בגדי כהונה ובגדי שבת
א. בגדי כהונה
בפרשתנו אנו נפגשים לראשונה עם בגדי הכהונה של אהרון ואחיו הכהנים. במהלך פרק כ"ח התורה מתארת את עשיית הבגדים אחד לאחד בפירוט רב. מיד לאחר מכן, בפרק כ"ט, התורה מאריכה בצורה מפתיעה גם בתיאור לבישת הבגדים על ידי אהרן ובניו הכהנים. לבישת הבגדים הזו מופיעה כחלק מתיאור ההקדשה של הכהנים: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי…" (כ"ט, א')
התורה מתארת את הקורבנות המובאים עם הכהנים בשמונת ימי המילואים כחלק מהקדשתם, וכן את הלבשת אהרן ובניו בבגדי הכהונה. העובדה שהלבשת הכהנים בבגדיהם מהווה חלק מתהליך ההקדשה מודגשת מאוד: "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד־אַהֲרֹן וְיַד־בָּנָיו" (שם, ט')
מפסוק זה גם לומדת הגמרא בזבחים שכהן שעבד ללא בגדים חייב מיתה: "מחוסר בגדים. מנלן? אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר קרא: וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם" (זבחים יז:)
אופי הלימוד המיוחד של חיוב מיתה בכהן שעבד מחוסר בגדים, מלמדנו שכהן ללא בגדי כהונה נחשב ככהן זר – על כן הוא מחויב מיתה כזר שעבד. יש כאן הבנה עמוקה של תפקיד בגדי הכהונה, שאינם מדים גרידא של הכהנים אלא הם חלק מההגדרה של קדושת הכהונה החלה על הכהנים.
דברים אלו באים לידי ביטוי בשאלה האם יש למנות את איסור עבודת הכהן בלא בגדים כמצווה. אם אנו רואים את הכהן העובד בלא בגדים כזר, אין מה למנות כאן מצווה בפני עצמה, שהרי איסור עבודה בזר כבר נאמר בתורה. לעומת זאת, אם התורה מחדשת שכהן שעבד ללא בגדים חיסר חלק מלבושו ולכן הוא חייב מיתה, אכן יש מקום למנות זאת כלאו נפרד.
מהלך זה עולה בדבריו של רבי חיים מבריסק בחידושיו למסכת זבחים, כאשר הוא מפרש באופן זה את מחלוקת הבה"ג והרמב"ם: "והנה הבה"ג מנה דין לבישת הבגדים ללאוין (אות סח) דאסור למחוסר בגדים לעבוד, ולא מנה דין זה למצוה, דהוא רק הכשר לעבודה (וצ"ע הרי ליכא לאו מיוחד למחוסר בגדים), והרמב"ם השמיטו. ונראה דשיטת הרמב"ם דדין לבישת בגדים הוא מצוה אבל איסורים מיוחדים ליכא במחוסר בגדים, דהאיסורים הם מדין זרות ממש, דהילפותא דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם לענין פסול עבודה ומיתה אינו רק ילפותא מזרות בעלמא אלא דילפינן דמחוסר בגדים הרי הוא כזר ממש ונכלל באיסור זרות, וכמה פעמים איתא ברמב"ם (פ"י מהל' כלי המקדש ה"ד ועוד) דמחוסר בגדים הרי הוא כזר ממש" (חידושי הגר"ח זבחים יז.)
ראינו, אם כן, שבגדי הכהונה אינם משמשים כמדים בלבד. להבנת הגמרא והרמב"ם, בגדי הכהונה משמשים גם חלק מחלות הקדושה שעל הכהנים.
הרחבה נוספת לכיוון זה מצאנו אצל רבי אברהם בן הרמב"ם בפירושו לתורה: "והיתה להם כהנה לחקת עולם. כלומר על ידו מעשה זה יהיו לכהנים ותשתלשל הכהונה ומצותיה לזרעם עד עולם ולא יצטרכו מעשים אלה בזרעם ש(רק) אז יהיו לכהנים אלא ולד הכהן כהן וחייב במצות כהונה ואף על פי שלא לבש בגדי כהונה" (רבי אברהם בן הרמב"ם כ"ט, ט')
מדבריו משתמע כי לבישת הבגדים הייתה נצרכת דווקא בדור הראשון של הכהנים, שעל ידי הלבישה הפכו להיות כהנים – מה שכיום קורה על ידי הלידה עצמה.
ההבנה כי בגדי כהונה משמשים חלק מתהליך הקדשת הכהנים מסבירה כמה וכמה דברים בפשטי המקראות של פרשת תצוה.
