קטגוריה: דברים

ניתן לטעות ולחשוב שהפרי הראשון שביכר הוא בהכרח הפרי הטוב והמשובח יותר, אבל האם כך הוא הדבר? הרי ידוע שפירות בתחילת העונה לא טעימים ולא גדולים או מתוקים ויפים כמו באמצע או בשיא העונה.

וכי איזו דרך ארץ זו להתאוות לבשר? אם התאווה אסורה מה לי עשיר מה לי עני. אם התאווה אינה אסורה למה עני לא יכול לפנטז לאכול בשר?

מה עשה הלוי שנמנעה ממנו נחלה? למה צריך להיות נצרך כעני העומד בפתח? האם זאת היא ההבטחה שהבטיח ה' שאמר "ה' הוא נחלתו" היה עדיף ללוי לקבל נחלה, לעבוד ולהרוויח את לחמו בכבוד בלי טובות של אף אחד. למה הוא צריך לקבל תרומות כגון מעשר ראשון?

למרות שאתם חיים פה בעולם הגשמי, ויש לכם גוף, ואבא ואמא -שאתם אוהבים אותם וקשורים אליהם, ורכוש, והרבה ממון, ועוד ועוד. עם כל זאת מדובר רק למראית עין…. הקשר הגשמי ביניכם הינו רחוק וקלוש למהותכם האמיתית, באמת אתם נשמות טהורות ומהותכם היא רוחנית- כמו ה' אלוקיכם, שהוא למעשה אביכם ואתם ילדיו. יש בכל אחד ואחת מכם נשמת אלוה ממעל.

לו היה משה מדבר לפני העם הסיני -היו דבריו מדוייקים או קרובים יותר לאמת, ניתן להגיד ששתי מיליארד סינים זה תואם פחות או יותר לכוכבי השמיים לרוב, לא נהיה קטנוניים…. אבל כאשר מדבר משה עם בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל בפרשת עקב מדובר לכל היותר ב-3 מיליון איש. מספר זה כולל נשים וטף שהרי ידוע כי הגברים לבד היו 600,000 איש. אם כן איך ניתן להגיד " שמך ה' ככוכבי השמים לרוב"?…

הסתיר הכתוב את הסיפור לחלוטין ורק ברמז בספר דברים שינה את סדר המסעות, כדי שנבין שהיה שם משהו…

למה בסוף פרשת ואתחנן בוחר משה לסיים ביחיד "את המצווה" בעוד שהחלק השני של הפסוק הינו ברבים "חוקים ומשפטים". היה צריך לומר את כל הפסוק או ביחיד או ברבים. לכאורה לאחר כל כך הרבה מצוות המפורטות בפרשה היה צריך לכתוב מצוות ולא מצווה.

מה קרה לתוכחתו המסותרת של משה רבינו עליו השלום? למה הולך משה ומונה את כל החטאים אשר חטאו בני ישראל במדבר? הלא בתחילת פרשת דברים בחר משה להסתיר את מעשיהם הרעים של ישראל.

איך ניתן להגיד שהמן היה עינוי ורעב? הרי לפי כל גולגולת היה יורד כל בוקר עומר לגולגולת מן ,אזי לא שייך לומר על המן ירעיבך… כל אחד קיבל די מחסורו! והיה במן את כל הטעמים וטעמו כלשד השמן

רש"י מסביר: "וזכרת כי עבד היית על מנת כן פדעך, שתהיה לו עבד ותשמור מצוותיו" גישה זו של רש"י קצת מתסכלת… היינו עבדים במצריים והחלפנו עבדות בעבדות משובחת לעין ערוך אבל עדיין עבדות- עבדים לה'.

איך משה מדבר אל כל ישראל ומצפה שכולם ישמעו דבריו באוזניהם? לו יצוייר שאדם עומד בפני קהל גדול, ואפילו על במה, ללא מערכת הגברה, גם אם תהיה דממה גדולה -לא ישמעו אותו במרחק של מאה מטר! איך ישראל, 600 אלף איש, יכולים כולם לשמוע את דברי משה וידבר את דבריו באוזניהם של כל אחד ואחת?

אם ה' נלחם לכם, כמו שאומר משה, למה צריך חלוצי צבא גיבורים?

