למה לא מברכין על סיפור יציאת מצרים
החת"ס שואל למה לפני כל ברכה עשה מברכים ברכה ולפני מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים שזה מצוות עשה של "והגדת לבנך" אין מברכין ?
ומיישב א' : דכל המצוות כעין נטילת לולב שופר וכדו' הם מצוות דיש עשייה לאחר הברכה משא"כ סיפור היציאה דהם רק דיבורבעלמא (ועוד שאין שיעור של זמן, אפשר לספר דקה ואפ שלש שעות) אין מברכין על זה
ויישוב ב' : דיש הלכה שגוי שבא לטבול לגרות אינו מברך לפני הטבילה דהרי הוא גוי אלא מברך אחר הטבילה ואם כן ג"כ דעובדי עבודה זרה אנו ובקריאת ההגדה אנו "נטהרים" לאט לאט עד שבסוף ההגדה אנחנו מברכין ברוך אתה ה' אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים. (מפי השמועה)
הכנס לכאן