מהו מוסר? הפילוסוף עמנואל קאנט פיתח משנה מוסרית שלפיה היותו של מעשה מסויים מוסרי או בלתי מוסרי תלויה בשאלת המניע והמוטיבציה של האדם, ולא בשאלת תוצאותיו של המעשה. כאשר אדם סיכן את חייו כדי להציל את חייה של אישה זקנה – מעשה זה הוא מוסרי, גם אם בסופו של דבר שניהם מתו (כמובן, אם הסיכון שלקח היה מחושב והגיוני). לעומתו, התפיסה המוסרית מבית מדרשם של הפרגמטיסטים התועלתניים (בנתהאם, מיל), גורסת כי רמת המוסריות של מעשה מסויים נמדדת על פי מידת התועלת המעשית שמניב המעשה לעולם. מעשה הוא מוסרי יותר ככל שהוא מצליח להניב יותר אושר ליותר בני אדם – יהיו אשר יהיו מניעיו של האדם שנקט בו. אין לכונתו של העושה ולא כלום עם המטען המוסרי המלווה את מעשיו; מטען זה נקבע רק על בסיס התוצאות המעשיות של המעשה.
מלחמה ומוסר מלחמה
אסור לפרק את הדבקות במטרה ולהתעסק בשלל כל עוד נדרשת דריכות ומשמעת לוחמת. ברגע שמתחילים לעסוק בשלל, מתפוגגת הרוח הלוחמת עם הדריכות והמשמעת, וגוברים היצרים וחמדת הממון האישית.
וישבנו אתכם והיינו לעם אחד?!
בכל פרשייה בתנ"ך שאני לומד, אני משתדל להבין לא רק בעזרת השכל, אלא גם בעזרת הדמיון. הפרשייה היחידה במקרא שאיני מסוגל לדמיין היא פרשייה זו. עננה שחורה מערפלת את מחשבותיי; ישנו מעין תריס המונע ממני להצליח לדמיין אותה…
"ומקנה רב היה לבני ראובן"
למה לא אמר משה לבני גד וראובן מוסר הקשור לרדיפת ממון ונכסים?
ויקצוף משה על פיקודי החייל
למה כעס משה? איפה נאמר שצריך להרוג כל נקבה? ואם היה צריך להרוג כל נקבה למה משה מבקש מהם לעשות מיון בנקבה הראויה להבעל ושאינה ראויה להבעל?
ועל מי כועס משה, על פנחס בן אלעזר הכהן, הקנאי הגדול! היש ספק בנאמנותו וקנאתו של פנחס על שלא ביצע את משימתו?
טבילת כלים – טהרה וקדושה
"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר, אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא." (במדבר ל"א כג)
פסוק זה שבפרשת השבוע, המשמש כמקור לחובת טבילת כלים הנִקַּחִים מגוי, נאמר על ידי אלעזר הכהן ויועד "אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (שם כא); אך האם נקבעו מסמרות לדורות בנידון? האם מעשה הטבילה חייב להתבצע דוקא על ידי ישראל? או שמא, כפי שברור שאין הכשר הטבילה מותנה בהיות המטביל איש צבא, הוא הדין שאף טבילת עכו"ם כשרה? ואם אמנם טבילת ישראל מעכבת, האם קיימת הבחנה בין גדול לקטן? האם יש צורך בכוונה בטבילת כלים?
שאלות אלו לא נידונו על ידי חז"ל, אך התלבנו בשאלות ותשובות ראשונים וקדמונים, ודרכם השתלשלו לשולחן ערוך ולפוסקים בעקבותיו. אין מעניינו במסגרת זו לדון במשא ומתן ההלכתי, אך נראה שיש בדברי הראשונים הנוגעים לעניין בכדי להקיש אל עיסוקי הישיבה.
הגעת ליעד
בני האדם נוטים לתת מקום משמעותי למטרה, ליעד, ופחות מקום לתהליך, לדרך, ולמסע כולו. אנחנו נוטים לשאול מה השורה האחרונה? מה המטרה של כל זה.. התורה מלמדת אותנו לתת מקום לתהליך.
שבטי עבר הירדן
כאשר ראובן, גד וחצי שבט המנשה מבקשים נחלה בעבר הירדן, משה מבקר את מעשיהם בצורה חריפה. אולם אם אף אחד לא ינחל בעבר הירדן, מה יעשו עם חבל ארץ זה?
מלחמת מדיין ושללה
ביזה אינה רק נתעבת מבחינה מוסרית, אלא גם מהווה גזל. ככל הנראה, שלל המלחמה שייך לעם ישראל כולו, ומי שלוקח אותו – גוזל אותו מהעם. הלוקח שלל הופך את המלחמה למלחמה פרטית שלו, כדי למלא את כיסיו או כדי להביא שבויים כפועלים לביתו. התורה פוסלת את הנורמה הזו, ומצווה לחלק את השלל בין כל השותפים במלחמה.
