שוויון וקדושה

הדפסה

א. בני אהרן הכהנים

פרשתנו מייחדת מספר רב של מצוות דווקא לבני אהרן הכהנים. הפרשה מתחילה בדיני טומאה וטהרה, הנקודה בה ההבדל בין ישראל לכהנים בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בימינו. במקביל, עוסקת הפרשה גם בדיני האישות המיוחדים של הכהנים. כמובן, המצוות אינן הדבר היחיד המייחד את בני אהרן הכהנים משאר ישראל. ההבדל העיקרי והמשמעותי הוא עבודת המקדש, שנתייחדה לבני אהרן ולא לשאר העם.

הייחודיות הזו של בני אהרן הכהנים ויצירת מעמד 'מורם מעם' מקהילתם, יש בה, לכאורה, בעייתיות. אנו יודעים כי בעבר דינים אלו ומעמד זה גרמו לשחיתות ופילוג בעם ישראל. כבר בתנ"ך אנו מוצאים כהנים שניצלו את מעמדם לרעה, כבני עלי: "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמואל א' ב', כ"ב)

וכך גם לאחר מכן אצל שמואל: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל… וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שם ח', א'-ג')

מה שמעלה את השאלה – מדוע התורה מאפשרת חלוקת מעמדות שכזה בעם ישראל?

שאלה זו מתחזקת, כאשר קוראים את פרשיית מתנות כהונה בפרשת קורח. שם, אנו מגלים כי מלבד מעמדם המיוחד זוכים הכהנים גם להטבות כלכליות לא מבוטלות, כך שבפועל עם ישראל מפרנס אותם. באופן כללי נראה, שאכן התורה נותנת מעמד מיוחד לכהנים כמו שדורשת הגמרא במועד קטן: "אמר רבי חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש – שנאמר כחתן יכהן פאר, מה כהן בראש – אף חתן בראש. וכהן גופיה מנלן? דתנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו – לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון" (מועד קטן כח:)

כיצד אנו מתמודדים עם היחס בין המעמד אותו יוצרת התורה לכהנים, לבין ערך השוויון המרכזי כל כך בחיינו.

ב. כל אשר מום בו

מיד אחרי שהפרשה גורמת לנו לזוע בחוסר נוחות בעקבות מעמדם המיוחד של בני אהרן, ממשיכה התורה עם פרשייה נוספת שמעוררת בקרבנו קושי מסוים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱ-לֹהָיו" (כ"א, ט"ז-י"ז)

בימינו המודעות לבעלי מוגבלויות שונות גדולה, וישנה זהירות מלפגוע ולהחריג אותם משאר האוכלוסייה. משום כך, פרשייה זו צורמת באוזנינו – מדוע אדם שיש לו מום אינו יכול לעבוד במקדש? ניחא אם היה מדובר על מום שאכן מפריע לעבוד במקדש, אך כשאנו מסתכלים על רשימת המומים לא נראה שכך פני הדברים. שבר יד או שבר רגל אכן יכולים להפריע בעבודה, אך תבלול בעין או מרוח אשך הם דברים שפחות מפריעים לעבודה המעשית – ובכל זאת פוסלים את הכהנים מעבודה במקדש.

מבחינה מוסרית, ערך השוויון תופס מקום מרכזי בעולם, מתוך הסתכלות על כל בני האדם כשווים, וההבנה שהשוויון עוזר למנוע פגיעה בחלשים בחברה. לכאורה, זה דבר מבורך וטוב, אז מדוע התורה אינה מאפשרת לבעלי מומים לעבוד במקדש?

ג. איש איש

לאחר פרשיית מומי הכהנים, עוברת התורה לעסוק במומי הקרבנות. הפרשייה מתחילה בפסוק הבא: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַ-ה' לְעֹלָה" (כ"ב, י"ח)

מפסוק זה דורשים חז"ל: "איש איש – לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל" (מנחות עג:)

מעניין שדווקא אחרי המעמד המיוחד הזה, מדגישה התורה שכל אדם באשר הוא, גם מאומות העולם, יכול להביא קרבן לבית המקדש. היינו מצפים שאכן עבודת הקורבנות תהיה שייכת דווקא לעם ישראל, הקדוש משאר האומות. כיצד נסביר את העובדה שהתורה מחד מייחדת מעמדות של קדושה בתוך עם ישראל, ומאידך מאפשרת גם למי שרחוק ביותר מהקדושה לשלוח את קורבנותיו אל הקודש פנימה?