ראשית, היה מקום לשאול מדוע בכלל בגדי כהונה מופיעים בחומש שמות עם כלי המקדש, ולא בספר ויקרא העוסק בעבודת המקדש. לכאורה, בגדי הכהונה שייכים יותר לעולם עבודת המקדש מאשר לבניינו. אך אם מבינים שבגדי הכהונה הם חלק מהגדרת קדושת הכהנים, מסתבר למנותם כחלק מסדר בניין המקדש והחלת הקדושה שבו.[1]
בנוסף, ההבנה כי בגדי כהונה משמשים חלק מהגדרת קדושת הכהנים מסבירה מדוע לבישת בגדי הכהונה מתוארת באריכות כה גדולה. היה ניתן להסתפק ולומר שאהרן ובניו לבשו את הבגדים[2]. אולם, אם רואים את תפקיד הבגדים כחלק מהקדשת אהרן, ברור מדוע יש לפרט את לבישת הבגדים – ואולי יש אף משמעות לסדר לבישתם.
כמו כן, ברור מדוע משה הוא זה שמלביש את אהרן ובניו, שהרי כל תהליך הקדשת המשכן ועבודת ימי המילואים נעשו על ידי משה. כחלק מזה, טבעי והגיוני שגם תהליך הקדשת הכהנים ייעשה כך.
על פי זה, ניתן גם להסביר מדוע המכנסים נעדרים מהבגדים המוזכרים בפרק כ"ט. על המכנסים נאמר שהם נעשו "לכסות בשר ערווה" (כ"ח, מ"ב), ואילו שאר הבגדים נעשו "לכבוד ולתפארת" (שם, ב'). דווקא בבגדי הכבוד הכהנים מתקדשים ולא במכנסיים, ועל כן מרשימת הבגדים בפרק כ"ט המכנסיים נעדרים.
ב. בגדי שבת
בגמרא במסכת שבת למדנו שיש חובה ללבוש בגדים מיוחדים בשבת: "וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול" (שבת קיג.)
הגמרא מסבירה מדוע המילה "וכבדתו" מלמדת אותנו על הבגדים על פי דבריו של ר' יוחנן: "וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי" (שם)
בהמשך הגמרא אנו למדים שיש לשנות את הבגדים ביום השבת, ממעשי הכהנים שבעת הוצאת הדשן מחליפים את בגדיהם:
"אמר רבי אחא בר אבא אמר רבי יוחנן: מניין לשנוי בגדים מן התורה, שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל: לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו – אל ימזוג בהן כוס לרבו" (שם, קיג:)
המהרש"א בחידושי אגדות לשבת רואה את שתי המימרות שנאמרו בשם ר' יוחנן כמשלימות זו את זו: "קרי למאני מכבדותיה כו'. ולקמן יליף שינוי בגדים מאהרן ומצינו ביה האי לישנא דכתיב ועשית בגדי גו' לכבוד ולתפארת" (מהרש"א שם)
על בגדי הכהונה נאמר שהם נעשו לכבוד ולתפארת, ועל כן קורא רבי יוחנן לבגדים "מכבדותיה", כלומר מייצגי הכבוד. דברי המהרש"א מסתברים בייחוד על פי גירסת השאילתות בדברי רבי יוחנן, שם דבריו מיוחדים דווקא לבגדי השבת: "וקראת לשבת עונג וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול דר' יוחנן קרי למניה דהוה לביש בשבתא מכבדותיי" (שאילתות א')
הדמיון בין בגדי הכהונה לבגדי השבת מופיע גם במנהגי המקובלים בבגדי שבת. הברכי יוסף מביא את מנהג האר"י בלבישת בגדי שבת: "האר"י זצ"ל הקפיד על ארבעה בגדי לבן עליון ותחתון ואזור וחלוק" (ברכי יוסף רס"ב, ב')
ארבעת בגדי הלבן הללו מתאימים לארבעת בגדי הכהונה שאנו מכירים. ייתכן מאוד כי דבריו של האר"י יסודם בהשוואה שראינו, בין בגדי שבת לבגדי כהונה.
ג. מאני – מכבדותי
לאחר שראינו את ההשוואה בין בגדי שבת לבגדי כהונה עולה השאלה – מדוע? מדוע בגדי השבת צריכים להיות דומים לבגדי כהונה? ובאופן רחב יותר: עולם הביגוד לכאורה נוגע לענייני העולם הזה, ולא בהכרח מעיד על הפנימיות של האדם, כמאמר המשנה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (אבות ד', כ'). כיצד יתכן שהביגוד יתפוס תשומת לב רבה כל כך, ויהווה חלק מהתקדשות הכהנים? אם נצליח להבין זאת, ייתכן ונוכל גם להבין גם מה תפקיד הבגדים בשבת.
