י"ג מידות – בין חטא המרגלים לחטא העגל
בפרשתנו עם ישראל חוטא אחד מהחטאים הגדולים שלו, חטא שמותיר רושם לדורות. עם ישראל חטא כמה פעמים במדבר – אם במרה, או חטא המתאוננים, או המתאווים,[1] או קרח ועדתו. בחטא המרגלים עם ישראל חוטא והשלכות החטא משפיעות עד לימינו – "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית כט.).
החטא הכי קרוב לחטא המרגלים הוא חטא העגל. גם שם הקב"ה קוצף על עם ישראל , ומאיים להשמיד אותו. בחטא העגל ה' אומר: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. (שמות ל"ב, י)
ובפרשתנו ה' אומר: אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. (י"ד, יב)
דבר נוסף המשותף הוא ההצעה של ה' למשה שזרעו יחליף את עם ישראל, ובשתי הפעמים משה מתחנן לפני ה' ומשתמש בכלי החזק ביותר – י"ג מידות של רחמים: וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. ( שמות ל"ד, ו-ז)
יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. (י"ד, יח)
ובאמת בשני החטאים יש רושם לדורות. בחטא העגל ה' מתחייב ש"וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", ובחטא המרגלים נאמר "ואולם חי אני" – כלומר ה' זוכר את החטאים ואת חומרתם. הגמרא בסנהדרין דורשת את ההתחייבות שבחטא העגל:
אמר ר' יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. (סנהדרין קב.)
גם בחטא המרגלים נאמר "ויבכו העם בלילה ההוא" והגמרא בתענית דורשת, כפי שהבאנו לעיל, שהבכיה של חינם הובילה לבכיה של דורות – חורבן הבית הראשון והשני. בגלל אותה בכיה אנו נמצאים עכשיו בלי בית המקדש.
אך יש בין החטאים שוני מהותי. בחטא העגל עם ישראל נמצא בתחילת דרכו; חטאם נעשה בשוגג – הם רצו לעבוד את ה', רק שעשו זאת בדרך שגויה. למרות שעם ישראל טועה וחוטא בשוגג, עדיין יש בכך פגיעה בקשר בינו לבין הקב"ה – "עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה" (גיטין לו:). בין עם ישראל לה' היה קשר קרוב, כמו בין בעל לאשתו, והם פגעו בתמימות של הקשר.
בחטא המרגלים אופי החטא שונה. ניתן לראות זאת מתגובת משה – הוא מצטט את י"ג מידות, אך משמיט את חלקן. הרמב"ן שם לב לזה ומעיר:
והזכיר במדות "ארך אפים ורב חסד" ולא הזכיר "אמת" כי במדת אמת יהיו חייבים ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים" כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" והם אומרים אי אפשנו במתנה זו" (רמב"ן י"ד, יז)
כלומר בחטא הזה עם ישראל יודע מה הוא עושה, וחוטא במזיד; על דרך האמת הם היו צריכים להענש. כמו כן, הם רצו לקרוע את עצמם מזכות האבות וכן ממילא אין טעם להזכיר את ה"אלפים".
חטא המרגלים
אך מה היה אותו חטא של המרגלים? יש מפרשים שחטאם היה בכך שחיוו את דעתם על כיבוש הארץ. אך זה קשה – הרי זה היה תפקידם: ללכת לארץ, לרגל, למצוא חולשות ולחזור עם תכניות לניצחון.
אולי ניתן להבין את חטאתם בעקבות סוף הפרשה, שבה מובאת מצוות ציצית. נאמר שם: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (ט"ו, לט)
אי אפשר להתעלם מהקשר לחטא המרגלים – "לא תתורו". זה ממש מזכיר את המרגלים התרים את הארץ. רש"י על אתר עומד על הקשר: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – כמו מתור הארץ הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות. (רש"י שם)
הציצית אמורה להזכיר לנו להסתכל על המציאות לא מתוך העינים שלנו, שהרי הראייה שלנו פגומה, אלא מנקודת המבט שה' נותן לנו. לא להסתכל על המציאות "בגובה העינים", אלא בגובה האמונה.
זה חטאם של המרגלים: נכון שאולי מבחינה סטטיסטית יבשה המרגלים צדקו, ובאמת קשה יהיה לכבוש את הארץ, שהעם בה גדול וחזק; אך ה' אמר שאנחנו נכבוש את הארץ – ואם מראייתו זה נכון, אז כך יהיה.
אנו נמצאים בימים שקשה שלא לראות בהם את יד ה'. הימים הנוכחיים נותנים מבט חדש על הצרה הנוראה שפקדה אותנו בשמחת תורה תשפ"ד. עדיין היום נורא כשלעצמו, אך הוא היה גם תחילת רצף אירועים שמוביל למפלתו של ציר הרשע המבקש להשמידנו. כך שאנו צריכים לנסות להסתכל בצורה שבה הקב"ה מסובב את המציאות. רק כך נזכה ל"אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אני ה' א-להיכם".
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בליל שבת פרשת שלח תשפ"ה, סוכמה ע"י יהודה וייס ונערכה ע"י יואב שטרן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. הפניות סתמיות הן לספר במדבר. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).
[1] אף על פי שגם לחטא זה יש השפעה – הוספת שבעים הזקנים להנהגה – היא בכל זאת קטנה ופנימית יותר מההשפעה של חטא המרגלים.