'הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם'? פשר שאלת משה
בפרשה אנו קוראים: וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן ה' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם: לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֲיַד ה' תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא: (במדבר יא, יח-כג)
הפסוקים מעלים תמיהה בכל מי שקורא אותם – הייתכן שמשה רבינו הטיל ספק ביכולתו של הקב"ה לספק לעם ישראל בשר?
כיצד להבין את שאלת משה
רש"י על אתר מצטט את התוספתא, שמביאה מחלוקת תנאים מאוד מעניינת ומאוד אקטואלית:
דרש רבי עקיבא: 'הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם', וכי מספיק להם? 'אם את כל דגי הים' וגו', וכי הוא מספיק להם? כגון שנאמר: 'ואם לא תמצא ידה די שה'. וכי איזו קשה, זו או 'שמעו נא המורים'? הוי אומר זו קשה יתר מ'שמעו נא המורים', אלא שמחלל שם שמים בסתר – מחסכין עליו, בגלוי – נפרעין ממנו; זה שבסתר, חיסך עליו המקום. ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקום, שנאמר 'עתה תראה היקרך דברי אם לא'. ואני אומר, חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה, שיאמר אין המקום מספק לנו ולבהמתנו! איפשר למי שנאמר בו 'לא כן עבדי משה' וגו', תעלה על דעתו שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו? והלא כשהיו ישראל במצרים נילוס נהר מספיק להם דגים ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים! אלא לעניין שנאמר 'לא יום אחד תאכלון' וגו' 'עד חדש ימים', אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם? אומרים לאדם 'טול ככר ורד לשאול', אומרים לחמור 'טול כור שעורין ונחתוך את ראשו'?! יהיו אומרים עלי ולך אין בשורה מוצאת! אמר לו: וכי הגון להם שיאמרו 'אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו'? אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר 'ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר' וגומר. (תוספתא סוטה (ליברמן) ו, ז)
ר"ע מבין את הפסוקים כפשוטם: משה פקפק ביכולתו של הקב"ה לספק בשר לכל עמו ישראל. לדבריו, משה עשה כאן חטא חמור. צריך להיזהר בלשון עכשיו, כי בפרשה שלנו גם נאמר "וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב, ח). לעומתו, ר' שמעון בן אלעזר מוציא את הפסוקים מפשוטם כדי לומר שמשה רבינו לא פקפק ביכולותיו של הקב"ה. את תמיהתו של משה הוא מסביר בכך שמשה קבל על כך שהקב"ה יתן בשר לעמ"י כדי להרוג אותם.
כשאנו שומעים כיום על מחלוקות איך להתייחס לפסוקים מהם עולה שאבותינו הצדיקים חטאו, עלינו להבין שמחלוקות אלה לא נוצרו היום. יש להן שורש ובסיס כבר במחלוקת התנאים שבתוספתא על הפרשה שלנו. בכל אחת מהשיטות יש קושי. הקושי בשיטת ר' שמעון בן אלעזר מובן – הוא אומר דברים שלא כתובים בפסוקים. בשיטת ר"ע ישנו קושי ראשוני בולט שמעלה ר' שמעון בן אלעזר – "חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקום מספק לנו ולבהמתנו", אך נראה שבשיטת ר"ע יש קושי אף יותר גדול.
ר' עקיבא שואל: אם משה רבינו עשה חטא כל כך חמור, איך יכול להיות שהוא לא נענש עליו? הרי על חטא מי מריבה, חטא קל הרבה יותר, הוא נענש בחומרה ונמנעה ממנו הכניסה לארץ. אם על העובדה שהוא כעס על עם ישראל נגזר עליו שלא יכנס לארץ – על הטלת ספק ביכולותיו של הקב"ה לא כל שכן? והוא עונה שמכיון שחטא מי מריבה היה בגלוי, הקב"ה נפרע ממשה רבינו עליו והעניש אותו; אך החטא המתואר בפרשתנו היה בסתר, ולכן הקב"ה לא נפרע ממשה עליו. והדברים תמוהים: נראה מהם שהקב"ה, מבחינתו, לא מעניש על חטאים – רק כשהחטא היה בפרהסיה הוא "חייב" לפרוע את עונש החטא, הוא לא יכול להתעלם ממנו. גישה זו סותרת משנה מפורשת: "כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי" (אבות ד, ד). וכן פסוק מפורש: "כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ" (שמ"ב יב, יב).
