"ורם לבבך"

"ורם לבבך" [עקב, ח, י"ד] – התורה מזהירה את האדם "השמר לך תשכח את ה'…פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת…ורם לבבך ושכחת את ה'…ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה".

התורה מקדימה את שפע פרי האדמה לבניית הבתים הטובים, משום שפרי האדמה תלוי יותר בברכת ה'. המבנים והמיטלטלין שהאדם בונה ומייצר משקפים את הפעילות היצרנית של האדם, ופעילות זו יכולה להביא את האדם לזחיחות דעת. האדם צריך לזכור שלא רק את החומר הגשמי העניק לו ה', אלא גם את כל הכלול באישיותו, את השכל, הכשרון, התבונה, הבריאות ואת עצם הוויתו, וגם את כל התנאים החיצוניים שמאפשרים לו ליצור ולשגשג [הרש"ר הירש].

הסכנה לאדם מהתגאות עצמית היא כ"כ גדולה ומוחשית עד כי נאמר "ואמרת בלבבך", בלשון ודאית ולא כחשש בלבד [סבא מקלם]. למרות שכבר הוזהרו ישראל שלא לשכח את ה' [ואחתנן, ו, י"ב] כתוצאה מהשפע החומרי בכניסת ישראל לארץ, שפע שהישראלי לא התאמץ בו, אזהרת התורה בפרשתנו מכוונת לזמן שלאחר השתרשות בארץ והצלחה בעבודה היוצרת [נ.לייבוביץ].

האזהרה באה להוסיף ולהדגיש כי כאשר האדם עמל להצלחתו, גדל בטחונו העצמי בכוחו, ואז מזכירה לו התורה את כל הניסויים הגלויים במהלך הנדודים במדבר, לאמר לו שכשם שקיום עם ישראל במדבר היה תלוי בניסים גלויים שעשה הקב"ה לישראל, כך הצלחתו של האדם תלויה בהרבה ניסים נסתרים, "טבעיים", שעושה ה' לאדם בכל יום ושעה [רמב"ן] ומשכך חובה על האדם לזכור תמיד, גם במהלך התנהלות הטבעית הנחזית לכאורה בשליטת האדם, כי "ה' אלוקיך [כי] הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

(נשלח ע"י יואב מיליס. מוקדש לע"נ הוריו זהרה ושמעון מיליס ז"ל ולע"נ אחיו צדוק בן שמעון וזהרה מיליס ז"ל)