כאשר נגזרת הגזרה על עם ישראל, לאחר חטא המרגלים, חוזרים חלק מהעם בתשובה ועושים מעשה: הם עולים ונלחמים כפי שה' ציפה מהם ממש רגע אחד לפני גזירת העונש על חטא המרגלים. אומנם למרות שרצונם היה לכפר על חטא המרגלים נראה שמעשיהם לא יהיו רצויים… מכיוון שה' מבהיר להם בפירוש שלא יעלו כי לא יצליחו "ויאמר ה' אלי אמור להם, לא תעלו ולא תלחמו, כי אינני בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויביכם" (דברים א. מב) אדם שעשה טעות המבקש לעשות תשובה, ובמקום שבו הוא טעה הוא רוצה לתקן, לכאורה למה מונע הקדוש ברוך הוא ממנו את התשובה? הרי זו משמעות התיקון!

"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמור אתה עובר היום את גבול מואב את ער"( דברים ב. טז-יח)
"אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם" (דברים א. לז)
למה מכנה הקדוש-ברוך-הוא בשמות גנאי את דור המדבר "הדור הרע הזה" ?

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב"
יש מילה אחת שנקראת באופן מוזר "מול" עם חולם, למה נוקדה מילה זו בחולם ולא עם שורוק או קובוץ?

מה תפקידם של השמים, הארץ ושל כל הטבע כולו. הן כנמעני השירה, והן כמי שמתבקשים לתת גודל לא-לוהים – כלומר להצדיק את דרכי הנהגתו ולאשר אותם

לאחר ברית מואב, מוטלת האחריות על ישראל "לבחור בחיים". דא עקא, שבפרשת וילך מתרחש דבר מה, שאחריו מופיע תיאור קשה למדי בפרשת האזינו. חתימת "התורה" שבפרשת כי תבוא נגמרת, ולפתע הכתוב עובר לדבר על "השירה", שירה ממנה נובעת גישה שונה בתכלית.

כיצד עד עכשיו לא היה לעם ישראל "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", מדוע התורה מציינת שרק עכשיו עם ישראל נהייה לעם, וכיצד ניתן לומר שברית בזמן מסויים תחייב את כל הדורות הבאים של עם ישראל

ד' יתברך מנסה לעזור לנו להתקרב אליו יותר ויותר בכל דרך אפשרית ונותן לנו את כל הסיבות והכלים לצורך כך.

הגמרא עומדת על כך שרק לאחר ארבעים שנה מצא משה לנכון להזכיר לעם ישראל את כפיות הטובה שלהם כלפי הקב"ה, והיא מסיקה מכך כי "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" [אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה]. כיצד ניתן להסיק מדברי משה רבנו לישראל לגבי כל אדם שלומד מרבו? מה המסר שמנסה גמרא זו להעביר לנו?

למרות החשיבות הרבה שבכריתת הברית יש כמה אלמנטים מהותיים בברית שלא ברורים די צרכם ומשום מה הכתוב נוקט לגביהם עמימות מסוימת. כך במיוחד ביחס לשאלה היכן בדיוק כרתו ישראל את הברית המחודשת הזו? האומנם בערבות מואב?

המדרש (ו',ב) מסביר שהקב"ה לא גילה לנו מהו שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שלא נתרכז במצוות ששכרן מרובה ונזנח את המצוות ששכרן מועט. הוא ממשיל זאת למלך ששכר פועלים שיעבדו בעצים שונים בפרדסו, ולאחר עבודתם נתן להם שכר שונה לפי העץ שבו עבד כל פועל. הם שאלוהו מדוע לא סיפר להם מראש מה השכר לכל עץ, והוא ענה שאם עשה כך איש לא היה עובד בעצים ששכרם מועט. אולם המדרש מסיים ואומר ששכרן של שתי מצוות כן נכתב בתורה: החמורה שבחמורות- כיבוד אב ואם, והקלה שבקלות- שילוח הקן.

על המחלוקת בשיוך פרשיית אשת יפת תואר בין מחלק הפרקים ובין מחלקי הפרשות שבתורה.

על מי ועל מה מכפר דם העגלה הערופה?

ננסה לבחון את הפעמים שבהם מופיע הצירוף של 'הכהנים הלויים' בכל ספר דברים. כפי שנראה, קשה לבאר את הצירוף כאומר 'הכהנים שנבחרו מתוך שבט לוי', כפי שלעתים מציעים. לאור זאת, יתברר שלפנינו תפיסה חדשה לגמרי של מוסד הכהונה.