מעלת הצדיקים
"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאומר זה הדבר אשר ציוה ה', איש כי ידור נדר" וגו'. (במדבר ל-ב)
"לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"
יש דברים בעולם שהם עיקריים ויש כאלה שהם לא. הגדרה זו היא ברורה ומקובלת על רוב בני האדם, אך למרבה הפלא אנחנו מתנהגים לא פעם בצורה הפוכה לגמרי.
לא יחל דברו – כח הדיבור
באמצעות הלשון ניתן לרקום מערכת קשרים נפלאה, ניתן ליצור אוירה חיובית, נעימות בין בני זוג ובין הורים לילדים, בחברה ובכל מקום. וחלילה, ניתן גם להרוס שלום בית, ניתן להרוס תקשורת שבין הורים לילדים וליצור ריחוק כאילו שהם אויבים, וניתן להרוס קשרי חברה.
טבילת אש
גם כשהתורה כותבת באופן 'סתמי' "כי תצא למלחמה על אויביך", דרשו רבותינו שבמלחמת היצר הכתוב מדבר.
פרשתנו, המתארת את מלחמת הנקם במדיינים ובבלעם, עוסקת במלחמה ביצר הרע אף ברמת הפשט. בפרשה זו גלומה תורת הלחימה ביצר הרע ותכסיסיו, ולכן כאן גם ניתנים היסודות המרכזיים לדיני טהרת כלים וטהרה בכלל.
מדוע נקראים נשיאי ישראל "ראשי מטות"?
מה הטעם לקריאת שמותם של נשיאי ישראל בלשון "מטות"?
בני גד וראובן
בחלקה האחרון של פרשתנו מופיע סיפור בקשתם של בני גד וראובן. למעשה, מופיעות בסיפור שתי בקשות שונות שלהם. בשלב הראשון רואים בני גד ובני ראובן שעבר הירדן המזרחי הוא "מקום מקנה", ומבקשים: "אם מצאנו חן בעיניך, יתן את הארץ הזאת …
"כל חלוץ…לפני ה' " – על חלוציות מאחדת
כעסו של משה על בקשת בני גד וראובן אינה ברצונם לקבל את חלקם בעבר הירדן המזרחי, אלא בחוסר הבנת המסר העמוק והרוחני שהיתה למלחמת מדין כמלחמה על האידאה והזהות ולא רק על פיסת קרקע.
"עטרות ודיבון.." – על "שניים מקרא ואחד תרגום"
את בקשתם ממשה, אלעזר הכהן ונשיאי העדה לקבל נחלתם בעבר הירדן המזרחי פותחים בני גד וראובן בפסוק: "עטרות ודיבון, ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו ובען; הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה". מדוע פתחו באזכור שמות הערים האלו?
מטות – כוח הדיבור / רוח כנגד החומר
מדוע התורה החמירה כל כך בעוון נדרים?
עבודת השם על ידי נדרים
העובדה שהתורה מאפשרת לנדור נדרים וליצור על ידי כך איסורים שיש להם תוקף מחייב, אינה אומרת שהדבר חיובי ומומלץ.
"ויקצף משה על פקודי החיל" – בין פקודה לביצוע
במלחמת מדין האמורה בפרשתינו – פרשת מטות – מלמדנו משה פרק בקשר ההכרחי בין פקודת המלחמה, תכליתה, ביצועה ואופן הצגתה לעם
"איש כי ידר נדר לד' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" (ל, ג)
למילה "נדר" אין תרגום בארמית אלא תרגם אונקלוס "נדר" כמו בעברית, רואים שהמילה נדר אין לה תרגום בשום לשון, והטעם משום דכל מהות הנדר שייכת רק בישראל, דבהם נתחדש שאפשר לעשות "חלות" על החפץ, ולכן לא נתרגם אצל הגויים. (נשלח …
"איש כי ידר נדר לד' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" (ל, ג) Read More »
כיבוש הארץ – אחריות משותפת
לאחר ארבעים שנות נדידה במדבר, ולאחר הליכה רצופת נסיונות ותלאות, מוכנים בני ישראל להיכנס לארץ המובטחת. הם עומדים בשערי הארץ עליה חלמו זמן כה רב ולמענה סבלו כל כך. הדבר האחרון שהיה אפשר לצפות לו ברגע כזה -הוא צעד של …
כלי יקר
כתוב בפרשתנו: "איש כי ידר נדר לה', או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היצא מפיו יעשה", וממשיכה אח"כ התורה לפרט את כללי הנדרים והשבועות. מבין השורות של הפסוק הנ"ל ואלה שאחריו, אפשר ללמוד על העוצמה שמייחסת התורה לכח הדיבור …
חצי שבט המנשה
מדוע הוסיף משה את חצי שבט המנשה לבני גד ובני ראובן, בישיבתם מעבר לירדן? אומר על זה המדרש:" לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם – על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר …