צדיקים – אין להם מנוחה
א. צדיקים אין להם מנוחה
בתחילת פרשתנו, פרשת וישב, ישנו מדרש המסביר את שם הפרשה: "אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף, וישב יעקב, (איוב ג') לא שלותי ולא שקטתי, לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה, ויבא רוגז, בא עלי רגזו של יוסף" (בראשית רבה פ"ד, ג')
יעקב אבינו מבקש לשבת בשלווה. אחרי שהוא אולץ לברוח מביתו, לאחר ישיבתו הארוכה ומליאת התלאות אצל לבן, אחרי ההתמודדות עם המלאך, אחרי המפגש המותח עם אחיו עשיו ומעשה דינה בשכם – יעקב חושב שסוף סוף, בשבתו בארץ מגורי אביו, הוא יוכל לשבת בשקט ובשלווה. שמה של פרשתנו, 'וישב', מצביע על הרצון והכמיהה הזו.
אך המדרש מחדד ואומר: אין שלוה לצדיקים! כך, כאשר לכאורה הגיע יעקב אל המנוחה והנחלה – בעצם הסיפור הגדול ביותר בחייו רק מתחיל.
אולם, נדמה שהעיקר חסר מן הספר. המדרש לא מסביר מדוע ריבונו של עולם אינו מניח לצדיקים לשבת בשלווה. לכאורה, צדיק שעושה טוב אמור לזכות לשלווה ונחת בעולם הזה, כדי שהוא יוכל להשקיע את זמנו ומרצו בלימוד תורה ועבודת ה'. כך על פניו נאמר במשנה בסנהדרין: "שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם" (סנהדרין ח', ה')
אם כן מתעצמת שאלתנו: מדוע לא להניח לצדיקים לשבת בשלווה?!
ב. לא דיים מה שמתוקן להם לעולם הבא
רש"י בפירושו לחומש מציע כיוון מסויים: "ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י ל"ז, ב')
נראה מדבריו של רש"י ש-ה' הוא זה שאינו שלם עם העובדה שהצדיק יקבל את שכרו גם בעולם הזה – ולא השטן, כפי שעלה מהמדרש. ייתכן שהדברים יכולים לשפוך על המדרש אור חדש. אחת התשובות לשאלה המפורסמת כיצד ייתכן שישנו צדיק ורע לו מתבססת על אותו היסוד שמזכיר כאן רש"י: הקדוש ברוך הוא משלם לצדיקים על עונותיהם בעולם הזה כדי שהם יוכלו לזכות לשכר המלא בעולם הבא. כך מלמדת אותנו הגמרא בתענית: "א-ל אמונה ואין עול, א-ל אמונה – כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין, ואין עול – כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין" (תענית יא.)
ייתכן שרש"י מתבסס על אותה התשובה ומבין שחוסר השלוה של הצדיקים בזה העולם, נובע מרצונו של ה' לפרוע מהם את עונשם על העבירות בעולם הזה.
ג. פרוזדור לקראת העולם הבא
נראה שניתן להוסיף עוד נדבך על ההבנה הזו, על פי דבריו המפורסמים של הרמח"ל בפרק הראשון במסילת ישרים: "…והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן הא-ל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" (מסילת ישרים א')
הרמח"ל דן כאן ביחס בין העולם הזה לעולם הבא, ובעקבות המשנה במסכת אבות הוא מסיק שמטרת העולם הזה היא אך ורק הכנה לקראת העולם הבא. ברובד הפשוט עליו מדבר המהר"ל, בעולם הזה ניתן לקיים את המצוות ועל כן האדם צריך לעסוק בהם ולקיימם כדי להיטיב את שכרו לעולם הבא.