בעבודת ה' עובדים אך ורק במקום אחד, ואילו בעבודה זרה עובדים בכל גבעה ותחת כל עץ רענן.

במידה מסוימת חטא העגל הוא גם טרגדיה של אדם אחד במיוחד – משה. משה עמל במשך זמן כה רב להנחיל את ערכי התורה והאמונה לישראל, והנה כאשר הגיע לפסגת מסעו, למפגש אישי עם הקב"ה בהר סיני ולקבלת תורה בשביל עם ישראל, הוא יורד למטה ומגלה שכל עבודתו ירדה לטמיון. הרגשת התסכול והכאב שאוחזת במשה היא ודאי עצומה.
יש לשאול את עצמנו מה הוביל את משה לשבור את הלוחות כשירד מן ההר? מדוע הוא החליט שהמעשה הראוי לעשות כאשר העם 'התפרק' בתחתית ההר הוא לשבור את הלוחות?

חטא העגל הוא מן האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם, כפי שנראה, גם הדרך והתזמון שבו משה בוחר להתייחס למאורע מהווה דבר משמעותי בפני עצמו.

מדוע משה רבינו פותח את נאום המצוות במעמד הר סיני, ומדוע הוא מאריך בתיאור זה כל כך?

הנאום הראשון של משה טעון בירור. שכן, גם בחלק השני, בפרקים ה'-י"א, יש לנו נאום היסטורי. מה, אם כן, פשר הכפילות? על שאלה זו ננסה לענות דרך בחינה מקיפה של פרקי הפתיחה של הספר.

במה חתם, איש האלוקים את מסכת חייו? מה היה פועלו האחרון של המנהיג, שגאל את בני ישראל ממצרים, העניק להם תורה וקרבם אל גבולות הארץ?… – מובן מאליו – הברכה ! "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני …

ברכות משה רבינו ביומו האחרון קרא עוד

מה היה פועלו האחרון של המנהיג, שגאל את בני ישראל ממצרים, העניק להם תורה וקרבם אל גבולות הארץ?

הסבר מפורט על הברכות לשבטים במסגרת הפרשה

"כאשר אנו מביעים את הערכתנו, לעולם אסור לנו לשכוח שהערכה הגבוהה ביותר איננה ביטוי של מילים בלבד, אלא היכולת לחיות על פיהם." 

שירת האזינו צריכה להיות שגורה על פינו כמו קריאת שמע, כי היא עֵדות. על מה תעיד "השירה הזאת"?

המהפכנות ההלכתית, המחשבתית וההיסטורית של הרב אלקלעי ניכרת במיוחד בפירושו לפרשת התשובה שבתורה (דברים פרק ל'), ובהגדרותיו למושג התשובה בהלכה ובהיסטוריה. למעשה, פרשת התשובה ומושג התשובה היו לציר מרכזי בתפיסתו הכוללת ובפעולתו המעשית.

מי זוכר את ההתעוררות האלולית, בתרדמת החורף? מי זוכר את אבלות החורבן על ראש שמחת פורים? כיצד אנו יכולים להפוך את השפעת התקופה הזו, ותקופות אחרות בשנה, למשהו שיקנה מקום של קבע בתוכינו, ויהפוך להיות חלק מאיתו גם כשנהיה בצד השני של לוח השנה?

הרמב"ן, במיוחד בפירושו לתורה, מציג באופן שיטתי פרשנות היסטורית לתורה. אנו נסקור מספר דוגמאות, ולאחריו נעמיק בפרשנותו לברכות והקללות והשלכותיה עלינו.

כולנו רוצים, באמת רוצים לשנות, לצאת קצת מהמקום בו אנו עומדים או מתחפרים, לרענן, לנוע, להיות במקום טוב יותר. אך הקונפליקט הקשה שמשאיר אותנו שנה אחר שנה לא מסופקים דיו, הוא הפער בין הרצוי למצוי.

עיון בכמה מהמצוות המעשיות בפרשה.

הבעת תודה היא חלק מתרגול רוחני. היא פותחת את הלב ומפעילה מרכזי רגשות חיוביים במוח. תרגול קבוע של הכרת תודה יכול לשנות את הדרך של נוירונים במוח ולתעל אותם לתוך דפוס חשיבה חיובי יותר. מה שיאפשר לנו לפתח תצוגה גדולה ורחבה של חיינו. 

