העמידה לפני ה'
פרשת קדשים ועשרת הדיברות
הפסוק השני בפרשת קדשים הוא: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ב). נשים לב כי לא כתוב "דבר אל עדת בני ישראל", אלא "דבר אל כל עדת בני ישראל", ודייקו מכאן חז"ל: "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה:" (רש"י שם)
בנוסף, חז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ה) מצביעים על ההקבלה שיש בין המצוות בתחילת פרשת קדשים לבין עשרת הדיברות: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" לעומת "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ', יב); "וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" לעומת "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שם ח). וכן הלאה, כך שכל עשרת הדיברות מופיעות פעם נוספת בתחילת פרשת קדשים. מהקבלה זו, ומדברי רש"י על כך שהפרשה נאמרה במעמד הקהל, עולה כי פרשת קדשים היא מעין המשך של מעמד הר סיני. ניתן להעלות כמה אפשרויות לצורך בהמשך הזה.
קודם כל, פרשת קדשים מגיעה כדי לנמק ולבאר את הדברים שנאמרו בסיני. הפרשה לוקחת את המצוות שניתנו במעמד הר סיני, שהם עקרונות יסוד, ומפרטת מצוות שנגזרות מן העקרונות הללו. בנוסף, הפרשה מגיעה כדי לאפשר לבני ישראל לקלוט את הדברים שנאמרו בסיני. מעמד הר סיני היה מעמד עצום וכביר, והיה היה כל כך גדול ועוצמתי שאף אחד מבני ישראל לא הצליח לקלוט את המצוות שנאמרו בו. לכן מגיעה פרשת קדשים ובצורה רגועה יותר מלמדת אותנו את המצוות של עשרת הדיברות.
אולם, מבחינה מהותית, פרשת קדשים ועשרת הדיברות מהוות שתי תבניות שונות של מצוות. בעשרת הדיברות המצוות נובעות מ"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שם ב). כלומר, המצוות נובעות מכך שהקב"ה הוציא אותנו מעבדות מצרים והפך אותנו לעבדיו. כעבדים של הקב"ה, יש כל מיני משימות שאנחנו צריכים למלא – והן הן המצוות שנצטוונו בסיני.
בפרשת קדשים, לעומת זאת, המצוות מגיעות ממקום אחר לחלוטין: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (י"ט, ב) – כלומר, המצוות נובעות מכך שהאדם עומד תמיד לפני הקב"ה. אדם שעומד לפני הקב"ה, ושבכל מקום שהוא פונה מרגיש את נוכחות השכינה, חייב לנהוג בצורה מסוימת, ולא לסטות מכללים בסיסיים מסוימים.
כיוון זה הוא בניגוד חד לכיוון הקודם: עבד אינו צריך לעמוד לפני רבו על מנת לקבל פקודות; יש דרכים אחרות שהפקודות יכולות לעבור אליו. אך הקדושה מגיעה מכך שהאדם ממש עומד לפני הקב"ה, ולא רק לרגע אחד אלא במשך כל רגע מחייו.
הביטוי להבדל בין הפרשיות
את ההבדל בין הפרשיות ניתן לראות בין היתר בסדר שבו מופיעות המצוות. בפרשת קדשים הרצף הוא: מורא הורים, שמירת שבת, ובסוף איסור פניה אל האלילים; ואילו בפרשת יתרו הרצף הוא קודם כל איסור פניה אל האלילים, ורק אחר כך שמירת שבת ומורא הורים. השינוי בסדר מבוסס על ההבדל המהותי שהצבענו עליו לעיל: המצוות שניתנו בהר סיני יסודן בהיותנו עבדי ה', ולכן קודם כל צריכים לסלק את כל האלילים האחרים, ורק אחר כך לתת את המצוות הפרטיות. לעומת זאת, המצוות שבפרשת קדשים עוסקות בחובה שלנו לעמוד לפני הקב"ה, ולכן קודם כל מובאות המצוות החיוביות. עדיין ישנו צורך להתמודד עם ההליכה לאלילים, אך למצווה זו ניתן מקום פחות חשוב, כאשר הדגש הוא על הפעולות החיוביות של עמידה לפני ה'.
איך עומדים לפני ה'?
העמידה לפני הקב"ה אינה דבר פשוט. אף אדם לא יכול להגיע לקרבה גדולה מידי לקב"ה, כי עוצמתו של הקב"ה היא כל כך גדולה. הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ז', ב) מתאר את הנביאים בזמן שהם מתנבאים, ומסביר כי הקרבה שלהם לקב"ה היא כל כך גדולה באותה עת, שהם מאבדים כל שליטה על הגוף שלהם. נדגיש כי לא מדובר בבני אדם אקראיים מהרחוב, אלא בבני אדם שהגיעו למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, ובכל זאת מוגבלים ביכולת שלהם לעמוד לפני הקב"ה. אז איך כל אדם מעם ישראל יכול לעמוד כך?
התשובה לשאלה זו מובאת בפרשתנו. איננו יכולים לעמוד לפני הקב"ה בצורה ישירה, אך יש דרכים שבהם נוכחותו מתגלה בעולם – ועל ידי התייחסות לנוכחות השכינה בעולם, אנחנו יכולים לעמוד לפני הקב"ה.
(הרב משה ליכטנשטיין. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה הועברה בסעודה שלישית של שבת פרשת קדשים תשפ"ב, סוכמה ע"י מרדכי סמבול ונערכה ע"י יואב שטרן. לע"נ פנינה בת ר' אהרן (למשפחת פריירייך) ע"ה. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. הפניות סתמיות הן לספר ויקרא. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).