ניתן להציע רובד נוסף לדברים ובכך ליישב על הלב את פירושו של רש"י. כל מטרת קיומו של העולם הזה הוא רק הכנה לעינוג האמיתי, "להנות מזיו שכינתו". הכנה זו לא באה לידי ביטוי אך ורק בקיום המצוות אלא גם על ידי פירעון העונש על העבירות. שכן, אם יגיע הצדיק אל העולם הבא עם העבירות שבידו ייגרע חלק מסוים מן העידון והעונג המחכה לו לעולם הבא ובכך שכרו לא יהיה שלם.
על פי זה אין כל תכלית לשלווה ונחת בעולם הזה שהרי כל כולו עולם של הכנה לעונג האמיתי בעולם הבא.
ד. שפע עד בלי די
בספר הדר זקנים1 מובאים דבריו של רש"י בסגנון מעט שונה, דבר הדורש מאיתנו לעיין מחדש ולהבין בצורה אחרת את החיסרון בשלוות הצדיקים בעולם הזה. לפירוש זה אין חוסר השלווה נובע מפירעון העוונות: "דבר אחר וישב יעקב בקש להיות בשלוה ולישב בשביל הטורח שטרח בבית לבן אמר הקדוש ברוך הוא לא די להם לצדיקים מה שמתוקן לעולם הבא חייך אי אתה זוכה לשתי שולחנות מיד טרדו הקדוש ברוך הוא ביוסף. משל לחסיד שיש לו בן השיאו ליתומה ועשה משתה ושמחה גדולה. אמר הקדוש ברוך הוא לא די לו שינחל העולם הבא אלא אם כן יהיה שמח בעולם הזה. מיד בא נחש ונשך את בנו והרגו וציערו לאותו חסיד כך עשה הקדוש ברוך הוא ליעקב. ויש בתנחומא כשהצדיק מבקש שלוה אומר הקדוש ברוך הוא אני לא עכבתי בשמחתי פי' בימי המלואים לא נתעכבתי בשמחתי שהרי מתו נדב ואביהו בני אהרן ואתם רוצים להתעכב בשמחתכם להיות בשמחה גדולה ושלימה" (הדר זקנים ל"ז, א')
הדברים הנ"ל קשים אפילו לקריאה! נשמע מפירוש בעלי התוספות שהקדוש ברוך הוא לא מסוגל לראות טובה מושלמת מבלי שיש בה פגם. והדברים קשים ביותר – מדוע אין אפשרות בעולם הזה לטובה גדולה ובלי הסתייגויות?!
האדמו"ר מאפטא ב'אוהב ישראל' מפרש את המדרש על דרך החסידות, ונותן לנו כיוון חדש להבנה מדוע יש בעיה בעולם הזה בטובה ללא הגבלה: "נראה לפרש וישב יעקב, רצה לומר שיעקב רצה שיהיה התיישבות בארץ מגורי אביו, שרצה להמשיך מגורי אביו שבשמים גם בארץ כנען בין החיצונים ויתגלה על ידו א-לוהותו יתברך ושיהיה ממשלו בכל. אכן רצונו יתברך לא היה כן אלא עד ביאת משיחנו במהרה בימינו שאז יתגלה מלכותו יתברך בעולם, ולכך פגע בו הצרה של יוסף. וזהו מה שפירש רש"י ז"ל צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, רצה לומר דלעתיד לבוא שיבער הקדוש ברוך הוא את רוח הטומאה מן הארץ. אלא שמבקשין לישב בשלוה בעולם הזה, שרוצים להמשיך מלכותו יתברך גם בעת ההיא כנ"ל וזה אי אפשר כי עדיין צריך להיות בחירה ורצון וכנ"ל. והבן" (אוהב ישראל, ליקוטים חדשים וישב)
הפירוש על דרך החסידות מבאר שיעקב אבינו רצה להשרות את השכינה בעולם בטרם היה העולם מוכן לכך, ולכן הקדוש ברוך הוא מנע ממנו זאת.