ד. האם יש שוויון בתורה?

ערך השוויון הוא ערך משמעותי ומוסרי, שהעולם מעלה על נס בעשרות השנים האחרונות. בדברים הבאים ננסה לעיין האם אכן התורה מכירה בערך השוויון.

מחד גיסא ישנם מדרשים מהם ניתן להבין שאכן יש לכבד כל אדם ולא לראות הבדל בין בני האדם. כך מצאנו במשנה בסנהדרין: "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך" (סנהדרין ד', ה')

מעין זה אומר איוב: "אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם" (איוב ל"ד, י"ט)

ניתן למצוא מקורות נוספים שמתארים כיצד כל אדם נברא בצלם ומדוע בבסיסם כל בני האדם שווים.

מאידך גיסא, התורה מלאה בחוסר שוויון. עם ישראל אינו שווה לגויים, כמו שמודגש פעמים רבות בתורה. עד כדי כך, שרבי יהודה הלוי בספר הכוזרי הבין שמדובר ממש על בריאה שונה ומיוחדת: "…עד שבאו בני יעקב כלם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים א-להיים, שמים אותם כאלו הם מין אחר מלאכותי, מבקשים כלם מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, ומי שלא יגיע אליה, קרוב לה במעשים הנרצים והקדושה והטהרה ופגיעת הנביאים…" (כוזרי א', ק"ג)

במצוות התורה שורר חוסר שוויון בין גברים לנשים – שהרי נשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא. אם כן, מה התורה רוצה מאיתנו? האם היא רוצה שנשווה בין כולם או שניתן לכל אחד את מעמדו שלו?

ננסה להציע כמה הבנות רוחניות סביב המתח המוסרי הגדול הזה ולנסות לעמוד על מה ששואל ה' מאיתנו.

ה. בעיני א-לוהים ואדם

הנקודה הראשונה בה ניתן להתמודד עם המתח הקיים בין חוסר השוויון אותו מציגה התורה לבין השוויון הלכאורה אידיאלי בין בני אדם, תהיה נקודת המבט.

הפסוק אותו הבאנו, מספר איוב, מדבר על נקודת המבט הא-לוהית – מבחינת הקדוש ברוך הוא אין הבדל בין עשיר לעני, שהרי כולם מעשה ידיו. ה', יוצר האדם, אכן אינו מבחין בין אדם לאדם ומבחינתו כולם עומדים למשפט באותה צורה.

כמו כן, המדרש שציין את בריאת האדם יחידי כסיבה לכך שאין להעדיף אדם כזה על פני חבירו, גם הוא מדבר מנקודת המבט הפנימית של האדם – בעיני עצמי אני לא עדיף מחברי.

שתי נקודות המבט הללו – נקודת העמידה של האדם מול ה' ונקודת העמידה של האדם מול עצמו, עדיין אינן נוגעות למבט בו האדם מסתכל על חבירו. ייתכן שכלפי האחר האדם מצווה להכיר במעמד החשוב שיש לחבירו על פניו, אך אל לו להעדיף את עצמו על חבירו.

ו. ממזר תלמיד חכם

אפשרות אחרת להתמודד עם המתח הזה (על אף שאינה עומדת בכל המקרים), היא על ידי הפרדה בין הפוטנציאל לבין הטבע. בכמה מקומות אנו רואים כי גם אדם שאינו שייך ל'מעמד' מסוים יכול, בצורה זו או אחרת, להצטרף אליו.

בראש ובראשונה, גוי יכול להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה. אפילו גם במעמדות בתוך עם ישראל, כמעמד הכהנים בו אנו עוסקים, מצאנו שניתן להגיע למעמד דומה לכהנים.

