- וורטס - https://www.vorts.co.il -

אדם ועולם הטבע

בסוף פרשתנו מופיעה לראשונה פרשיית ציצית, והרמב"ם (סוף הל' ציצית) אומר בנוגע לחשיבות מצוה זו:
לעולם יהא אדם זהיר במצוות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'"

דברי הרמב"ם מעוגנים בגמרא שאומרת שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות כולן. אולם מלבד הגימטריה של חוטי הציצית שמבטאת תרי"ג מצוות, יש לברר מה בדיוק משקלה הסגולי של הציצית הגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות, מה מסמלת מצווה זו שגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות כולן.

התורה מספרת על אופן קיום המצוה ואומרת:
ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם

מה משמעות שימת הציצית על הבגדים שמונעת מהאדם מחשבות רעות והרהורי לב? בשביל להבין נקודה זו יש להרחיב במשמעותו של המושג 'בגד' בתורה.

אנו נפגשים במושג זה לראשונה לאחר חטא אדם הראשון. לאחר שהאשה נופלת בפיתויו של הנחש ואוכלת מעץ הדעת, וממשיכה ומחטיאה את בעלה גם כן, התורה מספרת לנו: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" (בראשית ג', ז).
אולם,לאחר שהקב"ה מתעמת עם שניהם ומענישם, התורה מספרת שאחד מהדברים שעושה הקב"ה הוא "ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (שם כא). מה משמעות שינוי זה? מה מסמלת העובדה שאדם וחוה הכינו להם עלה תאנה ואילו הקב"ה מחליף להם אותו לכותנות עור?

קודם חטא אדם ראשון, "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו"  מצב של הרמוניה מלאה עם הטבע. האדם ואשתו חיו בשיתוף, ללא כל צורך בכיסוי או הסתרה, הם יכלו לתת דרור לרגשותיהם הטבעיים וליצרים שלהם, והדבר לא גרם נזק, חטא, או תאוות מיותרות "ולא יתבששו".
אולם,מצב זה נפגם. ברגע שהאדם ואשתו אכלו מעץ הדעת, נוצר קרע בין הבריאה הטבעית והאדם הוא כבר לא יכול לחיות בחופשיות ובמתירנות ללא חשש. מצב כזה נעשה בעייתי וגורם לאי-נוחות  "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם".

המצב האידיאלי בו האדם והטבע חיו חיי שלום, ולא נדרשה כל הסתרה או הדחקה של רגשות או הרגשות, איננו קיים כבר, ולאדם, מחמת פקחותו, נוצרו יצרים ורגשות שאינם שלמים,ואינם יכולים להיות משוחררים ללא ריסון.

לאחר החטא נעשה שבר בבריאה – שבירת הכלים – והאדם נדרש להתמודד עם המצב הקיים ולשנות את התנהגותו בהתאם. אולם, האדם אינו מתמודד עם בעיה זו. במקום לעשות 'טיפול שורש' לצורת החיים שהייתה קיימת עד עכשיו, הוא מחליט לשים 'פלסתר' על הבעיה – עלה תאנה.עלה תאנה אינו בגד, אלא לכל היותר הוא כיסוי לערווה. במקום שבו האדם היה צריך לשנות את כל דרך התנהגותו, ולהתמודד עם המצב החדש בו רגשותיו ומחשבותיו פגומים, הוא מחליט 'לכסות את הבעיה' ולקוות שהיא תעלם. אולם, תיקון זה אינו מספיק, והקב"ה נדרש להכין לאדם כותנות עור – בגדים ממש – שיעזרו לאדם להתמודד עם המצב שנוצר.

במקום חיים הרמוניים עם הטבע, כמו שהיה לפני החטא, האדם נדרש עכשיו להתמודד עם הטבע ולכפות עליו את שלטונו – להכין בגדים. המצב הטבעי אינו יכול להתקיים, והאדם נדרש לתקן את הטבע בשביל להשתמש בו.מובן אם כן מדוע חלק מעונש האדם הוא "בזעת אפיך תאכל לחם" – האדם אינו יכול להשתמש בטבע כמו שהוא, אלא נדרש לתקן אותו בשביל שיתאים לו. מאז חטא אדם הראשון, הטבע פגום ואינו בר שימוש ללא תיקון-  בגדים.

ישנן אסכולות שעדיין מתייחסות לטבע במובנו הבראשיתי, טרום החטא – נטורליזם. בצורה הקיצונית של מגמה זו ישנם פלגים שרוצים להתנהג בדיוק כמו לפני החטא, ואפילו על חטא הערום הם מנסים לכפר – נודיזם. אנו כמובן איננו נוקטים בגישות אלה אלא בהומניזם.אנו מאמינים שלאחר החטא הטבע אינו ניתן לשחרור ללא כיסוי ותיקון, וחלילה לנו לתת דרור לרגשותינו ויצרנו ללא שליטה.

אולם,בנוסף לפן הכיסוי שקיים בבגדים, ישנו פן נוסף. התורה מספרת על בגדי הכהונה ואומרת שבנוסף לכיסוי הערווה יש להם תפקיד נוסף – "לכבוד ולתפארת". מה משמעות 'כבוד' זה שמסמלים הבגדים?

הבגדים הינם, כמו שאמרנו, תיקון של האדם לטבע שהתקלקל, ולפיכך הם מסמלים את מעשיו של האדם המשתלט על הטבע. הבגדים הם לבושי כבוד משום שהם מסמלים את גדולתו של האדם ביכולת שלו לתקן את העולם ולשנותו.

נחזור לציצית. לאור האמור,החיוב לשים על הבגדים ציצית נועד לסמל את הרעיון, שלמרות שאנו משתלטים על הטבע ומתקנים אותו, חלילה לנו לחשוב שאנו שולטים בטבע או שאנו האחראים היחידים לתיקונו. הציצית מבטאת את העובדה שכל עבודת האדם בעולם, וכל פעולות היצירה שלו, הינם אך ורק מתוקף רצונו של הקב"ה, ועל כל בגד שהאדם עושה ישנו, בין אם ירצה ובין אם לא, חוט תכלת.

לפיכך הציצית מסמלת את כל המצוות כולן, משום שבשורשן כל המצוות מכוונות לשים את חותם הקב"ה על מעשי האדם, ולהזכיר לאדם בכל מעשיו שלא הוא הפועל ולא הוא השולט,אלא הקב"ה.

ישנה פרשה נוספת שמדברת על החיוב ללבוש ציצית, אולם שם החיוב מוסב על "כסותך אשר תכסה בה" (דברים כ"ב, יב). נראה שכשהתורה אומרת שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות, היא מתכוונת לפרשתנו, ורק לה – המצוות אינן תוספת לכיסוי, עלה תאנה, לטבע הטהור והפראי – המצוות נועדו לתיקון מעשי האדם, בגדים,ועליהם צריך לשים חוט תכלת. "לעולם יהא אדם זהיר במצוות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן".

(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. שיחה שסוכמה על ידי הרב יצחק ברט. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. נשלח ע"י בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm)