תורה, משפטים ועבדות ל-ה'

הדפסה

א. וא"ו מוסיף על ענין ראשון

"ואלה המשפטים. ר' ישמעאל אומר, אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני" (מכילתא דרבי ישמעאל פרשתא דנזיקין א')

דברי המכילתא דרבי ישמעאל הללו יוצאים מתוך הפתיחה המיוחדת של פרשתנו – פתיחה ב-ו' החיבור. פתיחה כזו אומרת דרשני, שכן יש לעיין: למה בדיוק מתחברת פרשיית המשפטים שלנו?

נדמה כי השאלה הלשונית הזו אינה עומדת בחלל ריק. גם מבחינה תוכנית יש לעיין על המיקום המיוחד של פרשתנו. בפרשת יתרו קראנו על מעמד הר סיני ובסוף פרשת משפטים נחזור ונקרא על ברית האגנות שהתרחשה באותו מעמד.

כך נאמר בברית האגנות: "וְאֶל־מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל־ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ" (כ"ד, א'-ב')

פסוקים אלו הם המשך ישיר של הפסוקים המסיימים את מעמד הר סיני: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱ-לֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתּוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱ-לֹהִים" (שמות כ', ט"ז-י"ז)

אם כן, הדבר מצריך עיון גדול גם מצד הפשט ולא רק בגלל ו' החיבור – מה עושה פרשיית המשפטים הזו פה? פרשה זו, העמוסה במצוות רבות ומגוונות מכל תחומי החיים, מצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום, נמצאת באמצע המעמד החשוב ביותר של עם ישראל – בין מעמד קבלת התורה לבין כריתת הברית עליה שנעשתה באגנות. מדוע?

ב. עניין שמיטה להר סיני

המדרש לעיל מציע תשובה אחת לשאלה – "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". במרכז תשובה זו עומדת פרשת משפטים. ההכנסה שלה אל תוככי מעמד הר סיני נועדה ללמד, שגם הם נאמרו בסיני.

בנקל יכול האדם לחשוב שהתורה עוסקת רק בעקרונות גדולים כמו איסור רצח, אמונה ב-ה', שבת וכדומה. לעומתם, הפרטים הקטנים והשוליים לכאורה של דיני שומרים, עבדים ואיסורי מאכל נדמים כלא ניתנו, חלילה, מאותו רועה, ואין עסק לתורה בפרטים כל כך קטנים. בתגובה לכך בוחרת התורה להפריד במכוון בין שני חלקי מעמד הר סיני ולהכניס בתוכם אוסף של דינים העוסקים בפרטי פרטיים של כל מרחבי חיי האדם, ללמדך שכולם שווים וכולם ניתנו מרועה אחד.

על פי תשובה זו, דווקא הגיוון וחוסר הסדר של פרשת משפטים חשובים ומשמעותיים. גם העובדה שעל פניו רבות מן המצוות אינן נצרכות כלל מחזקת את הטענה. כך לדוגמה, דיני שומרים הם לכאורה דינים מיותרים, שכן מדובר על מעשה שנעשה בהסכמת שני בני אדם והם יכולים לסכם ביניהם ככל העולה על רוחם^[1]. התורה מכניסה דווקא מצוות כאלו בתוך מעמד הר סיני, שכן גם ציווים אלו מקורם באותו מעמד.

ג. התורה תלויה במשפט

תשובה דומה למיקומה של פרשת משפטים, מצאנו במדרש שמות רבה: "אמר רבי אלעזר כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקדוש ברוך הוא דינין אחר עשרת הדברות" (שמות רבה ל', י"ט)

מדרש זה צריך ביאור – מדוע התורה תלויה במשפט? בפשטות מדובר על מערכת המשפט, אך הבנה זו מעט קשה, הן מסברא והן מקרא. מצד הסברא, מדוע שהמשפט יהיה תנאי לעמידת התורה? הרי יש מצוות רבות אחרות שבהן מסתבר יותר לתלות את התורה כמו עבודה זרה, אמונה ב-ה' ועוד. גם מצד הפסוקים, הרי פרשת משפטים אינה עוסקת אך ורק במשפט, ואם כן מדוע כל הפסוקים הללו נכנסים לתוך מעמד הר סיני? וכי בכולם תלויה התורה?

ברצוני להציע קריאה מעט אחרת במדרש. כהקדמה לכך נעיין בתשובתו של האבן עזרא, בנוגע לשאלת מיקומה של פרשת משפטים: "אחר שאמרו ישראל למשה: דבר אתה עמנו (כ', ט"ז), אמר השם למשה בגשתו אל הערפל: כה תאמר אל בני ישראל (שם, י"ט). והחל להזהיר על אלהי הזהב, ושיכרות ברית עמהם ברדתו, שהשם לבדו יהיה להם לאלהים. והורהו המשפטים והמצות, שיאמר להם אם יקבלום אז יכרות להם ברית… וככה פירש להם משה לפני כרות הברית" (אבן עזרא (הארוך) כ"א, א')

האבן עזרא רואה את פרשיית משפטים כניסיון או מבחן לבני ישראל. הנסיון הוא לבחון האם הם ראויים לכריתת הברית על התורה כך שאפשר לסיים את מהלך נתינת התורה, או שמא, חלילה, לא.

דברי האבן עזרא מסבירים מצוין את מיקומה של הפרשה, אך עדיין צריך להבין – מדוע קבלת המשפטים הללו היא המבחן לכריתת הברית על התורה? האם יש משהו מיוחד בתוכן אותן מצוות המופיעות בפרשת משפטים?

ד. כי תקנה עבד עברי

לשאלה זו ננסה לענות בכמה דרכים, שבעזרת ה' יתנו טעם מדוע התורה כולה תלויה במשפטים.

פרשת משפטים פותחת דווקא בפרשיית עבדים ובתוכה דין רציעה – כאשר עבד מבקש להישאר אצל אדוניו רוצעים את אוזנו במרצע. רש"י מסביר את פשר מצוות רציעה באופן הבא: "…אזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כ"ה, נ"ה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע. רבי שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקדוש ברוך הוא דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם" (רש"י כ"א, ו')

חיוב הרציעה מצביע על הבעייתיות בכך שאדם יעבוד אדם אחר לעולם, שהרי עם ישראל משועבד ועובד אך ורק את ריבונו של עולם. ייתכן שלא לחינם פתחה התורה את העיסוק במשפטים בפרשייה זו, המעידה על כך שבני ישראל עבדים ל-ה' ועוסקת בדיני העבד וביחסיו עם האדון.

פרשת משפטים, כאוסף של מצוות אקראיות, מכניסה בתוכה מכנה משותף גדול אחד – השעבוד של בני ישראל לדבר ה'! דווקא משום שמדובר על אוסף מצוות שאין חוט מקשר בין כולן, מצוות ממרחבי חיים שונים ומצוות בעלות טעמים שונים. היסוד היחיד שקושר את כל המצוות הוא החובה לבצע אותן מכח היותן דבר ה'.

אם כנים הדברים, ניתן להציע שזהו בדיוק המבחן עליו דיבר האבן עזרא. בני ישראל חוו את מעמד הר סיני, זכו לראות את הקולות ולשמוע דברי א-לוהים חיים. אך רגע לפני כריתת הברית וההסכם המחייב של קבלת דבר ה', בני ישראל נדרשים להבין את המשמעות האמיתית של קבלת התורה. המשמעות אינה רק עמידה מתחת להר עשן ושמיעת הקולות, אלא המשמעות האמיתית והיומיומית של קבלת התורה היא שעבוד מוחלט לדבר ה'. עבדות מוחלטת לקדוש ברוך הוא בכל תחום ובכל דבר שהוא מצווה.

קבלת העבדות הזו נעשית עם שמיעת המשפטים המתחילים מעבד עברי ועוברים לכל תחומי התורה והחיים. רק לאחר שבני ישראל מסכימים לשעבוד ולקבלת דבר ה' ללא תנאי וסייג, ניתן לכרות את הברית.

אם כנים הדברים, פרשיית משפטים מחדשת יסוד חשוב מאוד בעבודת ה'. עבודת ה' היא עבודה, פשוטה כמשמעה, או ליתר דיוק עבדות. כמו שעבד משועבד לרבו לחלוטין, ורבו יכול לבקש ממנו כל דבר בכל תחום ועל העבד לבצע, כך גם בני ישראל ביחסם עם הקדוש ברוך הוא. זה הפשט של הביטוי 'עבודת ה' ', שהיהודי הוא עבד של ה'.