ננסה לעמוד על הדברים מתוך מקרה מעניין שגרר אחריו דיון הלכתי בימי בעלי התוספות. מקרה זה הובא במרדכי על מסכת גיטין בזו הלשון:
"מעשה בכהן שיצק מים על ידי רבינו תם והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא, והקשה אם כן כל מיני קדושה לא ליעבד להו ושתיק ר"ת" (הגהות מרדכי גיטין רמז תסא)
רבינו תם מבין שקדושת הכהנים לא שייכת היום, מכיוון שאין לנו בגדי כהונה. כפי שלמדנו לעיל, כאשר אין בגדי הכהונה על הכהנים אין קדושתם עליהם, וממילא כל הדינים המיוחדים לכהונה לא יחולו היום. אלא שלא הייתה לרבינו תם תשובה על השאלה, מדוע אנו כן נוהגים קדושה בכהנים בדברים אחרים, כמו עלייה לדוכן לברכת כהנים, הקדמה בקריאה בתורה וכדו'.
על דברים אלו השיב אחד מבעלי התוספות האחרים, רבינו פטר: "והשיב הרב רבי פטר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול" (שם)
לכאורה תשובתו של רבינו פטר אינה קשורה כלל לתשובת רבינו תם. לשיטת רבינו פטר חל על הכהנים דין קדושת כהונה, אלא שהם יכולים למחול על קדושה זו. אך המהר"ם שיק מסביר בשם זקנו החתם סופר כי דברי רבינו פטר באים כתוספת על דברי רבינו תם: "וביאר מרן זצ"ל דכוונת רבינו תם עם תירוץ רבינו פטר חדא, דוודאי בזמן המקדש אין מועיל מחילה דהכבוד ל-ד', אבל בזמן הזה מועיל מחילה" (מהר"ם שיק או"ח ס')
לדברי החתם סופר, ההבדל בין כהן שנושא בגדי כהונה לכהן ללא בגדים, אינו בין כהן לזר. ההבדל הוא בין כהן שקדושתו נובעת מכך שהוא מייצג את ה' ועל כן אין בכוחו למחול על קדושתו, לכהן שמקור קדושתו בו עצמו ועל כן הוא יכול למחול עליה.
לתפיסה זו של החתם סופר, בגדי כהונה, כמו כל מדים אחרים, מבטלים את העצמיות של האדם ביחס לדבר אותו הוא מייצג. כהן בשעת עבודתו בבית המקדש לא מגיע לבית המקדש כאדם פרטי, אלא כנציג ה'. הגמרא מעלה אפשרות שהוא 'שלוחא דרחמנא' ובעצם כל תפקידו בעולם הוא לייצג את שם ה'. על כן, לא ניתן למחול על קדושתו.
נראה שזו גם הסיבה והיסוד לכך שבגדי כהונה משמשים חלק מהקדשת הכהנים. לבישת בגדי הכהונה מחילה את שם ה' על הכהנים.
ניתן להציע שזו כוונת התורה בפסוק הפותח את פרשיית בגדי הכהונה: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ־לִי" (כ"ח, א')
המטרה של הבגדים הללו היא הפיכת הכהנים מבני אדם להיות "לי", מיוחדים ל-ה'.
רבי צדוק בפרי צדיק, מרחיב בהשוואה בין בגדי שבת לבגדי כהונה. מתוך דבריו נראה, שאפשר להעמיק אף יותר ברעיון אותו הצענו:
"ובגדי כהונה מפורש שמכניסין קדושה לכהן וכמו שאמרו (סנהדרין פג:) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם. וכן בגדי שבת מכניסין קדושה לישראל, והיינו דברי תורה כידוע מהזוה"ק (ח"ג רצ"ז א) דחכמה קודש איקרי. והיינו כבוד וכמו שאמרו (חולין קלג.) כל השונה וכו' כן נותן לכסיל כבוד ואין כבוד אלא תורה וכו'. והיינו תורה שבעל פה שעל זה עיקר הלימוד לתלמיד דתורה שבכתב כרוכה ומונחת כל הרוצה יבוא וילמוד (קידושין סו.). וזה שנקראו מאניה דלביש בשבתא מאני מכבדותי שזוכין על ידיהם לקדושת תורה שבעל פה שהיא בחינת כבוד ועל כן נדרש מדכתיב וכבדתו" (פרי צדיק ויגש)
רבי צדוק מסביר כי בגדי השבת ובגדי כהונה הם בחינת 'תורה שבעל פה'. ויש לעיין מה כוונתו. היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא כפול – מחד תורה שבכתב ניתנה מאדם אחר, ואילו תורה שבעל פה האדם יוצר. בנוסף, התורה שבכתב מייצגת אידיאל א-לוהי שמימי ורוחני, והתורה שבעל פה מקשרת אותו לחיי העולם הזה ומורידה אותו למעשה.