בסוף הלכות שמיטה ויובל ישנה הלכה מפורסמת מאוד ברמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו הא-להים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" (שמיטה ויובל י"ג, י"ג)

גם המשנה במסכת הוריות, הדנה בקדימויות להצלת נפשות והשבת אבידה, מאפשרת לאדם לשנות את מעמדו: "כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ – ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (הוריות ג', ח')

אם כן, אנו רואים שהמעמדות אינם גזירת גורל. ייתכן שכל אדם יכול לעבוד ולשנות את מעמדו.

ז. בין מעמד ליחס

נראה ששני המהלכים שהזכרנו כרגע ממתיקים במקצת את דברי התורה. אך עדיין, העובדה שהתורה בנויה ממעמדות שונים יכולה להעלות קושי מוסרי – מדוע בכלל צריך מעמדות שונים?

בשביל להסביר את עומק וחשיבות הדברים נקדים ראשית הקדמה קצרה, אך חשובה ביותר. ערך השוויון הינו ערך טוב ומוסרי, אך לא במהותו, אלא מפאת הדברים אליהם הוא גורם.

כשמסתכלים על העולם בצורה אמיתית רואים שבני האדם אינם שווים – יש זכרים ונקבות, גבוהים ונמוכים, שחורים ולבנים וכן על זו הדרך. הקדוש ברוך הוא ברא את עולמנו מגוון ובכך חלק גדול מעושרו וברכתו של עולמנו. ערכו המוסרי של ערך השוויון גלום בכך שערך זה גורם לראות את כל בני האדם 'כאילו' היו שווים ולהתייחס גם לאדם שנראה שונה כשווה ערך. נקודה זו היא אכן נקודה מוסרית עמוקה – כלפי כל אדם יש לנהוג בחמלה, באהבה ובחום ללא קשר למעמדו – אך אין זה אומר שאין לו מעמד אחר.

דיני המעמדות השונים בתורה אינם נוגעים ליחס שיש לנהוג כלפי אותו מעמד אלא בעיקר להתנהגות. מעמד גבוה יותר מזכה, ראשית, בחובות גדולות יותר ובאיסורים גדולים יותר. כך, אנו מוצאים שעם ישראל התייחד באיסורים רבים בהשוואה לאומות העולם, וכך אנו מוצאים גם בכהנים שבפרשתנו, שנתייחדו במצוות ואיסורים רבים על פני עם ישראל. בנוסף, המעמד הגבוה מוביל למעשים שיש לציבור לעשות כלפיו, אך כל אלו התנהגויות חיצוניות בלבד. בלב פנימה, היחס אל כל אדם צריך להיות שווה.

בעיני בשר ודם החילוק הזה יכול להתקבל על הדעת, אך קשה מאוד ליישום בעולם. הנפש הבהמית נותנת בצורה ישירה יחס שונה למי שבעל מעמד גבוה יותר. ישנן סיבות רבות לדבר – הנפש הבהמית מעריכה, למשל, אסתטיקה ויופי בצורה מסוימת. היא מעדיפה לתת יחס חם ואוהב למי שיכול להועיל לי בעתיד, כאשר מטבע הדברים יהיו אלו אנשים בעלי מעמד גבוה יותר.

התורה שמה את כל כובד משקלה על הדגשת החלוקה הזו. יש לתת יחס שווה לכל בני האדם. כך במשפט, "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כ"ג, ג'), וכך בדיבור ובמעשה, תוך שימת דגש על החלשים בדווקא: "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שם כ"ב, כ"א), "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תתן מכשול" (י"ט, י"ד) ועוד כהנה וכהנה.

ח. היררכיה וחשיבותה

אלא שעדיין יש לשאול – מדוע התורה הקשתה עלינו, בני האדם, והוסיפה מעמדות שונים בין ישראל לעמים ובתוך עם ישראל. לא היה פשוט יותר שכולם יהיו שווים וכך נוכל לתת את היחס השווה והמכבד לכולם?