דרך שלישית – הנהגה בדרך הטבע
בעקבות הקשיים שעולים בשתי השיטות ננסה לפלס לנו דרך שלישית שעוברת ביניהן, ונוטה לכיוונו של ר' שמעון בן אלעזר.
קצת לפני תלונות בני ישראל, אנו שומעים שמשה רבינו משנה תפקיד: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת. (במדבר י, ב)
אם עד עכשיו עמ"י הלכו אחרי הנהגת ה' באופן ישיר, עכשיו הקב"ה אומר למשה שעליו להנהיג את עמ"י. הרמב"ם בפירוש המשנה (שבועות ב, ב) מסביר ש"משה מלך ומכלל המלכים מנאוהו נוסף על הנבואה ועליו הוא אומר ויהי בישורון מלך".[1]
משה רבינו הוא מנהיגו של עמ"י בדרכי הטבע. כשהקב"ה אומר למשה רבינו לומר לעם שהם יאכלו מחר בשר, משה רבינו מבין שזה יהיה בדרך הטבע. לכן הוא שואל את הקב"ה איך זה אפשרי. יש לנו צאן ובקר; אבל כמה זמן אפשר לאכול ממנו? אני יכול לקחת את העם לים סוף; אבל כמה דגים נצליח לתפוס שם?
משה רבינו ידע שאם הקב"ה רוצה הוא יכול להביא לכל עמ"י בשר בדרך נס; אך הוא ידע את המחירים שעשויים להיות לכך.
יש כיום מי שסוברים שעלינו להתאמץ בכל דרך לעלות להר הבית, ולתכנן את בניית בית המקדש. אך יש מי שסוברים שעלינו לעשות מצוות, להניח לערבים לעשות בהר הבית מה שהם רוצים, וכשנהיה ראויים לביהמ"ק הוא ירד בנוי מהשמיים. אני מאמין שאם הקב"ה רוצה הוא יכול להוריד את בית המקדש בנוי מהשמיים – אך יהיה לכך מחיר. בימי דוד המחיר היה שבעים אלף איש, שנפלו במגפה כאשר קיבלנו סימן משמיים היכן לבנות המקדש בגורן ארוונה (שמ"ב כד, טו-טז).
משה רבינו לא רוצה שהקב"ה יעשה נס לעמ"י כי נס הוא התגלות של מידת הדין. אם הקב"ה יעשה נס יהיו לו מחירים שמשה לא רוצה לשלם. ואכן כך קרה. הקב"ה הביא שלוים בדרך נס מהים, ו"הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (במדבר יא, לג).
אך הייתה דרך אחרת. הקב"ה אומר למשה לומר לעם "הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר" (שם, יח). המפרשים מסבירים את המילה "התקדשו" כ"היו מזומנים", בדומה ל"הרי את מקודשת לי" שם המפרשים מסבירים שמשמעות המילה מקודשת היא מזומנת. אך האם הזימון הזה הוא לדבר חיובי או שלילי? לשון 'קידושין' קשורה אצלנו למציאות חיובית של קדושה, אך גם אישה זונה נקראת 'קדשה' (כפי שמצאנו אצל יהודה במעשה תמר), ומקבלת כסף קידושין שהוא אתנן. גם אישה זונה וגם אישה שנישאת מקודשות. ניתן להתקדש לחיי משפחה בקדושה "כדת משה וישראל". אך ניתן גם להתקדש לזנות.
כשמשה אומר לעם להתקדש לקראת אכילת הבשר הוא מצפה לקדושה של מצווה. אמנם מהשלו אי אפשר להקריב קרבן, אבל עמ"י יכול להקריב קורבנות כדי להתקדש. אך הוא לא עושה את זה. עמ"י לא מכין את עצמו כראוי ולכן בסוף פורצת המגפה.
אבל מסיפור התלונה, על כל התקלות והמכשולים שבו, יצאה גם תוצאה טובה – מינוי שבעים הזקנים לסיוע למשה, שעל חשיבותם נרחיב את הדיבור בפעם אחרת.
(הרב יעקב מדן. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בליל פרשת בהעלותך ה'תשפ"ד, סוכמה על ידי דוד נבון ונערכה על ידי שמואל ארגמן. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).
[1] כהערת שוליים נוסיף שקביעת הרמב"ם שהפסוק 'ויהי בישורון מלך' נאמר על משה מעוררת בעיה, שהרי אנחנו מזכירים אותו בפסוקי מלכויות המתארים את מלכות ה'.