הבגדים עושים את אותם שני המהלכים: מחד הם מביאים לידי ביטוי את האופי המיוחד של האדם הבוחר ללבוש אותם והאישיות המיוחדת שלו. בנוסף, הם לוקחים את הרגשות, האופי, השאיפות והכמיהות שיש לאדם בעומק ליבו ומתווכים אותם לעולם. הבגדים הם הדרך של העולם להסתכל לתוך נפש האדם.
על כן, ישנה חשיבות ללבישת הבגדים כאשר הלבישה נעשית בצורה כזו – לכבוד ולתפארת. לא רק בשביל הפן הפרקטי של כיסוי הערווה, כמו שמצאנו במכנסיים. לבישת בגדים לכבוד ולתפארת בכוחה להלביש רוח הקודש על האדם.
הפרי צדיק מביא לכך שתי דוגמאות. הדוגמה הראשונה היא מרות המואביה: "וכן דרשו ושמת שמלותיך (רות ג', ג') אלו בגדים של שבת. ודקדקו מלשון שמלותיך דמשמע המיוחדים לה וזה לא שייך על בגדי חול שאין מיוחד להאדם שהרי קודם שקנאם היו של אחר וגם יוכל למכרם. גם למה לא כתיב בגדים נאים ועל כן דרשו על בגדים של שבת שהם מיוחדים להאדם. וכמו שאמרנו שזוכין על ידם לקדושת תורה שבעל פה" (פרי צדיק שם)
רות נדרשה להביא את עצמה אל הגורן בשביל להצליח 'לשכנע' את בעז לקחת אותה לאישה. מהותה של רות היא הרצון והכמיהה לרוח הקודש. על כן, המדרש רואה בבגדיה את בגדי השבת, המייצגים את העובדה שהאדם בא להקרין את שם שמיים לעולם.
בנוסף אומר רבי צדוק כך גם על מרדכי ואסתר: "…ובאסתר דכתיב (אסתר ה', א') ותלבש אסתר מלכות דרשו (מגילה יד:) שלבשתה רוח הקודש. וכן בזוהר הקדוש (ח"ג קס"ט ב) מלכות דא רוח דקודשא וכו' ואתלבשת ביה אסתר עיין שם, והיינו מלכות פה תורה שבעל פה. וכן דרשו בזוהר הקדוש (שם) מה שנאמר (אסתר ח', ט"ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות על רוח הקודש שדרשו מלפני המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על פי מה שאמרו במדרש (אסתר רבה ג', י') כל מקום שנאמר המלך סתם משמש קודש וחול. וזהו שנאמר בלבוש מלכות רוח הקודש שהתורה שבעל פה זוכין על ידי בחינת רוח הקודש" (פרי צדיק שם)
גם מרדכי ואסתר בשושן נדרשו להביא את עצמם כמייצגי ה' בעולם. מרדכי ייצג את ה' בעולם בכך שהוא לא כורע ולא משתחווה – לא כורע מול המן בתחילת המגילה ולא משתחווה מול גזירותיו לאחר מכן. אסתר ייצגה את ה' בכך שהיא היתה מוכנה לסכן את נפשה בשביל להציל את עם ישראל. על כן, לאחר שכל המגילה היא מתחפשת, כאשר היא מתחילה את המהלך של ה'התגלות' לאחשוורוש בבואה לחצר היא לובשת את בגדי המלוכה, את בגדי עצמיותה.
שנזכה גם אנחנו לייצג את ה' בעולם ולהצליח להראות זאת לא רק בעומק הלב פנימה אלא גם להקרין את הדברים כלפי חוץ.
(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. עורך: אורי יעקב בירן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)
[1] נעיר שככלל, ניתן להציע שהחלוקה בין פרשת תרומה לתצוה נוגעת בנקודה זו – בעוד פרשת תרומה עוסקת בבנין הפיזי של המקדש, פרשת תצוה עוסקת בהשראת השכינה בו על ידי הדלקת המנורה, לבישת בגדי הכהונה, הקטרת הקטורת ועוד.
[2] וגם אמירה זו לכאורה מיותרת, שהרי ברור שבגדים אלו נעשו ללבישה.