הסיבה לכך שאי אפשר לגלות את מלכותו של ה' בעולם הזה, אותה מביא האוהב ישראל בסוף דבריו, מפעימה – "כי עדיין צריך להיות בחירה ורצון". הקדוש ברוך הוא בעולם הזה צריך להיות א-ל מסתתר, ואם הוא יהיה גלוי מדי אזי אנשים כבר לא 'יבחרו' להאמין בו או ללכת אחריו אלא יהיו מוכרחים לעשות כן.2 לכן, באופן מהותי והכרחי חייב להיות גם הסתר פנים בזה העולם בשביל לא למנוע את אפשרות הבחירה והטעות.
על פי דברים אלו, חסרון המנוחה לצדיקים כלל לא נובע מעונש אלא מכורח העולם והכרח המציאות שתהיה בעלת בחירה!
נראה שניתן להסביר את הפירוש החסידי גם על מדרש חז"ל – אם היו הרשעים רואים שכל מי שצדיק טוב לו בזה העולם ואילו לרשע רע, אזי הבחירה להיות צדיק הייתה קלה הרבה יותר, והייתה מונעת לאו דווקא מן השיקולים הנכונים. לכן אי אפשר שהתגלות ה' בבניין המקדש, או על ידי הטובה לצדיקים, תהיה גדולה ומוחלטת. חייבים לתת מקום לטעות.
ה. אדם לעמל יולד
אולי אפשר להציע גם כיוון אחר מכיוונו של רש"י על מנת להבין את המדרש. זאת, מתוך חובה רוחנית אחרת הרובצת על עובד ה' המאמין.
"כִּֽי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" מלמדנו אליפץ התימני בספר איוב (ה', ז') – האדם נולד בעולם לעשייה ולהתקדמות. מפורסמת אמרתו של הגר"א כי "אדם שאינו עולה מעלה מעלה יורד מטה" המלמדת אותנו שאדם חייב להיות בהתקדמות רוחנית בלתי פוסקת ולא לעמוד אפילו לרגע.
כך דרשו גם על דברי הנביא זכריה: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג', ז'). שהאדם, בניגוד למלאכים שחיים כל כולם בקדושה וללא שינוי ותנועה, חייב להיות בתנועה רוחנית תמידית קדימה ללא מעצור אפילו רגע אחד!
הדברים מובאים גם בגמרא בברכות המתארת את דרכו של תלמיד חכם ככזה שיוצא מבית הכנסת בו הוא התפלל ומיד עובר ליעד הבא – לבית המדרש: "אמר רבי לוי בר חייא: היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה – זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" (ברכות סד.)
אם כן, העמל בעולם הזה נצרך ומוכרח בשביל להתקדם ולעלות מעלה מעלה, אך בו בזמן גם כדי לא חלילה לרדת למטה. ראינו דברים אלו במימרא המפורסמת של הגר"א ואפשר לתת עוד הסבר ותמיכה לדבריו גם מהמימרא של, להבדיל, פרעה הרשע: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר" (שמות ה', ט')
פרעה מגלה לנו כאן סוד רוחני חשוב – העיסוק בטוב והעבודה המתמדת בו, מלבד היותה מקדמת את האדם, היא גם שומרת עליו שלא יעסוק בהבלים ובדברי שקר.
על פי זה חיסרון המנוחה אינו נובע מרצונו של ה' להפריע את השלווה רק כדי שלא תהיה שלווה, אלא להיפך – חוסר המנוחה צריך להיות רצונו של הצדיק 'עובד השם' שכל חייו הוא בעבודה מתמדת.