מסתבר, שלמעמדות יש חשיבות ותפקיד גם בעולם התורני והרוחני שלנו. במידה מרובה, כל עולם עבודת ה' שלנו בנוי על מעמדות. מעמדו של הקדוש ברוך הוא, מלא כל הארץ כבודו, "האין סוף", גדול לאין ערוך ושיעור מכל מה שאדם יכול לדמיין.

יתכן שהמעמדות בעם ישראל נועדו לתת הבנה ותפיסה מסויימת בקדושה גם בעולמנו אנו. בתורה, ככל שאדם יותר קדוש הוא במעמד גבוה יותר. לכן, ישראל שקיבלו מצוות גדולות יותר מאומות העולם הם במעמד גבוה מהם, וכך גם לווים מישראל וכהנים מלווים.  היכולת לראות אדם 'קדוש' יותר ממך מאפשרת, במידת מה, להבין ולתפוס גם בכלים הגשמיים שלנו את המרחק האינסופי בין האדם לבין בורא העולם.

מלבד הנקודה המהותית הזו, יש גם ערך נוסף ליצירת המעמד. אדם יכול לקבל וללמוד בצורה הרבה יותר טובה מאדם שהוא מעריך אותו כבעל מעמד גבוה יותר.

האדמו"ר מפיסצנה, בהקדמה לספרו החינוכי הגדול חובת התלמידים, עמד כבר לפני שלושה דורות על נקודה שכיום אנו רואים במערכת החינוך ביתר שאת: "לא בהשערות, רק בחקים איתנים ובעובדות חזקות עלינו לבאר בראשונה מה החלוק בין דור לדור, למה בדורות הקדומים לנו כל חנוך שהוא הי' מועיל, תלמידי כל מלמד ובני כל אב רובם ככולם היו עובדי ד', ולא כן עתה. סבה הפשוטה והעיקרית היא, שהנוער קם וחושב את עצמו לאיש בטרם בא מועדו. לא השערה בדוי' אנו אומרים בזה, כי גם כל העולם מקונן עתה על זה, ולא את הטעם והסבה באנו בזה לבאר, למה קם הנוער, אבל כך היא העובדא, רוח שטות הזה עבר על בני הנוער לחשוב את עצמו לאיש בדעת ורצון, בעוד בו דעת מהופך ורצון בוסר ומר, ועוד הודיעו לנו חז"ל מראש (סוטה מט.) בעקבות משיחא חוצפא יסגא. גם זאת חוצפה היא לחשוב את עצמו ואת דעתו לנאמנים ובטוחים לסמוך עליהם. הדבר הזה כל כך התלקד, עד שמשתוממים לפעמים לראות תנוקות הכי קטנים ורוח עצמית ואומץ מרומה הזה, כבר מבצבץ ועולה בהם לחשוב את עצמם לאנשים" (חובת התלמידים, הקדמה)

כאשר אדם מבין שיש אנשים גדולים ונשגבים ממנו, הוא מסוגל לקבל וללמוד מהם.

ט. בני אהרן הכהנים ואומות העולם

אם מפנימים את החילוק הזה בין יחס למעמד, וכן את חשיבות ההיררכיה, ניתן להבין את הקישור בין הפרשיות השונות בפרשתנו. אכן לכהנים צריך להיות מעמד מורם מעם, כשליחי ה' ומייצגי דברו בעולם. בשביל שהאדם יוכל להכניס אל ליבו את דבר ה' הבא על ידי משרתיו, יש לתת להם מעמד של כבוד וקדושה המייצגים את קדושת הבורא. על כן, גם את המומים, למרות שהם דברים חיצוניים בלבד, יש להרחיק מבעלי מעמד זה בשביל שהנפש הבהמית גם היא תוכל לראות בהם את התגלות ה'.

עם זאת, התורה מדגישה ומציינת כי גם אומות העולם, בעלי המעמד הרחוק ביותר מן הכהנים, הם בעלי מקום בעבודת הקודש וגם להם צריך לתת יחס ראוי ללא קשר למעמד כלל וכלל.

(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. עורך: אורי יעקב בירן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)