אמנם התורה מאפשרת לזוג נשוי לפרק את הקשר שביניהם, אולם חשוב לדעת כי רוב הבעיות המובילות לגירושין היו יכולות להיפתר בכמה צעדים. 

כל אדם דרך הסתכלות שונה, והשפעת נתונים חדשים על דעתו וממילא על עדותו, תהיה בצורה המיוחדת לו דווקא.

המעיין בפרשיית המלך שבספר דברים (י"ז, י"ד-כ') ומשווה אותה לתיאור המלכתם של שאול, של דוד ושל שלמה, ימצא, לכאורה, סתירה חריפה.

כאשר קוראים את ספר דברים מתוך המבט העקרוני של אפשרויות שונות לגילוי "המקום אשר יבחר ה' ", באתרים שונים, בזמנים שונים ובמצבים שונים, מתבאר הספר כולו באור בהיר ומובן. זאת, דווקא בתוך המצבים המורכבים שהיו צפויים בארץ לפני בחירת ירושלים. ואכן, כך נראו פניה של העבודה ל-ה' בימי השופטים וראשית המלוכה.

כל מי שחתם על חוזה יודע, שכמעט ואי אפשר לקרוא את כל הסעיפים הרבים ואת כל האותיות הקטנות, להעמיק ולהבין, בטרם חתימה. חתימה, שאחריה כבר אי אפשר להתחרט מבלי לשלם מחיר, לפעמים כבד. מה עושים מלכים ושליטים, לפני שהם חותמים על חוזים מכריעים? הרי ברור לכל, שהם לא קראו אפילו חלק קטן. איך הם חותמים?

כיצד זוכים למידת הענווה והאם ענווה פירושה התבטלות עצמית ו'מחיקת' ערכך?

כל הזהיר במצות מזוזה, הקב"ה שומרו הן בכניסתו והן ביציאתו, כמו שנאמר: "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם." (תהלים קכ"א). מרוב אהבה שאוהב הקב"ה את ישראל, הוא ציוה שנכתוב את שמו על פתח ביתינו.

ארבע פעמים מופיע בתורה מבנה של שנים עשר שמחולק לשניים, שישה כנגד שישה. שלוש מהן (לחם הפנים, בגדי כוהן גדול, גריזים ועיבל) ידועות למדיי. למרבה ההפתעה, דווקא זו שבעשרת הדיברות כמעט שאינה ידועה. ככל הנראה, תבנית עשרת 'הדברים', 'הדיברות', כופה את עצמה על תודעתנו, עד כדי כך שאיננו מתבוננים עוד בתבניות היסוד.

ספר דברים ברובו חוזר על מעשים, אירועים, ומצוות, הכתובים בספרים שקדמו לו. בחזרה זו, "הואיל משה" רבינו לפני מיתתו לחזור ולבאר שוב את מצוות התורה, לבקשת בני ישראל. אך משום מה ספר זה מתחיל בתוכחה נסתרת, אך נוקבת, אל בני ישראל על כל אותם זמנים שלא נהגו כשורה. ניתן לכתוב ספר שלם על "כיצד ומתי ראוי להוכיח" בעקבות תוכחה זו, אך השאלה הבסיסית בפתיחה היא, מדוע משה רבינו פותח בתוכחה  לפני שחוזר ומלמדם שוב, מה בין תוכחה ללמידה..?

לפני שאנו מוכיחים את זולתנו, ראוי לנו שנבדוק אם אמנם ראויים אנו לכך והאם אנו מכירים את כללי התוכחה.

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" הם המשך ישיר לדבר ה' למשה עם בואם לסיני. על כן, "ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש – אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".

מדוע פונה משה אל השמיים בביטוי של האזנה ואל הארץ פונה משה בביטוי של שמיעה?

האם אפשר להישאר ניצבת על מקומי, לא מאבדת אחיזה ולא נופלת, כשמישהו/משהו כל-כך חשוב שנשענתי עליו – הולך ממני?

פרשתנו, פרשת ניצבים, שהיא הפרשה השביעית בחומש דברים, מכוונת כנגד מאה השנים שבמאה השביעית, משנת ת"ש ועד שנת ת"ת, בה אנו חיים היום…

ברכות משה השבטים, מברכתו של ראובן ועד ברכתו של אשר, מצויות במסגרת של שיר ברכה לעם ישראל כולו. פתיחת השיר הזה ידועה: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש, מימינו אש דת למו: אף חבב עמים …

ברכות השבטים וברכת העם קרא עוד

מדוע נדרשת שירה זו ביומו האחרון של משה, אחרי שכבר פירט משה לבני ישראל את הברכה, הקללה והתוכחה?