בשביל ליישב מימרא זו עם המשנה בסנהדרין לפיה שקט לצדיקים הוא הנאה להם והנאה לעולם, נעיין בדבריו הנפלאים של רבי צדוק על מנוחת יעקב אבינו עצמו: "כי מנוחת יעקב הוא מנוחה שלימה שאתה רוצה בה וכמו שאמרו (ברכות סד.) צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא דילכו מחיל אל חיל. כי זה כל מנוחתם כשיוכלו לרדוף אחרי ה' דעל כן מצוה לרוץ לדבר מצוה ודברי תורה אפילו בשבת כמו שאמרו בברכות (ו, ב) וכן קרבנות ציבור דוחין שבת שזהו מנוחתן שזוכין לעבוד את השם יתברך באמת וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ויש לו מנוחה מטרדות עולם הזה על ידי זה שמקבל עליו עול תורה ועול מלכות שמים באמת" (קונטרס ישראל קדושים אות ז')
רבי צדוק בא ומחדש שלצדיקים עבודת ה' אינה עבודה כלל אלא מנוחה גמורה. אמנם בפועל הצדיק רץ ממעלה למעלה מבית הכנסת לבית הדרשת מלימוד למצווה וחוזר חלילה, אך בעומק נפשו יש לו מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. הן הצדיק והן הקדוש ברוך הוא רוצים את העבודה הזו, ולכן היא נחשבת בעיניהם כמנוחה!
ההבנה היפה והמשמעותית הזו, לכאורה, אינה הולמת את פשטי המקראות. לכאורה יעקב אבינו אכן רצה רק לשבת בשלווה, והקדוש ברוך הוא היה זה שגלגל את מכירת יוסף וחוסר המנוחה המגיע ליעקב!
ו. מתקני עולם
בשביל לנסות ליישב גם את הכיוון הזה עם פשטי המקראות ורצף ההתרחשויות, נתקדם עוד שלב ונציע להסתכל על היסוד שאין מנוחה לצדיקים מזווית נוספת.
עד כה עסקנו בהליכתם של הצדיקים בשביל להתקדם בעבודת הבורא, אך נראה שישנה בחינה נוספת בגללה אין מנוחה לצדיקים דייקא.
אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב לא היו אנשים פרטיים גרידא אלא גורל האומה והעולם כולו היה נתון בידיהם. יעקב אבינו בשבתו בארץ מגורי אביו חשב שהוא כבר סיים את תפקידו ההיסטורי בכך שקנה את הבכורה מעשיו ועתה כל שנותר לו הוא לעבוד את ריבונו של עולם בשקט ובשלווה. אך לא כך רצתה חכמתו יתברך. ריבונו של עולם יודע שיש עוד תיקון ותהליך שישראל צריכים לעבור בשביל להיבנות ולקום כעם ועל כן עוד לא הגיע העת בה יעקב יכול ליישב בשלוה.
הדברים נכונים בוודאי כלפי יעקב אבינו גדול ומייסד האומה, אך גם אנו הקטנים צריכים להיאחז במעשה אבותינו כסימן לבנים. עלינו לדעת שהמנוחה אינה נחלתו של עובד ה'! עובד ה' חייב לרוץ ולעבור מחיל אל חיל – הן בשביל להתקדם תמיד להשתכלל ולהשתלם בעבודת ה' והמידות, אך גם מכיוון שעובד ה' בא לעולם לתפקיד ולתכלית. כל עוד הוא לא השלים אותם, אין הוא רשאי להיבטל מהם.
ואכן חוסר מנוחתו של יעקב החייה את בניו בשנות הרעב כאשר יוסף המשביר לכל מצרים דאג גם להם, ובסופו של דבר גם העמיד את האומה כולה על תילה באופן המיוחד בו רצה הקדוש ברוך הוא להעמידנו.
(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. לע"נ דן בן ציפורה ינאי ז"ל. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).
1 לקט פירושים מבעלי התוס' על התורה.
2 בהקשר זה עיינו בדבריו המפעימים של ר' מאיר שמחה מדוינסק באור שמח הלכות תשובה פרק ה בקונטרס הכל צפוי והרשות נתונה, וכן במשך חכמה על פרשת יתרו בעניין 'כפה עליהן הר כגיגית' (י"ט, י"ז).