תורה ומצוות ישנם שני מימדים: בחינה אישית ובחינה משפחתית.
מבחינה אישית, נשאלת השאלה האם האישה מעוניינת בכך שבעלה ילך ויעבוד ופה ושם ישמע שיעור ויפתח גמרא, או שחשוב לאישה שבעלה ישקע בזמנו הפנוי בעולמה של תורה ויפתח את אישיותו.
מבחינה משפחתית, נשאלת השאלה האם בני הזוג מעוניינים שילדיהם יהיו רק 'בסדר' או שמא יהיה טבוע בהם הפן של "גם לגמליך אשקה" – האם הילדים ייטמעו בסביבה החילונית, או ישקעו באווירה תורנית השוכנת בבית ההורים.

בפן של מערכת היחסים בין בני הזוג, ישנם שני כיוונים: צד שלילי וצד חיובי. מהצד השלילי, במסגרת עולמה של תורה יש תחושה של בדידות. הבעל ספון בחדר עם הגמרא, ואילו האישה יושבת בסלון בערב ומרגישה בודדה וגלמודה מחוסר הבנה ועניין במעשה בעלה, ואווירה שכזו יכולה לגרום לפגיעה בלימודו של הבעל, וגרוע מכך – לסדק בשלום הבית של בני הזוג.
מהצד החיובי, הבעל אכן יושב בבית המדרש ולומד תורה, והאישה יכולה להיות מאושרת ושמחה בכך שבעלה עוסק בתורה, ואף יותר מכך – הבעל יושב בחדרו ולומד תורה ואף אשתו יושבת בחדר עם גמרא פתוחה לפניה, וביחד הם זוכים ופוגשים במציאות הנעלה של הקב"ה בתורה ומחנכים על פיה את הילדים בבית.

בימינו, בחירת אישה אינו עניין של מה בכך: עד לא מכבר לא היו לו לאדם החוזר מעבודתו בערב לביתו שלל אפשרויות ומגוון פעילויות בהם יוכל להעביר בהם את שעות הערב. האדם לא היה נייד כל כך, ועל כן היה יכול רק לשבת בטל, או לכל היותר – אם חי במאה הי"ח – לקרוא עיתון. אם לא היה עושה אחד משני אלה, הוא היה הולך לישון, או ללמוד תורה.
במציאות של זמננו, אין גבול לניידות וניתן להגיע לכל מקום בעולם, אפשרויות הבילוי הן בלתי מוגבלות והתרבות היא עולם של עינוגים. ניתן אפילו לשבת בבית ולחבוק זרועות עולם באמצעות האינטרנט.
זכינו, ובימינו עניין לימוד התורה וחיים ערכיים דתיים ותורניים חשובים גם לנשים. כדי להתגבר על הפיתויים דרושים שניים, וביחד, כבעל ואישה, תוכלו לפתח בבית שתקימו בישראל אווירה של תורה ומצוות.

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. שיחה שהועברה בליל שבת קודש פרשת חיי שרה ה'תשנ"ג, וסוכמה על ידי הרב מתן גלידאי. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)

דברי תורה נוספים בקטגוריות של דבר תורה זה
  • יראת ה' של אברהם ושל אליעזר
  • חיי שרה - פיתוח אישיות ע"פ המודל הנכון בתורה
  • מתי עולים המים
  • תוחלת החיים - "אין קצבה לשנותיך"
  • "ואבוא היום אל העין"
  • השדה והמערה: יצחק בארץ
  • "יש דברים נסתרים..."
  • https://www.vorts.co.il/wp-content/uploads/MagenDavidS1-e1367510016159.jpg לחצו כאן כדי להוריד את המודעה של וורטס! (230KB)
    רוצים לעזור? הורידו את הקובץ, הדפיסו ותלו על לוח מודעות ציבורי ליד בית הכנסת או בית הספר במקום מגוריכם, ועזרו לנו להפיץ את דבר קיומו של האתר לאנשים נוספים.