ממילא ברורים דברי המדרש שכל התורה כולה תלויה בפרשת משפטים, שהרי כל התורה כולה תלויה באותה הפנמה של עם ישראל את היותם עבדי ה'. אם לא כן – אין מי שיקיים את התורה וישעבד עצמו לה.

ה. דבר ה' זו הלכה

בלימוד דברי האבן עזרא לעיל העלנו כיוון אחד לסיבה לפיה יש להסתכל על המגוון ופרטי הפרטים המופיעים בפרשה. לפי ההסבר שראינו, ככל שהאדם מקפיד על פרטים רבים יותר בתחומי חיים רבים יותר ובמצוות מגוונות יותר, כך השעבוד שלו והמחויבות שלו ל-ה' מתגברים, שכן הוא מסכים לקבל את עול רבו בצורה רחבה יותר.

לחשיבות בדקדוק בפרטי המצוות בכל תחום ותחום יש גם מימד נוסף, הנשקף גם הוא מדרשה העוסקת במיקומה של פרשת משפטים. בניגוד לדברי המדרשים שהבאנו לעיל, אין הוא רואה את פרשת משפטים כעומדת בתווך בין שני חלקי מעמד הר סיני, אלא דווקא להיפך: "דבר אחר ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע, משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע, כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע, וכן הוא אומר (משלי ח) באורח צדקה אהלך, התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקה, בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה, מלפניה שנאמר שם שם לו חוק ומשפט, ודינין מאחריה שנאמר ואלה המשפטים. (שמות רבה ל', ג')

הדרשן שם לב לכך שנתינת התורה מוקפת במשפט, ומדמה זאת לאישה חשובה ההולכת עם שומרי ראש מלפניה ומאחריה. מה חשיבותם של שרי הראש הללו? כיצד הם מגינים על התורה?

המהר"למבקש לבאר בדיוק את הנקודה הזו: "ביאור זה, כי ראוי שיהיו המשפטים אחר עשרת הדברות, להורות על מעלת התורה. כי משפט הוא היושר בעצמו, שלא יעבור על היושר, וזהו ענין משפט. ודבר זה ידוע, כי אין דבר שהוא מתיחס להשם יתברך רק המשפט, דכתיב (דברים א', י"ז) "כי המשפט לא-להים הוא". וזה מפני כי הצדקה והחסד אפשר שיהיה גם כן בתחתונים. אבל שלא יהיו יוצאים מקו המשפט, אין זה רק אל השם יתברך, כי המשפט צריך שלא יהיה בו שנוי כלל, וזה אי אפשר לאדם. וכאשר התורה היא תוך המשפט, מורה לך שהתורה היא א-להית, שהרי "המשפט לאלהים". ומדמה דבר זה למטרונה שהולכת, והזיין לפניה, והזיין לאחריה. להורות שאינה כמו שאר העם, כי הזיין הוא משפט, והמשפט הוא שייך למלכות. לכך מה שהתורה היא תוך המשפט, מורה לך כי התורה היא א-להית" (תפארת ישראל, מ"ב)

המשפט הוא שורת הדין, האמת והצדק המוחלט. המהר"ל מסביר שצדק מוחלט ואמיתי קיים רק אצל הקדוש ברוך הוא. רק משפטי התורה הם צדק אמיתי ומוחלט, מכיוון שהם משפטים א-לוהיים ולא ארציים.

כאשר מסתכלים כך על מצוות התורה, ממילא כל דקדוק בדבר מצווה נובע מההבנה שמצווה זו היא היושר הא-לוהי המוחלט. על כן, צריך לדקדק ולעשות אותה בצורה הנכונה ביותר שמכוון לרצון ה'. מכאן אנו למדים שדקדוק במצוות הוא סימן והוכחה לכך שהאדם מבין את קדושת המצוות ואת היותן ביטוי ישיר לרצון ה' בעולמנו שלנו.