האמנם יכול אדם להחליט מהיום למחר על דרך חדשה? מורגל בלשוננו הביטוי 'לפתוח דף חדש'. משמעו, לא נורא שהדפים הקודמים מקושקשים או מלאים בדברי נבלה. אנו נכסה אותם בדף החדש, ורק הוא יהיה לנגד עינינו. אך אם לא נתבונן בדף המקושקש ולא נקדיש זמן למחקו ולנקותו, חזקה על הדף החדש, שכעבור זמן קצר יהיה מקושקש כקודמיו. אם כן אפוא, איך מוחקים וכיצד מתקנים? האומנם יכול כל אחד מאתנו להתחרט חרטה עמוקה על כל מעשיו הרעים בשנה החולפת? וכלום ניתן לעשות זאת כל שנה?

התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה', המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו – שניהם בזכות ה' ובנוכחותו.

כמצוות תקע"ה ותקע"ו מונה ספר החינוך את האיסור לאחר תשלום נדרים ואת מצות העשה לקיים נדרים. הברייתא במסכת ראש השנה מונה את התחומים שבהם רלוונטי איסור עיכוב התשלום: נדרי קרבנות, ערכין, חרמין, מתנות עניים וצדקה. בברייתא נחלקו תנאים אודות פרק …

"מוצא שפתיך תשמור" קרא עוד

בשלושה פסוקים, מודגש המקום שבו נמצאים ישראל: "בדרך בצאתכם ממצרים… אשר קרך בדרך… בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה". מהי משמעותו של המקום במלחמת עמלק?

מצות שילוח הקן היא גזרה שמטרה לקיים את המשפחה כדי לשמור על קיומו של המין: מותר ליטול את הביצים, אך אסור להכחיד משפחה שלמה, ויש לשלח את האם כדי שתוכל להקים ולדות חדשים.

בניגוד למחשבה הרווחת, מטרתה של פרשת אשת יפת תואר אינו לתת לגיטימציה ללקיחת נשים משלל המלחמה.

האם מוקד המצווה הוא בעצם השמחה, אלא שיש לשמוח ע"י הקרבת קרבנות דווקא, או שמא מוקד המצווה נעוץ בהקרבת הקרבנות?

דומה שבמלחמות האחרונות אנו לומדים על הרחבה מסוימת של הציווי "אל ירך לבבכם".

הרי ההגיון אומר שצריך היה להיות כתוב "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה". "למה כתוב ברכה ו קללה" ?

בפרשת כי תבוא כו, יב על "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית" פירש רש"י: "כשתגמור להפריש מעשרות של שנה שלישית, קבע זמן הביעור והווידוי בערב פסח של שנה הרביעית שנאמר 'מקץ שלוש שנים תוציא' וגו' (ראה יד, …

זמן וידוי מעשר בפירוש רש"י על התורה קרא עוד

שני שלבים, יש בעבירה על איסור הנאה מעבודה זרה: הכנסת העבודה הזרה אל הבית, וההנאה ממנה. מהו העיקר ומהו הטפל? האם ההכנסה היא האיסור אך הכנה ללא הנאה אינה נחשבת הכנסה, או שמא דווקא ההנאה היא העיקר והוסיפה לה התורה איסור הכנסה?

מהו יחסה של התורה להריגת בעלי חיים לשם אכילתם.

שחיטת החולין מופיעה בפרשת ראה: "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך בכל אות נפשך" (דברים י"ב, כ"א). התורה מצווה לשחוט את הבהמות "כאשר ציוויתיך", והדבר נראה תמוה, שכן התורה לא דיברה על שחיטת חולין לפני כן. רש"י מסביר שהכוונה היא לתורה שבעל פה: הלכות השחיטה אינן מופיעות בתורה, והן נמסרו למשה מסיני; ואילו הרמב"ן מבין שהכוונה היא לשחיטת הקרבנות, המופיעה בפרשת ויקרא.
ייתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית בשאלת היחס שבין שחיטת קדשים לבין שחיטת חולין.