הצלחת הנישואין
ויאמר יי אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו:
תני רבי יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה… רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום… רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת, רבי חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם .
אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה .
התורה תמימה מעיר שלכאורה היה ראוי לכתוב בדרך החיוב ,כל שיש לו אשה שרוי בטובה בשמחה וכו'. מדוע כתב שאין לו אשה בלשון שלילה, ותירץ משום דאין זה כלל מוחלט שכל מי שיש לו אשה שרוי בטובה ובשמחה ועוד… כמאמרי חז"ל "זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן" ,אם זכה עזר ואם לאו כנגדו . ולכן לא היה מדויק לנקוט כן, מה שאין כן דרך השלילה היא מוחלטת בודאי שהשרוי בלא אשה חסר כל הטובות הנ"ל. כלשון המקרא דנקט בלשון שלילה, "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ", ולא נקט הפסוק טוב היות האדם עם האשה, וזה ג"כ מהטעם שכתבנו.
ומכוון שכאמור ההצלחה אינה מובטחת ובודאי חפץ כל זוג לזכות בכל אותן ברכות, מוטל עלינו לברר, מהו סוד אותה הצלחה המיוחלת ובמה עלינו לפעול בכדי להשיגה?
ואולי אין כל סוד להצלחה? הרי כבר הביעו חז"ל – "זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן". זוג זוג וגורלו. האומנם? וכי אושרם של בני הזוג תלוי בזכייה וגורל, ויוצא שההצלחה לא תלויה בהם כלל אלא הכל על פי המזל? עוד יש לתמוה הרי דרך העולם שדבר התלוי בגורל הרוב מפסידים ומיעוט הזוכים והרי לא מסתבר לומר כן בעניין הזווג.
נראה להסביר את עניין הזכיה "זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן" על פי, תפילתו של ר' אלימלך מליז'נסק: אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך. שיהא הכל נחת רוח אליך.
סוד הצלחת הקשר בין בני הזוג – "שנראה כל אחד מעלת חברינו" וכל שכן את מעלת בין זוגנו, וירגיל כל אחד לראות מעלת השני ואת החסרונות יחפש בעצמו עד כדי כך שישאל את עצמו במה זכיתי בבן זוג כל כך מושלם והשאלה תתעצם עוד במיוחד לאור חסרוני הרב .ויענה לעצמו פשוט שאין זה מצד השתדלותי או המיוחד שאין בי לעומת רוב הטובה שיש בכנגדי. אלא שזכיתי בחסד ומתנה מאת בורא העולם. מידת ענווה זו מזמינה את השכינה לביתם וממילא זוכים לשרות בשמחה בטובה בברכה ועוד…
שלמה המלך אמר בספר משלי "מצא אשה מצא טוב" . ובספר קהלת אומר "ומוצא אני מר ממוות את האישה" . הכיצד? אם נתבונן היטב בשני הפסוקים, נגלה הבדלים דקים אחדים השופכים אור ומתרצים את הסתירה בין השניים. בפסוק מקהלת כתוב "מוצא אני" היינו שאינו מבטל עצמותו, ובגאוותו דוחק את רגלי השכינה, וממילא – "מר ממוות". אך בפסוק "מצא אשה מצא טוב", "מצא" בענווה ושפלות בלא ה"אני", ממילא ביכולתו למצוא טוב. ובאמת, "מצא" בגימטריא=131=ענוה, לרמז שמציאת הזווג הנכון תלויה בענוה וביטול עצמי כלפי השני. הרי הצלחת בני הזוג תלויה במציאות השכינה ביניהם שהוא המזווג זיווגים כשאלת המטרונה את ר' יוסי בר חלפתא:
אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני… אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלוני ישא לפלונית ופלונית תשא לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא (שבורה). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף .
כשלא זכו וכל אחד מסתכל על יתרונות עצמו וממילא מתבונן ומחפש את חסרונות שכנגדו, מסלק במידותיו אלו את השכינה בגאוותו ומבלעדיה אש אוכלתן, כמובא במסכת סוטה:
רב עוירא, ואיתימא רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם – גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן, הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר: "כי רם ה' ושפל יראה". אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח – אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם .
חוסר ענווה ושפלות דוחקים את רגלי השכינה ומבלעדי השכינה בין בני הזוג, אש אוכלתן שהרי "קשה זווגו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף". ואם להקב"ה כביכול "קשה", הכיצד יצליחו בני הזוג במשימה זו לבדם מבלי עזרת השכינה?
אלא שיש להבין האם אצל הקב"ה שייכים מושגים כגון קשה או קל? ועוד, מה המיוחד בנס קריעת ים סוף שדימו אותה לזווגו של האדם יותר משאר ניסים? יש לומר שהמיוחד בקריעת ים סוף שהוא נס תמידי, שבכל רגע ורגע הנס העמיד את המים כחומה, הפך טבע המים – השואפים לרדת ממקום גבוה למקום נמוך. על זה הדרך בעניין הזווג שכל רגע ורגע צריך סייעתא דשמיא להתמיד זווגם. זו הכוונה קשה זווגו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף שכמו שבקריעת ים סוף הקב"ה החזיק את המים בכל שניה ושניה כך המשכיות והצלחת הקשר בין בני הזוג תלויה בזכו שכינה בניהם.
שמא קורא יקר וחביב לאחר קריאת חיבור זה עולה במחשבתך לומר : "תיאוריה יפה ,סיסמאות נהדרות וכו'…אך אין הם מתאימות לחיי המעשה"
אין לי מה להוסיף לך קורא נחמד, אלא נותר לי כמפלט אחרון להעיד על עצמי ועל נישואיי: בבחינת נאה דורש ונאה מקיים.
הנה, מעיד אני על רעייתי, שעושה ימים כלילות בחיפושים אחר חסרונותיי ומגרעותיי עד כדי שלדבריה עומדת ומשתהה מה חטאה ומה פשעה ש"זכתה בי"…
וכן אני הכותב כמותה מוצא את עצמי מרבה להתבונן ואף מקפיד לתקן ולהעיר לה על חסרונותיה, ופעמים רבות מנקרת במוחי המחשבה – שמא טעיתי בבחירתי?!
שאלה זו, כמובן, מתעצמת לאור המעלות הרבות הגלומות בי…
כעת קורא יקר עצום את עייניך לרגע קט ,הפלג בדמיונך ותאר לעצמך כיצד נראים חיי…
ואם רצונך שחייך לא יראו כחיי ? כפי המצטייר בדמיונך.
המלצתי אליך, הפנם את הכתוב בגוף המאמר הבן את חשיבותו .אמץ את אותן ה"סיסמאות" ויישם אותם בחיי משפחתך.
בהצלחה!!!
נ.ב.
לבקשת רעיתי היקרה, התבקשתי לציין שסיומת זו נכתבה רק על מנת לעורר את
הקורא להפנמת הרעיון ונכתבה "להמחשה בלבד" בלא שום קשר למציאות.
(נשלח ע"י הרב אורן אקוע)