ו. לפניהם ולא לפני עכו"ם

מעניין שהמדרש והמהר"ל בעקבותיו בחרו לדבר דווקא על המשפטים כמקיפים את התורה. לכאורה, משפט הוא הצדק האנושי הפשוט שקיים בכל חברה ובכל מערכת סדר וחק. על פניו, דווקא במשפט אין צורך בהגיון א-לוהי גדול כמו במצוות הנוגעות לאיסורים ככלאים, שבת ופרה אדומה. המשפט מושתת על ההגיון והסברה האנושית, ולכאורה אפשר לנתק אותו כליל מהיותו התגלמות של דבר ה'. דווקא במערכת זו, האנושית לכאורה, בחר הקדוש ברוך הוא להקיף את מתן התורה, ללמדנו שגם היא א-לוהית.

אותו יסוד מופיע גם בהלכה הנלמדת מהמילים הפותחות את פרשתנו: "ותניא, היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים" (גיטין פח:)

רבי טרפון אוסר על בן ישראל להיזקק לדין אצל עובדי כוכבים. היינו עלולים לחשוב כי טעם האיסור נעוץ בכך שמשפטי הגויים אינם דומים למשפטי התורה ועל כן אסור לדון על פיהם. אך מדבריו אנחנו לומדים כי ישנו טעם אחר, שכן גם כאשר הגויים דנים בדיני ישראל אין להיזקק לדיניהם. הראשונים מתייחסים לדברי רבי טרפון בחומרה יתירה. כך פוסק הרמב"ם את דבריו:

"כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות" (רמב"ם סנהדרין כ"ו, ז')

הרמב"ם שולל את הטעם הפשוט שיש כאן דין לא נכון ופותח פתח להבנת טעם אחר. לדבריו, הדן בדיני גויים חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו. דברים חמורים ביותר! רש"י מפליג בחומרת האיסור ומשווה אותו לעבודה זרה:

"שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר (דברים לב לא) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם" (רש"י כ"א, א')

נראה שהדגש גם ברש"י וגם ברמב"ם אינו בשאלה המעשית מה הדין שנפסק בסוף – אלא ברמה המהותית. ההליכה אחרי דין מסוים או קיומה של מצווה מסוימת, מלבד התכלית המעשית של אותו דין או מצוה, מבטא גם קבלת מרות.

זו בדיוק הנקודה עליה עמד המהר"ל – מי שמקיים את דין התורה בגלל שהוא דבר ה', שונה לחלוטין ממי שמקיים את אותו דין בדיוק כאשר הוא יוצא ממי שאינו רואה בו דבר ה'. בקיום המצוות העיקר אינו הרובד המעשי גרידא בו האדם עשה או פעל דבר כזה או אחר. חלק מהותי מקיום המצוות הוא קבלת המרות של ריבונו של עולם! ככל שאדם מדקדק יותר בעשיית המצוות אזי בפועל, במציאות ממש, הוא יותר עובד את ה'. העשייה הזו מגלה שהוא מקבל את מרותו של ה' בצורה מלאה יותר ולכן חשוב לו לדקדק בכל פרט ופרט בעשיית המצווה. אדם שיעשה אותו מעשה אך מכח קבלת מרות אחרת, יכול לשלוח יד בתורת ה' ולהיחשב כעובד עבודה זרה.

סיום

התחלנו בדיון על מקומה של פרשת משפטים ומדוע היא מוסיפה על הראשונות. לאורך הלימוד ראינו שפרשת משפטים לא רק מוסיפה בכמות על המצוות שניתנו בסיני. יש בכוחה ללמד אותנו מה המשמעות הרוחנית של עשיית המצוות, כחלק מקבלת המרות של הקדוש ברוך הוא עלינו וכחלק מהקבלה וההפנמה שכל דברי ה' הם האמת לאמיתה. דברים אלו יכולים לנבוע דווקא מבליל מצוות לא מוגדר שאין לו כל מכנה משותף – מלבד העובדה שכל המצוות ניתנו מרועה אחד!

(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)

[1] גם במשנה בבבא מציעא (ז', י') מפורש שהשומרים יכולים להתנות לשנות את רמת שמירתם ואין הם מחוייבים לרמות השמירה הכתובות בתורה. במילים אחרות, התורה מציגה ברירת מחדל לרמות השמירה בלבד.